תביעה בסדר דין מהיר שמהותה סיכסוך בין עו"ד ולקוחותיו באשר לשכר טרחת עו"ד אשר מגיע בעקבות טיפולו בסוגייה משפטית אשר הובאה בפניו.
התובע הגיש לביהמ"ש תובענה בדרך של לכאורה ביצוע שטר נגד הנתבעים לשם קבלת שכר טרחה עבור שירותים משפטיים שנתן לנתבעים בגין עבודות נגרות אשר בוצעו בביתם.
מאחר שלא נכרת בין הצדדים הסכם בדבר שכר הטרחה של עורך הדין, כל צד ערך את חישוביו באשר למגיע, וכאן באה המחלוקת בפני ביהמ"ש.
אין ספק כי מהבחינה המשפטית זכה התובע בפסק דין נאה אשר ניתן במסגרת תיק אזרחי מס' 15484/97, ע"י כב' השופטת ת. שרון נתנאל בבית משפט השלום בחיפה אשר סכומו בעת מתן פסק הדין היה 20,000 ש"ח וכן 5,000 ש"ח נוספים ושכר טרחת עו"ד בסך 6,500 ש"ח.
אין חולק עוד, כי התובעים לא יכלו להיפרע דרך פסק הדין לאור העובדה שככל הנראה הנתבעים נותרו חסרי כל.
המחלוקת היא, מה סוכם בין הצדדים מה על הנתבעים לשלם לעורך הדין.
התובע המציא לביהמ"ש מסמך נושא תאריך 01.11.04, אשר נשלח אליו ע"י הגב' תמי קסטל, היא הנתבעת בתיק זה, לפיו עולה כי סוכם לכאורה שהשכר הטרחה אשר ישולם יהיה 10,321 ש"ח בתוספת מע"מ ואשר נגזר מהסך של 50,000 ש"ח אשר היו אמורים להתקבל אם היתה מתקבלת התובענה במלואה, וממסמך זה גזר כי שכר זה מגיע לו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
הנתבעת מצידה, אשר הופיעה בביהמ"ש סברה כי הפרשנות הנכונה אשר יש ליתן למסמך זה היא קבלת 20% מהתיק בהתאמה, ברגע שתקבל את הכספים לידיה. משמע, הפרשנות הינה פרשנות אשר מביאה לכך כי הכסף אשר אמור להיות משולם על ידה, אמור להיות נגזרת מהסכום אשר ייגבה מהנתבעים.
עוד טרחה הנתבעת וציינה, כי שילמה לתובע סך כולל של 5,000 ש"ח בעוד הנתבע ציין בפני ביהמ"ש כי קיבל לידיו סך של 3,600 ש"ח.
מאחר וקיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למה שסוכם, על ביהמ"ש ליתן את הפרשנות התכליתית אשר עולה מהראיות אשר הוצגו בפניו.
ביסודו של דיון עומד סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, שלפיו חיוב בתשלום בעד שירות שלא הוסכם על שיעורו יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות.
בבסיס סעיף זה עומד העיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן, יימצא מקבל השירות להתעשר שלא כדין.
קביעת שכר טרחת עורך הדין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו.
דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית ועל ביהמ"ש לקובעם על בסיס הראיות המובאות בפניו. בהקשר זה, יש להביא בחשבון בין היתר את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו, מידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין מושא השירות ואת המוניטין של עורך הדין.
כמו כן, ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון אם קיימת שיטה כזו.
מעיון בחומר אשר הוצג בפניי, הגעתי למסקנה כי הנתבעת בהיותה לא מיוצגת וכמובן עובדה זו אינה עומדת לה לרועץ, עירבבה לעיתים דבר אשר אינו בדבר. כך גזרה לקופת שכר הטרחה תשלומים עבור אגרות והוצאות וכך גזרה ושפטה את דרך התנהלותו של התובע לדעתי מבלי שיהיה בידה את מלוא הכלים לעשות כן.
עם זאת, מנגד, לאור תוצאת פסק הדין ולאור העבודה אשר התרשמתי כי עורך הדין השקיע במקרה דנן, יש ליטול בחשבון כי הסכום הנתבע גבוה יתר על המידה מהסכום אשר תבע בביהמ"ש.
אינני מקבל את הטענה כי הפרשנות הנכונה במקרה דנן היא קשר בין הגבייה ובין שכר הטרחה וסבורני כי עורך הדין ראוי לקבל את שכרו ללא שום קשר לעניין הגבייה, זו פרשנותי את המסמך אשר הוצג בפניי ע"י עו"ד פרמינגר אך גם מאידך, אינני מקבל את הסכום אשר נתבע.
נראה לי כי הסכום הראוי במקרה דנן, הינו הסכום של 6,500 ש"ח אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין של כב' השופטת ת. שרון נתנאל דהיינו מיום 25.07.04, בתוספת מע"מ בהפחתה של סך 3,600 ש"ח נושאי הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.07.04 ועד ליום מתן פסק הדין.