קביעת יורש לזכויות במשק חקלאי שמוסדר לפי "ההסכם המשולש" עם הסוכנות היהודית ומינהל מקרקעי ישראל

לפניי תביעה בעניין זכויות במשק .... במושב ..... (להלן: "המשק").

רקע עובדתי והליכים

1.         הזכויות במשק נשוא המחלוקת רשומות ע"ש מר ...... ז"ל. מר .... היה נשוי לגב' .....ז"ל. לבני הזוג שמונה ילדים. המנוחה ....ז"ל נפטרה ביום 27.1.1994. עם פטירתה נותרו הזכויות במשק רשומות ע"ש בעלה. מר..... נפטר ביום 1.10.2002. הותיר אחריו צוואה מיום 11.5.1998, בה ציווה את מלוא הזכויות במשק לנכדו ....., הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). ביום 16.2.2003 ניתן צו קיום צוואה.

2.         לתביעה שלפניי קדמה תביעה של התובעים מיום 17.3.2003 (תמ"ש 6230/05) בה ביקשו התובעים להצהיר, בין היתר, כי מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג מחצית הזכויות במשק שייכות להם כיורשים של אמם גב' .......ז"ל. 

            תביעה זו נדחתה לאחר שהובהר ע"י הסוכנות היהודית ומינהל מקרקעי ישראל כי בהתאם לסעיף 20(ה)(1) לחוזה המשולש, ככל שהיו למנוחה ......זכויות במשק, הם עברו לבעלה המנוח עם פטירתה (החלטת כב' השופט ד' טפרברג מיום 2.5.2007).

3.         ביום 19.1.2007 הוגשה התביעה שבכותרת, בה מבקשים התובעים פינוי הנתבע מהמשק, חיובו בדמי שימוש ראויים, וחלוקת המשק על פי הוראות סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. התביעה התבססה על הטענה כי חרף האמור בצוואה הנתבע מחזיק במשק שלא כדין שכן בהתאם להוראות "ההסכם המשולש" המנוח לא יכול היה לצוות את זכויותיו במשק לנתבע או לכל אדם אחר והמשק כלל אינו מהווה חלק מעיזבון המנוח.

4.         במהלך בירור התובענה שלפניי, בהחלטה מיום 13.5.2009 קבע כב' השופט ד' טפרברג כדלקמן:

"לא הוכח עד היום כי הנתבע מונה כבן ממשיך וכל מסמך שיש בו כדי להעיד על היותו בן ממשיך לא הוצג, למרות כל ההזדמנויות שניתנו.

המנוח היה בר רשות במשק ועל זכויותיו חל החוזה המשולש כפי שהוצג על ידי מנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית. על פי חוזה זה, נקבע מפורשות כי באם לא מונה בן ממשיך על הזכויות במשק - כי אז יועברו הזכויות בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965.

מאחר וסעיף 114 קובע כי יש בראש ובראשונה לברר מיהו היורש אשר יוכל לנהל את המשק, ואשר יוכל לפצות את שאר היורשים, בהתאם לזכויותיהם על פי שווי המשק, הרי שיש מקום למנות שמאי אשר יקבע בחוות דעתו מהו שווי המשק לצורך מכירתו לצד ג' ובאם אחד מהיורשים מבקש את הזכות להחזיק ולנהל את המשק הרי שניתן יהיה לברר כבר מה שווי וגובה הפיצוי אותו הוא חב לשלם לשאר היורשים".

לצורך הערכת שווי המשק, מינה כב' השופט ד' טפרברג את מר נח דרור ממשרד ד. בייער. 

חוות דעת שמאית של מר נח דרור הוגשה ביום 22.8.2010.

5.         בהמשך, ביום 17.3.2011, ביקש הנתבע לתקן את כתב ההגנה, לאחר שביום 20.3.2009 נחתם הסכם משבצת דו צדדי (הסכם שהסוכנות היהודית אינה צד לו) המתיר, לטענת הנתבע, העברת זכויות שימוש במשק באמצעות צוואה. בהחלטה מיום 26.4.2012 התרתי תיקון כתב ההגנה.

6.         ביום 18.4.2013 התקיים דיון בתובענה, במעמד ב"כ הצדדים לרבות ב"כ הסוכנות היהודית וב"כ מינהל מקרקעי ישראל. בתום הדיון הוסכם על הצדדים כי המחלוקות ביניהם הן מחלוקות משפטיות, ועל כן הוסכם כי התובענה תוכרע ללא הוכחות, ולאחר שהצדדים יגישו סיכומים בכתב.

טענות התובעים

7.         לטענת התובעים, העברת הזכויות במשק במקרה דנן מוסדרת על ידי "ההסכם המשולש", שעמד בתוקף במועד פטירתו של המנוח. לשיטתם, המועד הקובע לבחינת חלוקתן של זכויות המנוח במשק הוא מועד פטירתו, קרי בתקופה בה הוסדרו הזכויות באמצעות "ההסכם המשולש". להסכם הדו צדדי שנחתם ביום 26.3.2009 אין, טענת התובעים, תחולה למפרע.

לטענת התובעים, על-פי "ההסכם המשולש", המשק אינו חלק מעזבונו של המנוח ובהתאמה זכויות המנוח במשק אינן ניתנות להורשה בצוואה. על-פי "ההסכם המשולש", יש לחלק את הזכויות במשק ב יורשי המנוח על פי דין, בהתאם לסעיף 20 להסכם המפנה לסעיף 114 לחוק הירושה.

            התובעים מדגישים כי כבר בהחלטת כב' השופט טפרברג מיום 13.5.2009 נקבע כי על זכויות המנוח חל "ההסכם המשולש" והחלטה זו היא בבחינת מעשה בית דין.

            לעמדת התובעים, העובדה כי הזכויות במשק טרם חולקו ליורשי המנוח, אין בה כדי לשנות את המצב המשפטי שנבחן לפי ההסכם שהיה בתוקף במועד הפטירה ואין בה כדי להקנות לנתבע זכויות בדיעבד. לשיטתם, להסכם הדו-צדדי תחולה פרוספרקטיבית בלבד, שכן תחולה רטרוסקפטיבית עשויה לפגוע קשות במי שהסתמך על "ההסכם המשולש". נטען כי ההתנהלות בין הצדדים החלה עוד בשנת 2005 והכל מתוך הסתמכות על ההסכם המשולש.