קבלת תביעה ומתן צו מניעה קבוע, המונע שינוי יעוד ממגורים לבית עסק בבית משותף, על ציר מוריה בחיפה

בפניי תביעה ותביעה שכנגד, המכילות בחובן טענות הדדיות של הצדדים, טענות הנוגעות לזכויות קנייניות, נזיקיות וחוזיות, וכן דרישות למתן צווי עשה וצווי מניעה, שכולן נוגעות לבניין המשותף בשדרות מוריה מס' 31 (גוש 10808 חלקה 4) בחיפה.

מדובר בבניין תלת קומתי בן שבע יחידות משנה, בניין אשר נרשם כבית משותף בשנת 1961. אין חולק, למעשה, כי הבניין הינו בניין עתיק, אשר הוקם בשנות השלושים או הארבעים של המאה שעברה, ואשר מצבו הפיזי נכון להיום, ולמצער בכל הנוגע למעטפת החיצונית, הינו בכי רע (וראה חוות דעת מומחה בית המשפט מיום 20.5.2007, לפיה עבודות השיקום הנדרשות במעטפת הבית עולות לשווי מוערך של כ-160,000 ש"ח).

עם זאת, וכהערה מקדמית, אציין, כי דומני שלא מצבו הרע של הבניין הוא שהביא לריבוי ההליכים, להתמשכותם, ולאי-היכולת להביא תיק זה לידי סיום בדרכים מקוצרות. הטענות המרכזיות שעמדו בבסיסו של ההליך, ואשר היוו את הליבה למחלוקת העזה שניצתה בין הצדדים, לא עסקו בשאלת הצורך בשיפוץ הבית, כי אם בטענות קשות ובחשדות הדדיים, השוררים בין כלל בעלי הדירות בבניין לבין הנתבעים.

בפרפראזה על מילותיה של הסופרת המנוחה לאה גולדברג, ניתן לומר, כי מוקדו של הסכסוך התגלע לא בשאלת "הנאה הדירה", כי אם בשאלת "הנאים השכנים". 

בהתאם לכך, גם הקושי בטיפול בתיק, אשר איננו מכיל סוגיה משפטית יוצאת דופן, נבע מ"ריבוי החזיתות" ועצמת החשדות ההדדיים שבין הצדדים, מה שהביא להתנהלות חריגה, כפי שיפורט בקצרה להלן.  

התביעה העיקרית בתיק זה הוגשה על ידי בני הזוג גרינולד ואלעזרי בחודש פברואר 2004, אולם תביעה זו היא למעשה המשך של הליכים קודמים שננקטו עוד קודם לכן, בין השאר בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, כך שמדובר למעשה בתיק בעל "היסטוריה" ארוכה עוד יותר. למותב זה הועבר התיק רק בשנת 2006, וגם מאז ועד עתה, ומסיבות שונות ומשונות, וביניהן: ריבוי בקשות ביניים ובקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט, פציעת ב"כ אחד הצדדים בתאונה, שביתת קלדניות שפרצה דווקא במועד בו אמור היה התיק להישמע ולהסתיים ועוד כהנה וכהנה, התמשך הדיון בתיק זמן רב.

על מנת שלא לעכב עוד את התיק, קבע בית המשפט את התיק לשמיעה של יום הוכחות שלם, ביום 24.12.2009, וביום זה נשמעו טיעוני כל הצדדים.

כן קבע ביהמ"ש מנגנון לסיום שלב הסיכומים, והתגובות ההדדיות לסיכומים באופן מהיר. לצערי, חרף אזהרות בית המשפט והרצון לסיים תיק זה במהרה, התעכבו סיכומי הנתבעים/התובעים שכנגד וכן הנתבעים שכנגד מס' 6-7, ולפנים משורת הדין נמנעתי מליתן פסק דין בהיעדר סיכומי הנתבעים.

בכך לא נגמרה הסאגה המתמשכת שאפיינה את כל משך ניהולו של התיק, וסיכומי התגובה שהגישו הנתבעים ביום 8.2.2010 מנו 12 עמודים, ואף הכילו טענות שלא הופיעו בסיכומיהם העיקריים. הדבר נעשה בניגוד להחלטתי המפורשת מיום 24.12.2009.

מובן שהדבר עורר תרעומת מצד התובעים והנתבעים שכנגד, ובקשה דחופה לפסילת הסיכומים, מצד התובעים 1-2, לא אחרה אף היא להגיע למחרת היום.

בסופו של דבר, בהחלטתי מיום 9.2.2010 אפשרתי הארכה מקבילה, ל-12 עמודים, של אורך סיכומי שאר הצדדים, ואף נתתי ארכה קצרה להגשת סיכומי התגובה.

בד בבד עם עניין זה התברר לבית המשפט, כי מסמכי תיק רישום הבית המשותף שהוגשו על ידי הנתבעים ביום 25.1.2010, הכילו רק צילום חלקי של מסמכי התיק.

לא אאריך בעניין זה, לרבות באשר לטענות שהועלו על ידי ב"כ הנתבעים שכנגד 6-7 בעניין עצם המצאת המסמכים, ואסתפק בקבלת תוכנה של הודעת הבהרה שהוגשה ע"י ב"כ התובעים 3-4 והנתבעים, ולפיה אכן מכיל תיק הרישום מסמכים נוספים מעבר לאלה שהוגשו.

לצערי, ההתנהלות המתוארת לעיל בקצירת האומר אפיינה את משך כל ניהול התיק, ולמצער אל מול מותב זה, כאשר כל צעד של התקדמות בתיק לווה במכשולים, קשיים והתנגדויות הדדיות שביטאו את חוסר האמון המוחלט השורר בין הצדדים לתיק, התובעים והנתבעים שכנגד מן הצד האחד של המתרס, והנתבעים והתובעים שכנגד מן הצד האחר.

על כל פנים, משהגיע כל החומר הרלוונטי (סיכומים וסיכומי תגובה) לידי ביהמ"ש בשלה השעה לכתיבת פסק הדין. 

טענתם של התובעים, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב תביעתם, הינה, בקצירת האומר, כי הנתבעים רוזנבאום מירית ואלפסי יריב (כאשר נטען, כי הרוח החיה מאחורי פעולותיהם הינו אביה של הגב' מירית, מר אלי ידיד), רכשו את הזכויות בקומת הקרקע ובקומה א' בבניין (תת חלקות 3,4 ו-6).

התובעים טוענים, כי הנתבעים פעלו, ללא היתרים מתאימים ובניגוד לתקנון המוסכם לניהול הבית המשותף, להפיכת הדירות שאותן רכשו לבית קפה, תוך ביצוע עבודות הכוללות הריסת קירות, הרס צמחיה והגבהת מפלס, וכל זאת מתוך כוונה תחילה להקים במקום בית עסק כאמור.

פעולות אלה, שבוצעו לטענת התובעים כבר בשנת 2003, הביאו לפניות לגורמים בעירייה (מצד התובעים ו/או מצד בני הזוג דורבן, הנתבעים שכנגד מס' 6-7 בתיק זה).

עניין העבודות שבוצעו בבניין נדון בפני כב' השופט גינות בביהמ"ש לעניינים מקומיים בחיפה, אשר חתם על צו האוסר ביצוע עבודות בנייה במבנה ביום 16.11.2003. מאוחר יותר, ביום 8.1.2004 סויג הצו והוגבל על ידי כב' השופטת קנטור, לאיסור על "הריסת קירות פנימיים המשמשים כאלמנטים קונסטרוקטיביים".