קבלת בקשת קטינים למתן צו ירושה ודחיית התנגדות הנתבעת שטענה להיותה ידועה בציבור

פתח דבר:

1.         התובעים, שני בניו הקטינים של המנוח ע.ק. ז"ל (להלן: " המנוח"), אשר הלך לבית עולמו ביום 13.5.08, הגישו באמצעות אמם, גרושתו של המנוח, בקשה לצו ירושה אחר עזבונו ובה ביקשו להצהיר עליהם כיורשיו היחידים.

הנתבעת הגישה התנגדות, בגדריה טענה כי היא והמנוח היו בגדר בני זוג ידועים בציבור בהתאם להוראת סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965.

            הנתבעת ילידת 18.10.1970 ואילו המנוח יליד 18.1.1955.

ההליך וטענות הצדדים

2.         לטענת הנתבעת הם הכירו זה את זו לקראת סוף שנת 1994, תקופה קצרה לאחר שהמנוח התגרש מאישתו לאחר שגילה כי בגדה בו עם קרוב משפחה.

לטענתה, המנוח שרוי היה באותה תקופה במשבר עמוק ומבולבל ואז החל הקשר ביניהם שנמשך עד יום פטירתו. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי היא תמכה במנוח נפשית וגם ככל שהיה צורך בכך, כלכלית. כך התהדק הקשר ביניהם והם אף עברו, בהמשך, למגורים משותפים בביתו של המנוח, כאשר שניהם החלו להופיע יחדיו באירועים משפחתיים ובאירועים במקום עבודת המנוח.

3.         במהלך שנת 2004 לקה המנוח באירוע לבבי ומאותו מועד בריאותו נתערערה כאשר הנתבעת, על פי טענתה, מטפלת בו במסירות ומשקיעה את מיטב זמנה ומשאביה במנוח.

לטענת הנתבעת, המנוח החל אז לדבר על נישואין וחתונה, ברם הנתבעת ביקשה כי הדבר יידחה לאחר שיתחזק ויבריא.

4.         בשנת 2007 עבר המנוח צינתור ברגליו, היה שרוי באובדן הכרה והועבר למחלקה לטיפול נמרץ בה שהה למשך 3 שבועות. משהתעורר הועבר למחלקת כירורגיה בבית חולים "העמק" בעפולה ואז נתבקשה הנתבעת לחתום על אישור להעברת צינור ההנשמה מפיו של המנוח לגרונו.

מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי בהמשך הועבר המנוח לבית חולים "אלישע" לשיקום. משך חודש ימים תקשר המנוח עם הסובבים אותו בכתב בלבד, אולם בהמשך, חזר לדבר ומיד ביקש להתחתן עם הנתבעת.

לסיכום, הנתבעת טוענת, כי היא והמנוח חיו חיי משפחה וניהלו משק בית משותף החל משנת 1995 וזאת בביתו של המנוח, שם אירחו חברים משותפים לרבות משפחותיהם. אילמלא פטירתו בטרם עת של המנוח הם היו ממסדים את הקשר שלהם על דרך נישואין.

5.         מנגד טוענים התובעים, כי הנתבעת היתה חברתו של המנוח תקופה מסוימת בחייו, כאשר מעולם לא התגוררה עימו, לא קיימה עימו משק בית משותף ולא חיה עימו חיי שיתוף כלשהם.

עוד טוענים התובעים, כי התנגדותה של הנתבעת מונעת משיקולים פסולים וזרים, הנתבעת רודפת בצע והיא שכחה לציין, כי הבטיחה את הכספים שתזכה בהם בתביעה זו לאחיותיו של המנוח בתמורה לחתימתן על תצהירי תמיכה,  כפי שמאשרת האחות ל.מ.  בתצהירה מיום 12.11.08.

עוד מוסיפים וטוענים התובעים, כי הנתבעת ניסתה להעלים עובדות חשובות ומהותיות הקשורות בחייה ובקשר בינה לבין המנוח, ראש לכל, כי היא התגוררה ומתגוררת ב- __, דרך קבע, והועסקה באבטחה באזור זה, שעה שהמנוח התגורר ב- ___, שנית; כי קשריה עם המנוח הצטמצמו לכדי מפגשים בעיקר בסופי השבוע בלבד ושלישית; כי מערכת היחסים שלה עם המנוח נותקה כליל חצי שנה לפני פטירתו וכי העובדות לאשורן מלמדות כי המנוח והנתבעת לא היו בגדר בני זוג, לא כל שכן בני זוג ידועים בציבור בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה.  

סעיף 55 לחוק הירושה 

6.         סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה  - 1965 (להלן: " החוק") מורה:

"איש ואישה החיים חיי משפחה במשק - בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".

הוראה זו מציבה, איפוא, מספר דרישות מצטברות שבהתקיימן יזכה "הנשאר בחיים" באותו חלק מעזבון ה"מוריש" שהיה זוכה בו אילו היה נשוי לו, והן: ניהול חיי משפחה במשק בית משותף.