קביעת מתחם ענישה הולם לעניין כניסה לישראל שלא כדין.

הנאשמים הודו בעובדות שבכתב האישום.

לפיכך - הנני מרשיעה את הנאשמים בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.<#6#>

ניתנה והודעה היום ט"ו חשון תשע"ג, 31/10/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

עיקרון ההלימה (הגמול) כעקרון בכורה שהוכר בתיקון 113 לחוק העונשין מבטא את חומרת העבירה, נסיבות ביצוע העבירות כאמור בסעיף 40 ט לחוק העונשין, מידת האשם של מבצעה.

לביצוע העבירה של כניסה לישראל קדם תכנון מוקדם לביצוע העבירה, חבירה ותיאום עם המסיע, היציאה ממקום מושבו הקבוע בשטחי הרשות הפלשתינאית עד להגעה לתוככי מדינת ישראל (לא מדובר בעבירה ספונטנית בפרץ של רגשות או החלטה בת רגע לביצוע העבירה).

הנאשם  לקח החלטה מושכלת להפר את החוק נסע בדרכים עקלקלות, שוהה בתוך ישראל מאז כניסתו ועד לתפיסתו (שעות עד ימים), הסתתר ולן במקומות מסתור  ומסווה זהותו ש עד למעצרו.

הפגיעה הינה באינטרס  המוגן של שלום הציבור וריבונות המדינה  ועבודה תקינה של רשויות הביטחון ואכיפת החוק, כאשר מידת הפגיעה בערך החברתי הינו  לאור היקף התופעה והזלזול הבוטה בריבונות המדינה הוא רב עד כדי התחושה כי גבולות המדינה פרוצים לחלוטין.

הנזק החברתי, כלכלי והביטחוני למדינה הוא רב כשהמדינה משקיעה  כסף רב ומשאבים לצורך סגירת הגבולות ובניית מחסומים וגדר גבול שנפרצת כבמדי יום, הפעלת מערך מודיעין וסיכול לצד הנזק הכלכלי של העסקת עובדים לא חוקיים מערך שלם של "עבודה שחורה" ולא מדווחת והפגיעה בעובדים החוקיים במדינה.

העבירות המיוחסות לנאשמים הינן חמורות ונפוצות חרף הרגיעה על פני השטח קיימות גם התראות חמות. הסכנה הפוטנציאלית מכל שב"ח קיימת במיוחד בשל המצוקה הכלכלית שלו שיכול להתפתות בקלות ולבצע עבירות נוספות בעיקר רכוש או עבירות ביטחוניות ושיתוף פעולה עם גורמים עוינים, לעולם , לעולם לא ניתן לדעת מראש מיהו האדם שבא לפרנסתו בלבד, ומיהו האדם שבט למטרות פחות כשרות ויותר מסוכנות.

עבירת השב"ח הינה עבירה קשה לגילוי לאור מגבלות משטרת ישראל שאמונה על הלחימה בפשיעה בנוסף על ביטחון  הפנים, כך שעבירות כאלה מתגלים בדרך כלל באקראי ורשויות אכיפת החוק בהתאם להנחיות התביעה אינם מעמידים לדין בגין  הכניסה הראשונה בה מגורש השב"ח לשטחי הרשות.

מן הטעמים שהוזכרו, מדיניות הענישה הנהוגה וההלכה שיצאה מבית המשפט העליון  כי בעבירות על חוק הכניסה לישראל ראוי להטיל עונש מאסר בפועל של ממש כנגד השבח"ים מאסר בו יחוש השב"ח כי הדבר אינו כדאי (רע"פ 3173/09 מוחמד  פראגין נ' מדינת ישראל):

"בקווים רחבים, ושיקול הדעת נתון ביהמ"ש הדן, בלא נטיעת מסמרות נאמר, כי בהנחה שהמדובר בשהייה שנייה בישראל שלא כדין (ועל הראשונה כנמסר אין ממהרים להעמיד ככלל לדין), העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט מקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כגון חולי אקוטי במשפחת הנאשם....כאמור בשהייה שנייה שלא כדין העונש הראוי הוא מאסר בפועל, לשם הרתעה, ואורכו צריך להיגזר מנסיבות המקרה והנאשם, כך שיחוש שהדבר אינו כדאי ועם זאת, יובאו בחשבון נסיבות המצוקה. ברי, כי עבירות נלוות יאריכו את תקופת המאסר בהתאם לחומרתן, ולמש במקרה של זיוף או התחזות אין כל מניעה מתחילה מהטלת מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, של חודשים ממושכים, וכן מאסר על תנאי וקנס...".

העונש ההולם בעבירות שב"ח ללא עבירה נלווית הוא מאסר בפועל כשמתחום העונש הוא בין חודש שמאסר לבין שישה חודשי מאסר בפועל, כפי שנקבע בפסק דין עטאללה של ביהמ"ש המחוזי בנצרת, וכן עונש של מאסר על תנאי.

לעניין נאשם מס' 1:

מגישה הרשעות קודמות בעניינו של נאשם זה - הוגש וסומן ת/1, וכן מגישה את כתב האישום וגזר הדין בתיק בו הוטל על נאשם זה מאסר על תנאי של 6 חודשים שהינו בר הפעלה בתיק זה - הוגשו וסומנו ת/2.

אטען כי יש  לו 4 הרשעות קודמות בגין כניסה לישראל, החזקת סמים, הפרת הכרזת שטח סגור, החזקת כלי ירייה ואיסור מסחר בכלי ירייה, החזקת נשק וחומר חבלה וידוי אבנים, בגינן אף ישב במאסר מאחורי סורג ובריח מס' פעמים. לנאשם זה קיים מאסר בר הפעלה בת.פ. 24516-10-11 בן 6 חודשים. אבקש להשית על נאשם זה  עונש ברף הגבוה של המתחם ואף הפעלה במצטבר של עונש מאסר על תנאי ומאסר על תנאי.