לפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא ב' אזולאי) לקבל ערר שהגיש המשיב על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' זיסקינד) להורות על מעצרו עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו.
בהחלטתו הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא תחת פיקוח של אחד מהוריו או של אחת מדודותיו ובאיזוק אלקטרוני, וזאת בכפוף להפקדה בסך 10,000 ש"ח ולחתימת כל אחד מן הערבים על ערבות בסך 25,000 ש"ח. ההחלטה עוכבה למשך 48 שעות על מנת לאפשר למדינה להגיש עליה ערר.
1. נגד המשיב, בחור צעיר כבן 20, הוגש כתב אישום בו מיוחסות לו עבירות של החזקת סכין שלא כדין, איומים וניסיון לתקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו. באישום הראשון נטען כי ביום 4.12.07 נמצאה על גופו של המשיב סכין קפיצית מבלי שהיה ביכולתו להוכיח כי החזיקה למטרה כשרה, וכי כאשר הוא הובא בגין כך לתחנת המשטרה, איים על אחד מהשוטרים בתחנה כי יפגע בו. באישום השני נטען כי ביום 21.4.07 איים המשיב לפגוע באופן פיזי בשוטרים שהגיעו לעכב את אחיו וכן ניסה לתקוף את אחד מהם.
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב וכי נשקפת מן המשיב מסוכנות המקימה עילה למעצרו, ועל כן הורה על מעצרו עד תום ההליכים. לצד זאת, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר של שירות המבחן על מנת לשקול את הצורך במעצרו של המשיב פעם נוספת לאור עמדת שירות המבחן. ערר שהוגש על ההחלטה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' עדיאל).
3. בתסקיר שהוגש תיאר שירות המבחן את נסיבות חייו של המשיב, תוך שציין כי מדובר בבחור בעל סף תסכול נמוך וקווי אישיות אימפולסיביים; כי קיים פער בין התובנה שהמשיב מגלה ביחס להתנהגותו הבעייתית לבין יכולתו לערוך שינוי בדפוסי התנהגותו; וכי המשיב בעל קושי מסוים לרסן את התנהגותו האימפולסיבית וזקוק לחידוד גבולות ולסביבת פעולה בעלת גבולות ברורים. אשר לאפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר הביע שירות המבחן את התרשמותו לפיה המוצעים לפקח על המשיב - הוריו ושתי דודותיו - מבינים כולם את משמעות הפיקוח ואת האחריות שתוטל עליהם במידה והמשיב ישוחרר בתנאים מגבילים, והמליץ כי במידה ובית המשפט יחליט על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית הוריו, הדבר יעשה בפיקוחם של האב או אחת מן הדודות בשעות היום בעוד שהאם תפקח עליו בשעות אחר-הצהריים. לצד זאת, הסתייג שירות המבחן ממתן המלצה ליציאת המשיב לעבודה בדוכן הירקות של אביו בשוק ובפיקוחו, וזאת נוכח אישיותו של המשיב ועל רקע סביבת העבודה בשוק העלולה לעורר סיטואציות קונפליקטואליות, וכן נוכח התרשמותו כי האב אינו מהווה גורם דומיננטי וסמכותי עבור המשיב. המדינה התנגדה להמלצת שירות המבחן וטענה כי אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר כלשהי בשל המסוכנות הנשקפת ממנו.
