אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קביעה כי לא השתכלל הסכם לבעלות משותפת בטופס הגרלה שזכה אינה מצדיקה רשות ערעור

קביעה כי לא השתכלל הסכם לבעלות משותפת בטופס הגרלה שזכה אינה מצדיקה רשות ערעור

תאריך פרסום : 21/03/2007 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
1018-07
19/03/2007
בפני השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
התובע:
שלום לויאשוילי
עו"ד יוסי רפפורט
הנתבע:
משה רומנו
החלטה

א.      בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיא גרסטל והשופטים פוגלמן ושילה) בתיק ע"א 1062/04 מיום 2.1.2007, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת - כתארה אז - אלמגור) בתיק אזרחי 1328171/01 מיום 16.11.2003.

ב.      המשיב היה בעבר מעסיקו של המבקש, ובין השניים התקיימו יחסי אמון ורעות, עד להגרלת "היובל" של מפעל הפיס מיום 17.12.2001, שבה זכה טופס השתתפות בהגרלה (להלן הטופס), העומד במוקד הסכסוך המשפטי. המשיב רכש לבדו את הטופס מכספו שלו, תמורת סכום של 60 ש"ח, ובהמשך נרשמו על הטופס - ככל הנראה בהסכמה - כינויו של המשיב ושמו של המבקש יחדיו. כיום אין עוד מחלוקת, כי המבקש לא שילם את מחצית התמורה, 30 ש"ח, לה התחייב. לאחר ימים מספר, נודע למשיב כי הטופס זכה בפרס בסך 4,199,100 ש"ח. המחלוקת בין השניים היא בשאלה אם שוכלל ביניהם הסכם לבעלות משותפת בטופס, או בלשונם, שותפות בטופס. הצדדים מסכימים כי רעיון השותפות בטופס הועלה לאחר הרכישה ובטרם הזכייה, בסמוך למועד בו נכתבו השמות על גבי הטופס, אולם גרסת המשיב בפני הערכאות הקודמות הייתה, כי התנה את השותפות בתשלום מחצית מעלות הטופס, דהיינו 30 ש"ח, וכי משלא שילם המבקש את הסכום - לא קמה השותפות. גירסה זו נתקבלה על דעתו של בית משפט השלום, ועמדה במבחן הביקורתי של בית המשפט המחוזי.

ג.       (1) הנה קיצור תולדות ההליכים: המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (תיק אזרחי 1328171/01). בתביעתו טען כי, הסכמת המשיב לשותפות בטופס לא הותנתה בתשלום מראש של מחצית עלות הטופס. טענת המשיב הייתה, כאמור, שהתקיימה התנאה כזו, ולא זו בלבד, אלא שנאמרה במפורש במעמד כתיבת שני השמות על הטופס. לשלמות התמונה יצוין, כי "בזמן אמת" (כלשונו של בית משפט השלום) אישר המבקש כי ההתנאה התקיימה, אלא שטען כי שילם את מחצית עלות הטופס, ואולם בהליך השיפוטי שינה גרסתו וטען כי ההסכמה היתה לשותפות ללא תנאי. בית משפט השלום ניתח את עדויות הצדדים ופסק כי גרסתו של המשיב לוקה במהימנותה, ואין לקבלה. בית משפט השלום אף התייחס בפסק-דינו להקלטות שבהן הקליט המבקש שיחות שקיים המשיב, ושלא גולו טרם הגשת התביעה, ועוררו גם שאלות הנוגעות לעצם ביצוען. בהקלטות אלה נשמע אף המבקש מודה בקיומו של התנאי, אך טוען - כאמור - במפגיע כי שילם את הסכום המבוקש. בית משפט השלום פסק, לאחר ניתוח הראיות, שיש לדחות את גרסת המבקש שהשותפות הוסכמה ללא תנאים.

