קבלת ערעור והרשעה בעבירות גרימת מוות בכוונה

השופט סא"ל י' רזניק:

1.       לפנינו שני ערעורים שהוגשו על ידי התוב"ץ כנגד הכרעת דינו של ביהמ"ש הצבאי יהודה, בתיק מס' 1044/02 שניתנה ביום 20.3.05 על ידי כב' הנשיא סא"ל צבי לקח והשופטים רס"ן אדריאן אגסי וכב' סגן הנשיא רס"ן רונן עצמון (להלן: הכרעת הדין).

2.       ברוב דעות כב' השופטים אגסי ועצמון, זוכה המשיב, מחמת הספק, מכל העבירות אשר מיוחסות לו בכתב האישום; ואילו כב' הנשיא הרשיע את המשיב בשלוש עבירות שיוחסו לו בכתב האישום והכול כפי שיפורט להלן.

3. לביהמ"ש הצבאי הוגש כנגד המשיב כתב אישום (תיק ביהמ"ש 1044/02), ולפיו הואשם ב-17 פרטי אישום. האישומים המרכזיים שבכתב האישום, הם פרטים 3 ו-4, ולפיהם יוחס למשיב גרימת מוות בכוונה וניסיון לגרימת מוות בכוונה, עבירות לפי סעיפים 51 (א) (לצו בדבר הוראות ביטחון התש"ל - 1970), וכן לפי סעיפים 14, 19 ו-20 לצו בדבר כללי אחריות לעבירה.

נטען בכתב האישום כי ביום 2.7.01, גרם המשיב למותו של מר יאיר הר סיני, רועה צאן מסוסיא (להלן: המנוח), לאחר שדקר אותו בסכין בבטנו, בגבו ובמותנו, כאשר שותפו למעשה הפשע, אחד בשם מוחמד מור, ירה במנוח שתי יריות מאקדחו, אחת מהן בראשו של המנוח.

בפרט ה-3 לפרט האישום, נטען כי ביום 29.6.01, בשעה 22:00 בקירוב, נפגשו המשיב ו מוחמד מור הנ"ל סמוך ליישוב סוסיא, במטרה לחפש אחר המנוח ולרוצחו, אך תוכניתם סוכלה נוכח נביחות כלביו של המנוח, אשר גרמו לזוממים להסתלק מהמקום. נאמר עוד בכתב האישום כי המשיב ו מור סיכמו כי ישלימו את תוכנית הרצח אותה רקמו.

4. ביתר פרטי כתב האישום, נטען כנגד המשיב כי היה חבר בתנועת ה"כותלא איסלמיא" שהינה התאחדות בלתי מותרת, ועוד הואשם בפעילות ענפה כנגד ביטחון האזור שעניינה אחזקת כלי ירייה, אימונים צבאיים, סחר באמל"ח, ביצוע שירות עבור התאחדות אסורה, שני ניסיונות לגרימת מוות בכוונה שעניינן ביצוע פיגועי ירי לעבר רכבים ישראלים, ייצור פצצה וקשירת קשר לביצוע פשעים שעניינם מעשי פיגוע.

המבקש לעמוד בפרוטרוט על שיוחס למשיב בכתב האישום, הרי מצורף בפסק דין זה ומסומן "א".

5. ביום 25.11.01 נעצר המשיב והובא לחקירת שירות הביטחון הכללי, להלן: השב"כ. המשיב נעצר ונחקר בנוגע לחשדות אשר היו קשורות לפעילותו ב"כותלא איסלמיא", כאשר בתחילת מעצרו וחקירתו לא נחשד בהשתתפות ברצח המנוח.

ביום ה-12.12.01 ביצעו החוקרים תרגיל חקירתי שבמהלכו הובא המשיב לפגישה עם מה שהוצג לו כ"מפקדה", שאנשיה היו רעולי פנים.

אנשי ה"מפקדה" היו חוקרי השב"כ והשיחה עם המשיב התקיימה באמצעות אחר שכינויו "אבו יוסף". דברי המשיב, בפגישה זו, נרשמו בזיכרון דברים שערך הממונה על החקירה, המכונה "שייקה".

זיכרון דברים זה נתקבל וסומן ת/5, וזאת לאחר קיומו של משפט זוטא, אשר בסיומו החליט בימ"ש קמא לקבל, בנוסף ל-ת/5, דברים שכתב המשיב והקלטת שיחה (ת/8) בין המשיב למכונה "אבו יוסף" מיום 8.12.01.

6.       ביום 5.8.04 החליט בימ"ש קמא כי אמרות המשיב, הן אלה שנכתבו על ידו, והן אלה שנרשמו מפיו והן אלה שהוקלטו ותומללו, ניתנו באופן חופשי ומרצון כדרישת סעיף 12 בפקודת הראיות.

7.       הראיות הללו שהתקבלו לאחר החלטת בימ"ש קמא במשפט הזוטא, הן אמרות המשיב שיש בהן הודיה בהשתתפותו ברצח המנוח, והכול כפי שיפורט להלן.

8.       באמרתו (ת/8) אשר ניתנה בשיחה עם המכונה "אבו יוסף", סיפר המשיב לראשונה על חלקו ברצח המנוח. המשיב סיפר כי פנה אליו מוחמד (ככל הנראה מוחמד מור), ושאל אותו לדעתו לביצוע פעילות עצמאית של רצח המתנחל יאיר מסוסיא (הוא המנוח). המשיב הסכים והשניים יצאו ביום שישי אחד, בלילה, לכיוון סוכתו של המנוח. הם הגיעו למקום סמוך לשעה 24:00, אך לא יכלו להגיע אליו משום שהכלבים נבחו והם חזרו על עקבותיהם.

לאחר מספר ימים, ביום שני, הם החלו משעות הבוקר לעקוב אחר המנוח, ובצהריים הצליחו להגיע למקום בו רעה את הכבשים. הם פגשו בו, ישבו עמו, שוחחו איתו, כאשר הם מציגים עצמם כסוחרים, והביאו עמם למקום חמור. המנוח אמר שאיננו רוצה למכור, ולדעתו של המשיב החל המנוח לחשוד שהם אינם סוחרים. המשיב ממשיך ומתאר כיצד התבצע מעשה ההרג ואמר כי דקר את המנוח, תפס אותו, ותיאר כי המנוח לבש, בלשונו של המשיב, ג'יפה, ככל הנראה הכוונה לציצית. בהמשך השיחה הועלה נושא הבגד שלבש המנוח, וכך מתנהלת לה השיחה:

            "ע (המכונה "אבו יוסף")- ומה היא האפודה שלמעלה, מה היא?

ג (המשיב)- מתוכה צמר, והיא כזו, סנדוויץ' כזו, כמו של השיח'ים האפגאניים.

            ע- יעני אומרים עליה כמו, חצי ז'קט מבלי ידיים?