1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' פרקש), בבר"ע 3021/07 מיום 9.7.07, בו נתקבלה בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטות ראש ההוצאה לפועל מיום 27.12.06 ומיום 8.1.07, ונקבע כי לא נוכה סכום עליו הסכימו הצדדים במהלך הדיון בטענת פרעתי ואף לא נוכה הסכום ששולם ישירות על-ידי המשיבה כשכר-טרחה לבוררים, מהחוב בתיק ההוצאה לפועל.
2. המבקשת היא חברה קבלנית שהועסקה על-ידי המשיבה, חברה יזמית הבונה את היישוב "קריית ספר" באזור מודיעין עילית, בבניית היישוב. בין הצדדים נתגלע סכסוך אשר נדון בהליכי בוררות במהלך שנים ארוכות, וביום 28.6.2005 ניתן פסק הבורר, אשר אושר כפסק-דין בבית-המשפט המחוזי בירושלים. על-פי פסק הבורר, חויבה המשיבה לשלם למבקשת סכומי כסף שונים וזו אכן שילמה סכומים שהיוו לדעתה את מלוא החיוב לפי פסק הבוררות.
3. משנחלקו הצדדים ביניהם באשר לפרשנות פסק הבוררות פנתה המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים בבקשה לביצוע פסק-דין, לאחר שבקשתה לפירעון מלוא החיוב שבפסק הבורר, לא נענתה. בתגובה, הגישה המשיבה בקשה בטענת "פרעתי". לאחר דיון בטענותיה, שרובן נדחו, נותרה לדיון סוגיית חישוב שכר-טרחת עורך-דין שנקבע בפסק הבוררות. בפסק הבוררות נקבע, כי על המשיבה לשלם למבקשת שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 7.5% מהסכום שיש לשלמו בפועל לפי פסק הבוררות, בצירוף מע"מ. המבקשת טענה, שיש לחשב את שכר טרחת עורך-הדין כנגזרת ממלוא הסכום שנפסק לטובתה לרבות שכר-טרחת הבוררים (סך של 591,516 ש"ח), ואילו המשיבה טענה, כי שכר הטרחה יחול רק על הסכום שיש לשלמו בפועל לפי הפסק, וכיוון שרוב שכר-טרחת הבוררים שולם לפני מתן פסק הבורר, יחול החישוב שנקבע בפסק הבורר רק לגבי היתרה של שכר הבוררים שטרם שולם (סך של 275,362 ש"ח).
4. בהחלטה מיום 3.6.2006, קיבל כבוד ראש ההוצאה לפועל את עמדת המבקשת, לפיה שכר הטרחה בשיעור של 7.5% יחול על כלל הסכום שנפסק כשכר טרחת הבוררים, לרבות הסכום שכבר שולם על-ידי המשיבה לפני מתן פסק הבוררות. לפיכך, הורה כבוד ראש ההוצאה לפועל לצדדים להגיש תחשיב מוסכם באשר לסכום שכר טרחת הבוררים ושכר הטרחה בו חויבה המשיבה בפסק הבוררות. משלא הגיעו הצדדים להסכמה בדבר אופן החישוב קיים ראש ההוצאה לפועל ביום 28.9.2006 דיון נוסף, ובהחלטה מיום 29.9.2006 קבע, כי הוא מאמץ את עמדת המבקשת לעניין חישוב שכר טרחת עורך-דין. משלא שילמה המשיבה את החוב, הגישה המבקשת בקשה להפעלת הליכי גביה והטלת עיקולים לצורך גביית הסכומים המגיעים לה, ואילו המשיבה הגישה בקשה לתיקון טעות סופר של ההחלטה מיום 29.9.2006 ושבה על טענתה, כי שכר טרחת עורך הדין על-פי החלטת הבורר צריך להיות מחושב מיתרת הסכום של שכר הבוררים שלא שולם על-ידה עד למועד מתן פסק הבורר.
5. בהחלטה מיום 27.12.2006 דחה ראש ההוצאה לפועל את טענות המשיבה והורה על הפעלת הליכי הגביה המעוכבים. משנקטה המבקשת בהליכי עיקול, הגישה המשיבה בקשה לעיכוב הליכים עד למתן החלטה בבקשתה לתיקון טעות סופר. בהחלטה מיום 8.1.2007, דחה ראש ההוצאה לפועל בקשה זו בקובעו, כי ההחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר ניתנה על-ידו עוד ביום 27.12.2006, ובמסגרתה נדחתה בקשת המשיבה ובוטל עיכוב ההליכים בתיק. בנסיבות אלה, נקבע, כי נשמט היסוד עליו מושתתת בקשת המשיבה.
6. על החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל, מיום 27.12.2006 ומיום 8.1.2007, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשת רשות ערעור בצירוף בקשה למתן סעד זמני של עיכוב הליכי ההוצאה לפועל וביטול העיקולים.
7. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' סגל) דחה, ביום 14.1.07, את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. על החלטה זו הגישה המשיבה לבית-משפט זה בקשת רשות ערעור (רע"א 903/07). בית-משפט זה (כב' הרשמת ג' לוין) הורה, ביום 14.10.07, על מחיקת ההליך (רע"א 903/07).
8. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' פרקש) קיבל, ביום 9.7.07, את בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה בקובעו, כי נכונה קביעת ראש ההוצאה לפועל, לפיה יש לחשב את שיעור שכר טרחת עורך-הדין ממלוא הסכום שנפסק לטובת המבקשת לרבות שכר טרחת הבוררים. עם זאת, קבע בית המשפט, כי יש להפחית מהחוב בתיק סך של 79,062 ש"ח בגין הוצאות שכר טרחת הבוררים שכן כך הצדדים הסכימו במהלך הדיון בטענת "פרעתי" לפני ראש ההוצאה לפועל, ועל אף זאת סכום זה לא נזכר כסכום שיש להפחיתו במסגרת החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 29.9.2006. עוד קבע בית-המשפט, כי על אף התחייבותה המפורשת של באת-כוח המבקשת, כי תודיע לבית-המשפט אם הופחת מחיובה של המשיבה הסכום ששולם על-ידה ישירות לבוררים בסך של 316,154 ש"ח, היא לא עשתה כן ואף לא מילאה אחר החלטת בית-המשפט מיום 13.5.2007 באותו נושא. לפיכך, קבע בית-המשפט, כי יש לנכות סכום זה בהתאם למועד בו שולם על-ידי המשיבה לבוררים.
9. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענת המבקשת, כי בית-המשפט המחוזי התעלם מנושא הסמכות הנתונה לו להתערב בהחלטה מיום 29.9.2006 ובקביעתו לעניין הסמכות לא שם ליבו לעובדה, כי תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: התקנות) שעניינה תיקון טעות, חלה בתחום סדרי הדין בלבד, ואין בכוחה להעניק לראש ההוצאה לפועל סמכות לבצע תיקון בהחלטה ו/או בהליך מהותי שננקט בהוצאה לפועל. קל וחומר, שאין בכוח התקנה להעניק לראש ההוצאה לפועל סמכות לתקן החלטה שניתנה על-ידו במסגרת טענת "פרעתי" ויצרה מעשה בית דין. משכך, טוענת המבקשת, גם לבית-המשפט המחוזי לא הייתה סמכות לשנות את ההחלטה, והדרך היחידה לשינויה הייתה באמצעות הגשת ערעור. כן טוענת המבקשת, כי פסק- הדין סותר פסיקות קודמות, הן של בית המשפט המחוזי והן של ראש ההוצאה לפועל, וכי הוא ניתן תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי. לטענתה, שינה בית-המשפט המחוזי את ההחלטה מיום 29.9.2006 ואת הסכומים שעל המשיבה לשלם, מבלי שניתנה לה הזדמנות אמיתית לטעון לגופה של ההחלטה ומבלי שנערך בעניינה דיון אמיתי.
10. מנגד, טוענת המשיבה, כי פסק-דינו של בית המשפט-המחוזי אינו מעלה שום חידוש, לא בהלכות הוצאה לפועל ולא בכלל. כל עניינו של פסק-הדין הוא בתיקון טעות, וככזה, אין בו דבר יוצא דופן, בעל חשיבות כללית. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי סמכות ראש ההוצאה לפועל לתקן את החלטותיו שלו אינה מוגבלת אלא להחלטות שהן פסק-דין, דוגמת החלטה בטענת "פרעתי". כן טוענת המשיבה, כי בקשת התיקון שהגישה לראש ההוצאה לפועל לא רק שלא באה לחלוק על החלטה קודמת של ראש ההוצאה לפועל, אלא באה ליישם הן את ההחלטה בטענת "פרעתי", והן את החלטת החישוב בתיקון טעות הסופר שנפלה בהחלטה. לפיכך, נטען, לראש ההוצאה לפועל נתונה הייתה הסמכות המלאה ואף החובה לבחון אותה לגופה. משלא עשה כן, טוענת המשיבה, רשאי היה בית-המשפט המחוזי להתערב בהחלטתו בהתאם לסמכות הנתונה לו בתקנה 120(ו) לתקנות.
11. לאחר שעיינתי ובחנתי את בקשת רשות הערעור, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי רשות ערעור תינתן רק במקרים חריגים המעוררים שאלות בעלות חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). בבקשה דנן, לא נתעוררה כל שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, אשר נדון הן בפני ראש ההוצאה לפועל והן בפני בית המשפט המחוזי. המבקשת אף לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".
12. אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. תקנה 126א לתקנות קובעת כי ראש ההוצאה לפועל רשאי בכל עת לתקן כל פגם או טעות בהליך לפי החוק. במקרה דנן, נראה כי בקשת המשיבה לתיקון טעות נדחתה שלא בצדק. זאת, לאור פרוטוקול הדיון בטענת פרעתי מיום 28.9.06 בו הסכימו הצדדים כי יש להפחית מהחוב בתיק ההוצאה לפועל סך של 79,062 ש"ח. בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 29.9.06 לא נזכר סכום זה כסכום שיש להפחיתו. על כן, מקובלת עלי מסקנתו של בית- המשפט המחוזי, לפיה אין המבקשת רשאית ליהנות מתשלום כפול בו תחויב המשיבה. כמו-כן, כאמור בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשת לא טרחה להודיע לבית-המשפט המחוזי אם הופחת מחיובה של המשיבה הסכום ששולם על-ידה ישירות לבוררים בסך של 316,154 ש"ח, ואף בתגובה שהגישה לבית-המשפט המחוזי בהמשך לדיון מיום 13.5.2007, לא התייחסה לעניין זה. לפיכך, צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו, כי סכום זה לא נוכה בעת הגשת פסק-הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ג' באדר ב התשס"ח (10.3.2008).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שצ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il