(2)   יתר על כן, בית משפט השלום התייחס אף לטענה שהעלה המבקש במהלך הדיון, ושלא נכללה בכתב-התביעה, לפיה תשלום המחצית לא היוה תנאי לשותפות, מכיוון שממילא נהגה בין הצדדים התחשבנות לגבי עניינים שונים, וביניהם גם כרטיסי הגרלות; בית המשפט קבע, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח נוהג מעין זה ביניהם. בית המשפט הוסיף והטעים בפסק-הדין, כי אפילו לא הובעה מפורשות ההתנאה בדבר תשלום מחציתה של עלות הטופס, הנה הפרשנות הסבירה שיש ליתן לרכישת כרטיס הגרלה או לקניית שותפות בו היא תשלום מראש. בשולי הדברים אוסיף, כי בית המשפט התייחס גם ל"הסכם פשרה" שהציע המשיב למבקש לפיו ישלם המשיב שלוש מאות אלף ש"ח בתמורה לויתור על טענותיו של המבקש, ולטענת המבקש שהצעת הסכם זה מהוה ראיה לקיום השותפות. בית משפט השלום דחה טענה זו וקיבל את גרסת המשיב, שהסכם זה הוצע בשל לחץ שהופעל עליו מצד המבקש וגורמים מטעמו.

ד.      בערעור לבית המשפט המחוזי חזר המבקש על טיעוניו מבית משפט השלום, ומיקד את עיקרי הטיעון בטענה שהתשלום מראש לא היה תנאי סף לשכלול הסכם השותפות על פי כוונות הצדדים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בלא בקשת תשובה, בקבעו שההכרעה מבוססת כולה על מהימנות ועל קביעות שערכאת הערעור אינה מתערבת בהן אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים כאן. מכאן הבקשה הנוכחית.

ה.      בבקשה נטען, כי טעו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בקבעם כי תשלום שלושים השקלים החדשים היה תנאי סף להשתכללות הסכם השותפות. נטען, כי על פי אומד דעת הצדדים, השותפות בטופס גובשה ללא התשלום. עוד נטען, כי בקביעת התשלום כתנאי סף לשותפות התעלמו הערכאות דלמטה מיחסיהם של המבקש והמשיב, שהיו יחסי קירבה, יחסי עבודה ואף חברות קרובה, והתחשבות ביחסים אלה תוביל למסקנה שתשלום של סכום פעוט אינו עולה לכדי תנאי לקיום השותפות. לא זו אף זו, כך נטען, המשיב היה מעבידו של המבקש ולפיכך למעשה שלט בכספיו. עוד נטען כי הפרשנות לפיה תשלום טרם הגרלה מהוה תנאי סף (והמסתמכת, בין היתר, על ע"א 374/64 רוזנר נ' מגן דוד אדום לישראל, פ"ד י"ח(4) 640), אינה הולמת מערכת יחסים בין אנשים פרטיים, להבדיל ממערכת היחסים בין אדם פרטי לגוף ציבורי העורך את ההגרלה. כן נטען כי שגו הערכאות דלמטה ביחסן חשיבות רבה מדי לחוסר מהימנותו של המבקש, וכי אף אם גרסתו של המבקש בבית משפט השלום הופרכה, אין ההכרעה צריכה להיות מבוססת כולה על מהימנותו, שכן הטענה בדבר קיומו של הסכם השותפות, כך נטען, תקפה גם מפי עדויותיו של המשיב עצמו בעדותו. בנוסף לטענות אלה, חזר המבקש על טענות שונות הנוגעות להסקת מסקנות מחומר הראיות שהונח לפני בית משפט השלום, ושחלקו המועט צורף כנספח לבקשה. ולבסוף נטען, כי יש ליתן רשות ערעור במקרה שבנדון דידן כיוון ש"העוול, עיוות הדין וחוסר הצדק שנגרם למבקש זועק לשמיים".

ו.        (1) לאחר העיון בבקשה ובשורת נספחיה, אין בידי להיעתר לבקשה. הבקשה אינה באה בגדריהם של המקרים שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, קרי מקרים המעוררים בעיה משפטית או ציבורית החורגת מן הסכסוך בין הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר)). הדברים נאמרים חרף ניסיונו של בא כוח המבקש לשוות לסוגיה אופי של מעין תקנת הציבור. יוזכר, כי עיקר הדיון בערכאה הראשונה היה בשאלה עובדתית - אם הציב המשיב תנאי תשלום לעצם השותפות - ובשאלה זו פסק בית משפט השלום נחרצות לטובת המשיב.