4. בית משפט השלום קיבל את עמדת המדינה והורה בשנית על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט מצא כי חלופת המעצר שהוצעה בבית הוריו של המשיב הינה בעייתית כשלעצמה וזאת לאור דפוסי התנהגותו של המשיב תחת פיקוח הוריו עד כה ומעורבותו בפלילים החל מגיל צעיר, המלמדים כי ביתו של המשיב אינו מהווה גורם מציב גבולות עבורו. נוכח התרשמות שירות המבחן כי אביו של המשיב לא היה בעל סמכות הורית מיטיבה עבורו וכי הוא אינו גורם מתאים לפקח על המשיב בעבודה בשוק, הטיל בית המשפט ספק ביכולתו של האב להוות סמכות אחראית לצורך הפיקוח על המשיב בבית ועל כן מצא כי הוא אינו מתאים להוות גורם מפקח עליו. אשר לדודותיו של המשיב ציין בית המשפט כי גם הפיקוח על המשיב באמצעותן של אלו הינו בעייתי ולא נראה מתאים, היות ואחת מהן הביעה נכונות לפקח על המשיב רק בשעות בהן היא נמצאת בביתה ובאשר לשנייה שירות המבחן כלל לא ציין אם מקום הפיקוח יהיה בביתה או בבית הורי המשיב, בעוד שאין זה נראה נכון כי מקום חלופת המעצר ישתנה בהתאם לצרכי המפקחים. אשר לאמו של המשיב התרשם בית המשפט כי גם היא, כמו אביו, מהווה דמות מגוננת על המשיב יתר על המידה. לדברי בית המשפט, התנהגותה המגוננת של האם יחד עם העובדה כי במהלך הדיונים הביעה היא זלזול בוטה בבית המשפט ובהחלטותיו, מלמדות כי לא ניתן לסמוך עליה כמפקחת ראויה למשיב. בית המשפט התייחס אף לחומר מודיעיני חסוי שהוצג בפניו ומצא כי גם הוא מעיד על המסוכנות הנשקפת מן המשיב. בסיכומו של דבר, לאור מסקנתו בדבר מסוכנות המשיב ובהעדר חלופת מעצר הולמת, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לצד זאת, הורה בית המשפט כי התיק יקבע לשמיעה בפני שופט בהקדם.
5. המשיב ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי וזה קיבל כאמור את הערר והורה על שחרורו למעצר בית מלא בתנאים שפורטו. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי אכן יש ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים למשיב וכי הגם שטענות המשיב ביחס לנסיבות החזקת הסכין ראויות לבירור, בשלב זה אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט שלום בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה. בהתייחס לחומר החסוי שהוצג בפניו ציין בית המשפט כי אמנם יש בו כדי להצביע על סיכון, אך הוסיף כי לא ניתן לברר עניין זה נוכח החלטת המשטרה לא להמשיך בחקירה על מנת שלא לחשוף את מקורותיה. לצד זאת, מצא בית המשפט כי איזון בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובין היתר היות המשיב עצור החל מיום 4.12.07, גילו הצעיר של המשיב והמלצות שירות המבחן בעניינו, מוביל למסקנה כי יש לאפשר לו להשתחרר לחלופת מעצר. בית המשפט ציין כי כעולה מתסקיר שירות המבחן יש בחלופת המעצר שהוצעה בבית הוריו של המשיב כדי לנטרל באופן משמעותי את הסיכונים הנשקפים ממנו, אך על מנת להוסיף ולצמצם את מסוכנותו יש להוסיף לתנאי השחרור איזוק אלקטרוני והפקדה כספית, וכך אכן הורה.
מכאן הערר שלפניי.
6. לטענת המדינה, שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על שחרורו של המשיב ממעצר, ובפרט בתנאי החלופה שהוצעה. לדבריה, איומיו הקונקרטיים של המשיב, אשר כוונו כלפי שוטרים ספציפיים ולוו במאמצים להשיג את הפרטים הדרושים לו למימוש איומיו, לצד מכלול הנתונים המלמדים כי מורא החוק אינו חל עליו וכי הוא עלול לממש את כוונותיו, מעידים על המסוכנות הממשית הנשקפת מן המשיב. על רקע עמדת שירות המבחן כי מדובר באדם אימפולסיבי וכוחני ובעל סף תסכול נמוך, וכן על רקע ההסתייגויות שהביע בית משפט השלום מתנאי חלופת המעצר שהוצעה ומיכולתה להעמיד בפני המשיב גבולות מתאימים, לא ניתן לטענת המדינה ליתן במשיב אמון כי יזנח את איומיו וישמור על תנאי החלופה ועל כן אין להסתפק בה כאמצעי לריסונו של המשיב. עוד יוצאת המדינה כנגד אי-התמודדותו של בית המשפט המחוזי עם האמור בחומר החסוי שהוגש, אשר מדגיש גם הוא את המסוכנות הנשקפת מן המשיב, וטוענת כי שגה בית המשפט אף בקביעתו כי תיתכן אפשרות להמשך ריצוי עבודות השירות על-ידי המשיב באם יימצא פיקוח מתאים, היות ועניין זה נמצא בסמכותו של הממונה על עבודות השירות אשר המליץ על הפקעה מנהלית של עבודות השירות ודיווח לשירות המבחן כי המשיב לא יוכל להמשיך בריצוין. לאור כל האמור מבקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.
