קביעה כי חברת "יפה נוף", חברת בת של עיריית חיפה, הינה "גוף דו מהותי " - גוף בתחום המשפט הפרטי בעל תפקיד צבורי וזיקה לרשויות השלטון

בעניין: בקשת רשות להתגונן

בפניי בקשת רשות להתגונן של המבקשת בפני תביעת המשיבים על הסך של 255,859.86 ש"ח.

המבקשת הינה חברה עירונית, בבעלות מלאה של עיריית חיפה, ועיסוקה הוא בהקמה, שיפור ושיפוץ תשתיות ומערכות התחבורה בעיר חיפה ובמטרופולין הסובב אותה.

המבקשת ניזונה מתקציבים עירוניים וממשלתיים.

המבקשת מבצעת, בין השאר, פרוייקטים תחבורתיים, על פי החלטת ממשלה מס' 4193 ( נספח א' לבקשה).

לצורך ביצוע פרוייקט "מרכז התחבורה" - "רכבת העמק" באיזור הצ'ק-פוסט, שתוכנן ע"י משרד התחבורה ועיריית חיפה, ואושר ע"י הועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות ( נספח ג' לבקשה), החלה המבקשת להערך לביצוע הפרוייקט. ההעירכות כללה העברת תחנת "מרכזית המפרץ" למיקום זמני קרוב. לשם כך פנתה המבקשת אל המשיבים, שהינם בעלי חלקה 35 בגוש 11658, ואל בעלי חלקות סמוכות, וביקשה לשכור מהם את הקרקע שבבעלותם למשך 3 שנים.

הצדדים חתמו על הסכם שכירות, שנכנס לתוקפו ביום 1.4.08.

ביום 25.6.08, פנתה המבקשת אל המשיבים וביקשה לבטל את הסכם השכירות בין הצדדים, לאור הקפאת פרוייקט "רכבת העמק", בגינו תחנת "מרכזית המפרץ" תיוותר במקומה, ומשכך אין צורך בשכירות השטחים האמורים, לרבות המושכר שבבעלות המשיבים ( נספח ב' לכתב התביעה). המבקשת אף צירפה אישור המעיד על דחיית הפרוייקט ( נספח ה' לבקשה).

מעמדה המשפטי של המבקשת כתאגיד פרטי, הפועל כזרוע ארוכה של רשות שלטונית (עיריית חיפה וממשלת ישראל) ידון בהמשך בצמצום לאור ההליך המשפטי בו אנו מצויים, ואולם מסקנותיו של דיון זה בהמשך, הם שיקבעו את האם בידי המבקשת האפשרות להשתחרר מהחוזה עליו חתמה.

דיון בטענות ההגנה של המבקשת

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה שביעית), בעמוד 311: בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.

בית המשפט חייב לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית.

ועוד נפסק באחרונה:

"בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן". כב' השופטת א. פרוקצ'יה ב ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (מופיע במאגר נבו).

בעניינו אני מוצאת כי טענות המבקשת מקימות לה הגנה לכאורה, כמצוות הפסיקה.

1. השתחררות מחוזה מנהלי

המבקשת טוענת בבקשתה כי בהיותה רשות שלטונית, יש באפשרותה לפי "הלכת ההשתחררות", שנקבעה בפסיקה, להשתחרר מחוזה בנסיבות בהן האינטרס הציבורי מחייב זאת, ועל מנת למנוע ביזבוז כספי ציבור.  לטענת המבקשת, הודיעה למשיבים על ביטול החוזה, משום שפרוייקט "רכבת העמק", בגינו שכרה את הקרקע מאת המשיבים, הוקפא, ומשכך התייתרה שכירת המושכר.

דיון בטענת הגנה זו של המבקשת, מצריך בחינת מעמדה המשפטי של המבקשת, לרבות בחינת מעמדה כרשות שלטונית.