(2)   הטענה בדבר השתכללות ההסכם על אף הצבת התנאי (אם בשל נוהג של התחשבנות בין הצדדים, אם בשל הסכום הפעוט ואם מסיבות אחרות) נעדרה מכתב התביעה, אף שהועלתה כבר במהלך דיוני בית משפט השלום, ונעשתה לטענה העיקרית בערעור לבית המשפט המחוזי וכן בבקשה זו. מכל מקום, מדובר בשאלה של כריתת הסכם, שההלכה בעניינה ברורה וידועה, כפי שציין בית משפט השלום (בהפנותו אל פרשת  רוזנר נ' מגן דוד אדום לישראל הנזכרת, וראו גם דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים - כרך א218-217 תשנ"א), ואין מקום ליתן רשות ערעור בגינה בגלגול שלישי (וראו גם רע"א 10318/06 "פרדס" אגודה קואופרטיבית של פרדסנים נ' רזינסקי (לא פורסם), רע"א 5427/06 כליף נ' אבישי (לא פורסם) והאסמכתאות הנוספות המצויינות שם). מעבר לצורך אוסיף, כי איני רואה מקום להתערבות לגופה בקביעתו של בית משפט השלום כי לא נכרת בנסיבות הסכם בין הצדדים. בית משפט השלום ניתח את התנאי שהציב המשיב במישור החוזי כהצעה (חדשה) שלא קובלה על ידי המבקש; קרי, הצעת השותפות בתוספת תנאי של תשלום מחציתו, ותנאי זה יש לפרש כתשלום מראש. ואף אם תמצי לומר, כגרסת המבקש, שהתנאי בדבר התשלום לא חסם את קשירת ההסכם ביניהם, מסופקני אם מנגד אין עולה הימנעותו של המבקש מתשלום כשלעצמה כדי הפרה יסודית, אשר שוללת את זכאותו לכספי הפרס (ראו והשוו הערת שוליים 247 בעמ' 217 בספרם הנזכר של פרידמן וכהן).

(3)   עיינתי בקשר לחובת התשלום בטרם מועד ההגרלה, שפסיקה שאליה הפנה המבקש, וגם כאן לא ראיתי לגזור גזירה שווה למקרה דנן, לא מעניין ע"א 632/66 צימרמן נ' מלכה, פ"ד כא(1) 646 - שם נקבע שהוכח קיומו של הסכם מפורש בדבר תשלום מאוחר של מחיר הכרטיס (וראו גם פרידמן וכהן, שם) - ולא מעניין ת"א (נה') 2353/99 מופיד נ' שימי (לא פורסם). במקרה אחרון זה נרשמו שני השותפים בטופס ההימורים אל מול מארגני ההגרלה כשותפים, והמחלוקת נסבה על שאלת ביטול השותפות בעקבות אי-תשלום, ולא סביב שאלת קיומה מלכתחילה.

(4)   אוסיף, כי לגבי דידי גם אין המקרה שבבקשה נופל בגדרי עוול, כפי שטען המבקש. המדובר בתביעה לכספי הגרלה, שלא הוא ולא המבקש השקיעו זמן רב או ממון רב לצורך הזכייה בהם. אפשר להבין את תסכולו של המבקש שראה מנגד את הזכיה הגדולה ואליה לא בא בגלל מחדל פעוט, אך חוששני כי אין לו להלין אלא על עצמו, וזאת גם בקשר להתנהגותו בטרם נפתחו ההליכים והן בהליכים עצמם, ואין צורך להרבות מלים לאחר קביעותיהם של בתי המשפט הקודמים. משפטית המצב לאשורו הוא כפי שהוכרע על-ידי שני בתי המשפט, וכמובן בנסיבות אם מפני דרכי שלום או בשל לחצים שהופעלו נכון היה המשיב להעביר נתח מן הזכיה למבקש היתה בכך מחוה נאותה, אך לא חיוב משפטי. אכן, מצער שכך מסתיימות להן חברות וקירבה, אך אין זה מבין הדברים הדורשים את מעורבות בית המשפט ברשות ערעור בגלגול שלישי.