7. המשיב, מנגד, סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי וטוען כי בצדק הורה הוא על שחרורו של מרשו לחלופת מעצר. ראשית, התייחס בא-כוח המשיב לחומר החסוי שהוצג בפני הערכאות דלמטה ולחומר נוסף שהמדינה ביקשה להציג בדיון לפניי וטען כי המקרה דנן אינו נכנס בגדרם של המקרים החריגים בהם ישנה הצדקה להציג חומר חסוי שלא במעמד הנאשם ומבלי שניתנת לו אפשרות להתייחס למידע המוצג לחובתו. לפיכך, טען הוא כי לא היה מקום להסתמך על החומר החסוי שהוגש וכי אין מקום לאפשר למדינה להגיש חומר חסוי נוסף. עוד טען הסנגור כי אף במידה והחומר מתקבל, הרי שיש להעריכו בזהירות ובשים לב לטיב המקורות שעליהם הוא מבוסס. שנית, ציין בא-כוח המשיב לעניין חלופת המעצר שהוצעה כי בדיקתו היסודית של שירות המבחן העלתה כי הערבים שהוצעו הינם ראויים ויוכלו לפקח על המשיב כנדרש ומכאן כי שגה בית משפט השלום בדחותו את חלופת המעצר בניגוד להתרשמות שירות המבחן ומבלי שבדק את הדברים לגופם באופן יסודי. עוד טען הסנגור כי ממילא אין חלופת המעצר נדרשת לאיין את מסוכנותו של נאשם באופן מוחלט ודי בכך שהיא מצמצמת באופן משמעותי את הסיכון הנשקף ממנו. שלישית, חלק הסנגור על עמדת המדינה לפיה לא ניתן ליתן במשיב אמון ובין היתר ציין בהקשר זה כי בעת שהמשיב היה במעצר בית והורשה לצאת לעבוד בשוק הוא לא הפר את תנאי השחרור וכי מכל מקום ניתן לסמוך על המפקחים שהוצעו שיציבו לו את הגבולות הנדרשים. כן טען הוא כי יש בענייננו חוסר פרופורציה בין מעצרו הממושך של המשיב לעונש הצפוי לו באם יורשע. לבסוף, אשר לעבודות השירות, טען בא-כוח המשיב כי מרשו ביצע את חלקו הניכר של העונש שהושת עליו וכי אין מדובר באדם חסר יכולת תפקודית כפי שניסתה המדינה להציגו.
