קביעת נציב המים לעניין קיצוץ במכסות המים שיוקצו לחקלאות בשנת 2008 תעמוד בעינה

1.       ערר על פי סעיף 31 לחוק המים, התשמ"ט-1959 (להלן "חוק המים") על הקצאת המים לחקלאות לשנת 2008 שנקבעה לעורר.

2.       העורר הוא קיבוץ היושב לחוף הכנרת ומפיק מים הן מקידוח והן בשאיבה ישירה ממי הכנרת. בחודש ינואר 2008 נשלחה לעורר, כמו גם למפיקים, ספקים וצרכני מים אחרים, הודעה של מנהל רשות המים ("המשיב") אליה צורפו רשימות ההפקה וההספקה לשנת 2008 (נספח ב' לכתב הערעור). בהודעת המשיב נאמר כי הוחלט שכמויות המים שיוקצו לחקלאות לשנת 2008 יכללו קיצוץ ממוצע ארצי של 46% "מכמות 89" (מושג אליו נשוב בהמשך). עוד נאמר כי אחוז הקיצוץ הפרטני נקבע בהתאם להוראות כללי המים (שימוש במים באיזור קיצוב), תשל"ו-1976 (להלן "כללי הקיצוב").

          להודעה זו צורפה רשימה המפרטת את כמויות המים שהוקצו לעורר.

3.       לעורר הוקצו מלכתחילה 2,258.77 אלמ"ק מים אולם לאחר מכן, ועל פי בקשתו של העורר, הוחלט להגדיל את כמות המים המוקצית והותרה לו תוספת של 490 אלמ"ק נוספים. בסה"כ הוקצו לעורר 2,644 אלמ"ק מים (ראה סיכומי הטענות עמ' 2). כמות זו מהווה קיצוץ לעומת מכסת 89 אולם זהו קיצוץ קטן בהרבה מהקיצוץ של 46% עליו הודיע המשיב לכל המפיקים והספקים.

4.       העורר העלה בערעורו את הטענות הבאות כנגד החלטת המשיב על הקצאת המים לשנת 2008.

א.    קיצוץ מכסת המים של העורר מהווה חריגה מסמכות הואיל ואזור בקעת גנוסר-טבריה, בו הינו מפיק מים, אינו כלול בהכרזת המים (אזור קיצוב), התשכ"ד-1963.

ב.    הקיצוץ מתעלם ממאפייניו המיוחדים של אזור עמק הירדן.

ג.     קיצוץ המים לעורר, הנושא בעלויות הפקת המים בעצמו, מייקר את עלותו של כל מ"ק המים וגורם להפלייתו אל מול צרכני חברת "מקורות".

5.       במהלך הדיון בתיק זה הודיעה באת כוח העורר כי היא חוזרת מהטענות בדבר הפליה והתעלמות ממאפייניו המיוחדים של אזור עמק הירדן, והסתפקה בטענות בדבר חריגת המשיב מסמכותו. (ראה הודעתה לפרוטוקול בעמ' 18).

6.       העורר טוען כי בהקצאת המים לשנת 2008 התיימר המשיב לפעול על פי הסמכויות שהוענקו לו בכללי הקיצוב. דא עקא, כך לטענת העורר, כללים אלו אינם חלים עליו.

          העורר מפנה לסעיפים 36 ו-37 לחוק המים הקובעים:

36.    נוכחה מועצת הרשות הממשלתית כי מקורות המים באזור פלוני אינם מספיקים לקיום צריכת-המים הקיימת, רשאית היא להכריז על האזור, ברשומות, כעל אזור שצריכת המים בו תהיה קצובה (להלן - אזור-קיצוב).

37.    (א)     הכריזה מועצת הרשות הממשלתית על אזור קיצוב ונראה לה שאין אפשרות סבירה להבטיח לאזור הספקת מים שתספיק לקיום הצריכה שהיתה קיימת בו ערב ההכרזה, רשאית היא להסדיר את ההספקה והצריכה באזור הקיצוב בכללים הקובעים -

(1)     כמויות-צריכה מכסימליות, מידות לאיכות המים ותנאי-הספקתם ורשאית מועצת הרשות הממשלתית לדרג את הכמויות הקצובות, מידות האיכות ותנאי ההספקה לפי השימוש במים במסגרת מטרת-מים פלונית, לפי עונות השנה, לפי שעות היממה, לפי טיב הקרקע וסוגה ולפי נתונים, גיאוגרפיים, בריאותיים או אחרים;

(2)     מטרות-מים שהן, במקרה של מחסור במים, עדיפות על מטרות אחרות, והוא הדין לגבי שימושים שונים במסגרת-מטרה פלונית.

(ב)     המגמה בכללים לפי סעיף-קטן (א)(1) תהיה - ככל שהמצב ההידרולוגי יאפשר זאת - שהפחתת כמויות המים תחול במידה יחסית על צרכני האזור הנוגעים בדבר ובשים לב לזכויות-המים שהוכרו להם על ידי המוסדות המוסמכים לכך, בין שנוצלו זכויות אלו ובין שטרם נוצלו.

(ג) הוכרז אזור קיצוב, וקצבה מועצת הרשות הממשלתית את היקף הצריכה המרבית הכוללת המותרת בו למטרת חקלאות, יקבע שר החקלאות, בתקנות, אמות מידה להקצאת המים, במסגרת היקף הצריכה שקצבה המועצה, בידי מנהל הרשות הממשלתית ברישיונות הפקה.

בהתאם לסמכות על פי סעיף 36 הוכרז בשנת 1963 על אזורי קיצוב כאמור בהכרזת המים (אזור קיצוב), התשכ"ד-1963 (להלן: "ההכרזה"). בהכרזה זו נכלל אזור המועצה המקומית עמק הירדן, בה מצוי העורר, כאזור קיצוב אולם הכרזה זו החריגה חלק מהשטחים שכן נאמר בה כדלקמן:

.