ז.        אבקש להוסיף עוד את זאת: בא כוחו של המבקש טען, בלשון חריפה, אשר אפיינה את הבקשה  לכל אורכה, כי על בית המשפט להידרש לסוגיה שבנדון דידן, בשל ריכוך מסוים של ההלכה בדבר מתן רשות ערעור. בטיעונו זה מבקש בא-כח המבקש להיבנות מהחלטות בית משפט זה לגבי בקשות רשות ערעור, שבהן נותחו הסוגיות שבבקשות לגופן (רע"א 2932/05 פרידנברג נ' בן חיים (לא פורסם), רע"א 9360/06 וינבך (אקרמן) נ' האוניברסיטה העברית (לא פורסם)). יש להדגיש כי לשתי בקשות אלה לא נעתר בית משפט זה, תוך ציון מפורש שאינן עומדות באמות המידה שנקבעו בפסיקה לגבי מתן רשות לערעור בגלגול שלישי (סעיף ב.(9) בעניין פרידנברג הנזכר לעיל, וסעיף ד.(1) בעניין וינבך הנ"ל); והידרשות אף לעיצומם של דברים, באה כחלק מתרבות הנמקה שקנתה לה, דומני, שביתה אצל מרבית השופטים שעסקו במאטריה זו בבית משפט זה - אם גם לא כולם - חרף הזמן הרב שהיא תובעת, ושכדברי חברי השופט גרוניס הוא "המשאב היקר ביותר של מערכת המשפט" (רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (טרם פורסם)). הדבר בא שהרי בעשותם מלאכתם קוראים השופטים בבית משפט זה את הבקשה על נספחיה, ובהם פסקי הדין הקודמים בתיק ועוד, ומטבע הגישה המקצועית, המשאלה לעשיית צדק וכבוד הבריות נדרשים הם אליהם אף לגופם, תוך הקדשת זמן כאמור, והתיקים פותחים גם פתח להנחיה שיפוטית בנושאים מסוימים. אין תימה איפוא שההנמקה אינה ככלל "פורמליסטית" בלבד. אין בכך כדי לשנות מן העיקרון שביסודה של הלכת חניון חיפה כשלעצמו; לנושא זה נדרשו מחברים בעבר - ראו נ' סולברג, "בקשת רשות לערער - הלכה ואין מורין כך", משפטיםי"ח (תשמ"ט) 447;  ד"ר ח' בן-נון הערעור האזרחי (מה' 2), 339-338; גיא שני, רשות לערער על בקשת הרשות לערער (ב'גלגול שני'), עיוני משפט ל' (1) 71, 102-101 והאסמכתאות דשם. הדעת נותנת שלא נאמרה בעניין זה מלה אחרונה. כך או אחרת, אין באלה כדי לבטא שינוי בהלכת חניון חיפה, שהעומס בבית משפט זה מצדיק אותה יותר מתמיד. דבריו של מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר בעניין חניון חיפה בעינם עומדים, ונדמה כי לא למותר יהא, נוכח דברי הבקשה, לחזור על דברים שאמרתי באחת הפרשות, וכוחם יפה אף בנידון דידן:

"כדי שרשות ערעור כזאת (בגלגול שלישי - א"ר) תישקל, השאלה המוצגת צריכה לחרוג מתחומם של הצדדים אל עבר עניין משפטי או ציבורי רחב יותר. דבר זה מעוגן בשכל הישר, לאחר שיומו הערעורי של הצד ניתן לו בערכאה קודמת; בית משפט זה, שמספר תיקיו בשנה התקרב זה לא כבר לתריסר אלפים, לעומת - למשל - כ-80 תיקים לשנה אצל מקבילו בארה"ב, אינו יכול להידרש כלל בגלגול שלישי למחלוקת פרטנית אם אינה עונה על התנאי האמור. זאת - למעט במקרים שבהם נגרם בלי משים עוול משווע, שעה שתחושת הצדק מכתיבה התערבות. מקרה זה אינו נופל לגדרים אלה, והניסיון להוסיף טענה בעלת אופי כללי כדי להעטות את מלבוש הנושא הרחב יותר על הבקשה, דבר הנעשה לא אחת בכגון דא, אינו יכול לסייע." (רע"א 5427/06 כליף נ' אבישי (לא פורסם)).

ח.      כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.

           ניתנה היום, כ"ט באדר תשס"ז (19.3.07).

                                                                                      ש ו פ ט        


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    רס

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