8. לאחר שעיינתי בהחלטות הערכאות דלמטה ושקלתי את הטיעונים שהועלו על-ידי הצדדים בדיון בפניי, הגעתי למסקנה כי אין מנוס מלקבל את הערר. בלב המחלוקת בין הצדדים ניצבת השאלה האם יש בחלופת המעצר שהוצעה ובתנאי השחרור שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב. אומר כבר עתה כי מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה מספר נדבכים בתיק דנן מובילים למסקנה כי על רקע מסוכנותו הממשית של המשיב והקושי לאיינה אין די בחלופה שהוצעה. כזכור, על-פי הנטען ניסה המשיב לתקוף שוטר, איים באופן בוטה וחריף לפגוע במספר שוטרים ספציפיים ואף פעל לקבלת מידע שיסייע לו במימוש כוונתו זו. עבירות אלו בוצעו בחלקן בתחנת המשטרה ובחלקן כאשר השוטרים הגיעו לביתו על מנת לעכב את אחיו. יתר על כן, למרות גילו הצעיר הספיק המשיב לבצע עבירות קודמות והוא אף נדון לעונש של מאסר בעבודות שירות, כאשר חלק מן העבירות המיוחסות לו כעת בוצעו לכאורה בעת שהתנהל נגדו ההליך הפלילי הקודם וחלקן בעת שריצה את עבודות השירות שהוטלו עליו. כל אלו תומכים במסקנה כי מדובר באדם שמורא החוק אינו חל עליו. לכך מתווספת התרשמותו של שירות המבחן כי המשיב הוא בעל קווים אימפולסיביים, בעל סף תסכול נמוך ומתקשה לרסן את עצמו וכי יש פער בין התובנות שהוא מגלה באשר להתנהגותו לבין יכולתו לשנות את דפוסי התנהגותו בפועל. גם במובן זה יש קושי ליתן במשיב אמון כי ימנע ממימוש איומיו. לעניין המסוכנות הנשקפת מן המשיב אציין כי הן מהחומר החסוי שהיה בפני הערכאות דלמטה ומונח גם בפניי והן מן החומר הנוסף שהוצג לעיוני בדיון - אשר לא ראיתי מניעה לעיין בו לצורך בחינת עילת המעצר - אכן עולה מסוכנות ממשית וקונקרטית מצד המשיב ומכאן הצורך בחלופת מעצר שתבטיח פיקוח הדוק ומשמעותי עליו (לעניין האפשרות לעיין בחומר חסוי במעמד צד אחד ראו לדוגמה: בש"פ 597/93 מדינת ישראל נ' אבוטבול, פ"ד מז(1) 340 (1993); בש"פ 2845/05 מדינת ישראל נ' גולן (לא פורסם, 23.3.2005); בש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.8.2005)).
חלופת המעצר שנבחנה אינה עונה לטעמי באופן מספק על הצורך האמור. שירות המבחן התרשם אמנם כי המפקחים שהוצעו מבינים את משמעות הפיקוח ואת האחריות שתוטל עליהם, ואולם יחד עם זאת יש בעיני טעם לא מבוטל בקשיים שמצא בית משפט השלום בחלופה שהוצעה, וזאת חרף התרשמות שירות המבחן. אין ספק כי כוונות ההורים ודודותיו של המשיב טובות הן, ואולם בכך אין די. המשיב התגורר בבית הוריו ונמצא תחת פיקוחם עד כה ובכל זאת התקשו הם להציב לו את הגבולות הנדרשים ולרסן את התנהגותו והוא הסתבך בפלילים. אף מבלי ליחס משקל ניכר להתנהגות המזלזלת שהפגינה האם בבית המשפט, דומה כי יחסם של ההורים שניהם אל המשיב אכן נוטה להיות מגונן יתר על המידה ובנסיבות אלו ספק אם יהיה בכוחם להוות לו גורם סמכות ממשי כפי שנדרש.
על רקע כל אלו, אני סבורה כי לעת הזו אכן אין מנוס מלהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. יחד עם זאת, אני מוצאת לנכון להדגיש כי ככל שיהיה בידי המשיב להציע חלופות מעצר הולמות אחרות שלא בבית הוריו (כדוגמת בבית דודתו), ותחת פיקוחם של גורמים נוספים על אלו שנבחנו, הרי שראוי כי אלו תישקלנה בחיוב ובכובד ראש על-ידי הערכאה הדיונית. למעשה, אף בא-כוח המדינה ציין בדיון בפניי כי ככל שתוצענה חלופות מתאימות שתזכינה להתרשמות חיובית מצד שירות המבחן, לא תהיה למדינה התנגדות עקרונית וגורפת לשחרור המשיב לחלופת מעצר.
הערר מתקבל, איפוא. המשיב יישאר במעצר עד לתום ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו.
ניתנה היום, ט' בשבט התשס"ח (16.1.08).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. הג
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il