קביעת סמכות שיפוט בין-לאומית

בפנינו תביעת הבעל לגירושין ובכרוך לה תביעה רכושית, מזונות אישה וילדים, משמורת והסדרי הראייה.

האישה העלתה טענה מקדמית לדחיית התביעות הכרוכות על הסף בגין חוסר סמכות בין לאומית.

האישה שוהה כיום בארה"ב עם הילדה המשותפת והיא בעלת אזרחות צרפתית בלבד, הבעל מתגורר בארץ.

האישה הגישה תביעת גירושין כוללת וכן תביעה למשמורת ומזונות הילדה בניו יורק ביום 10 ביולי 2015, הבעל הגיש את תביעתו בארץ ביום 30 ביולי 2015.

בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק דחה את תביעתה הכוללת לגירושין על הסף בפסק דין חלקי מיום 14 לדצמבר 2015 בעילה של העדר סמכות בין לאומית פרסונאלית וקבע כי סמכות השיפוט שייכת לבית הדין הרבני בישראל.

בנוגע לנושא המשמורת ומזונות הילדה (Custody and Child Support) נקבע מועד לישיבה נוספת של בית המשפט בארה"ב. לדברי האישה הוגש ערעור על החלטת בית המשפט בארה"ב, אין עיכוב ביצוע.

רקע עובדתי

הצדדים ילידי צרפת, לבעל אזרחות כפולה צרפתית וישראלית, לאישה אזרחות צרפתית בלבד.

הצדדים נישאו בצרפת בשנת 1993, בנישואין כדמו"י וכן בנישואין אזרחיים, ולהם שלושה ילדים משותפים בני 21, 20 ו-10.

הצדדים התגוררו עובר לנישואיהם בגרמניה עד למועד עלייתם לישראל בשנת 2004, לאחר מכן, התגוררו הצדדים יחדיו בארץ עד לחודש אוגוסט 2014.

ילדי הצדדים התחנכו בארץ, הבעל התאזרח והאישה נשארה במעמד של תיירת, כאשר בתחילה הייתה האישה עוזבת את הארץ בכל שלושה חודשים על מנת לחדש את אשרת השהיה ולאחר מכן ניתנה לה אשרת שהייה לתקופה של שנה שחודשה מעת לעת.

לצדדים בית בהרצליה פיתוח ששימש למגורי הצדדים עד לעזיבתם לארה"ב באוגוסט 2014. כיום הבית מושכר, הבית רשום בנאמנות על שם אחי האישה, אולם מוסכם כי הבית שייך למצער לאישה ולטענת הבעל הבית מהווה חלק מהרכוש המשותף.

האישה הינה בעלת חברה הרשומה בישראל ([מ] ושו"ת בע"מ), ועבדה כמעצבת פנים עבור לקוחות בישראל, לדברי בא כוחה, היא המשיכה להשלים את הפרויקטים עבור לקוחותיה בישראל גם לאחר שעברה לשהות בארה"ב. החברה עדיין פעילה ולא נסגרה, צורפה הודעה של רואה החשבון בה נאמר כי האישה בקשה לסגור את החברה בחודש ינואר 2016. על פי ההתרשמות בית הדין יש לראות פעולות אלו כחלק מהמאבק על הסמכות בין לאומית הפרסונאלית.

הצדדים קיבלו אשרת שהייה בארה"ב מסוג E1 (אשרה זמנית מוגבלת לשנתיים, הניתנת לסוחרים בדרגת מנהל של חברות ממדינות הכלולות בהסכם דו-לאומי). הבעל קיבל את הוויזה לבקשת החברה בה הוא עובד (חברה העוסקת בתחום היהלומים ורשומה ב 51% על שם אם הבעל ו 49% על שם האישה, והבעל עובד בה כמנכ"ל בשכר).

הוויזה הונפקה ביום 2 בדצמבר 2013 והיא בתוקף עד ל 2018. האישה קבלה את אישור השהייה במעמד של מלווה לבעלה.

לאישה היתר עבודה מיום 22 ביוני 2015, אולם מצוין בהיתר העבודה מפורשות כי אינו מהווה ראייה לאזרחות או לתושבות קבע.

לצדדים אין נכסים הרשומים על שמם בארה"ב, והם התגוררו בשכירות יחדיו עד לעזיבת הבעל את הדירה השכורה בה התגוררו הצדדים בארה"ב בחודש ינואר 2014. הבעל התגורר לאחר מכן, בדירה שכורה השייכת לחברה הנמצאת בארה"ב.

האב מבקש משמורת משותפת ולגדל את הילדה בארץ, ביום ג באלול תשע"ה 18.8.2015 ניתנו בתיק החזקת ילדים והסדרי ראייה צווים המחייבים את האם לאפשר הסדרי ראייה של בבת הקטינה עם האב, ובכלל זה התראה על קנס במקרה של הפרת החלטת בית הדין.