החלטה
בפניי בקשה מטעם המבקש, הוא הנתבע 2 בתיק דנן, למחוק / לדחות על הסף התביעה, בשל פתיחה בהליכים מקבילים, והליך תלוי ועומד.
טוען המבקש כי המשיבה - התובעת הגישה את תביעתה כנגד 5 נתבעים, וביניהם הנתבע 2, וטוענת' כי על המבקש לפצותה בסכום של למעלה ממיליון ₪, בשל חתימתו על שטר חוב שהתיישן זה מכבר. לטענת המבקש, כתב התביעה דנן, הוגש לאחר פתיחת הליך מקביל בהוצאה לפועל, שם הוגשה בקשה לביצוע שטר, הוא הגיש תנגדות מטעמו, והתיק הועבר לבית המשפט השלום בנתניה. מכאן, לדידו, הרי שמתנהלת מסכת משפטית עובדתית זהה בבית משפט אחר, ועל כן, יש לסלק התובענה דכאן על הסף.
המבקש מוסיף ומפרט כי התובעת פתחה ביום 28.10.10 בהליכי הוצל"פ למימוש שטר חוב, בתיק הוצלפ 01-21192-40-6 בגין אותה עילה עובדתית ומשפטית בגינה הוגש כתב התביעה בתיק דנן, סכום התובענה וסכום פתיחת תיק ההוצאה לפועל הינם זהים, והמדובר באותה מערכת עילה וסעדים.
ביום 8.12.10 הגיש המבקש התנגדות לביצוע השטר, ההליכים עוכבו, והועברו לבית המשפט השלום בנתניה, ודיון בהתנגדות נקבע ליום 15.5.11 בפני כב' הרשמת יפעת ביטוח אונגר. על כן סבור הוא כי יש למנוע כפל הליכים והחלטות סותרות, ולסלק התביעה על הסף.
לחלופין סבור הוא כי יש לעכב ההליכים בתיק דנן, עד למתן החלטה בהליך המתנהל בבית המשפט בנתניה וליתן בידיו אורכה להגשת הגנתו.
התובעת – המשיבה טוענת, כי תיק ההוצלפ נפתח בשל עילה שטרית, ואילו עילות התביעה בתיק כאן הינן שונות, ואחת מהן הינה הפרת חוזה, ללמדך כי המדובר במסכת עילות שונה, ואף הגנתו של המבקש שונה בתכליתה בתיק כאן לעומת התגוננותו בתיק האחר, בפני תביעה שטרית.
עוד מוסיפה המשיבה וטוענת, כי בתביעה דנן נתבעים שני גורמים נוספים, שהינם הנתבעים 4-5, מכוח היותם ערבים לחובה של חב' ליתם, שאף היא נתבעת במסגרת התביעה, ואילו מחיקתו של המבקש בשלב כה מקדמי של הדיון, עשויה ליתן בידי הערבים אפשרות לבסס טענותיהם על עצם המחיקה, שהרי על פי חוק הערבות, מחיקתו של בעל דין עיקרי מהווה טענת הגנה בפני הערב.
המבקש בתשובתו טען, כי מדובר בעילה אחת המצמיחה סעד יחיד, התובעת מסתמכת על אותה עילה שטרית ודורשת סעד אכיפתי, כאשר בשני ההליכים העילה זהה – והינה שטר חוב; בהליכי ההוצלפ נפתח התיק באמצעות השטר, ובכתב התביעה, ס' 3 מצביע על כך שהתביעה מסתמכת על שטר החוב.
דיון
מחיקה על הסף הינה בסמכות בית המשפט, בין היתר במקרים בהם הכתב לא מגלה עילת תביעה, ויש למנוע דיוני סרק, בעיקר במקרים בהם העדר העילה בולט לעין, או שבכך ניתן לחסוך שמיעתם עדויות רבות [ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ. איסטווד פ"ד כג(1) 604, 608]. השאלה אותה יש לבחון הינה האם במידה והתובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, יהא זכאי הוא לסעד המשפטי המבוקש על ידו.
הכלל הוא כי בית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה [ע"א 693/83 שמש נ. רשם המקרקעין ת"א ואח' פ"ד מ(2) 668]. משכך, נוקט בית המשפט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.
כחוט השני עוברת בפסיקה ההלכה לפיה מחיקה או דחייה על הסף תינקטנה אך בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.
בית המשפט ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש, וישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן" [ע"א 35/83 חסין נ. פלדמן פ"ד לז(4) 721, 724]. עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות בכתב תביעתו, לא יהא זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת, לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה ידועה מראש [ע"א 163/84 מדינת ישראל נ. חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ לח(4)1, 8].
ומן הכלל אל הפרט; בתיק דנן המדובר בתביעה כנגד 5 נתבעים, אשר לטענת התובעת, חתמו על שטר ערבות לטובתה, בגין כל התחייבויות הנתבעת 2, לרבות בגין רכישת סחורה מהתובעת. התובעת – חברה העוסקת במכירת ושיווק ציוד חשמל ותקשורת, הנתבעים 2-3 הינם הבעלים של הנתבעת 1, ואשר חתמו על שטר הערבות לטובת התובעת כאמור. בשנת 2010, כך בכתב התביעה, נקלעה הנתבעת 1 לקשיים כלכליים, לא עמדה בתנאי התשלום, ונותרה חייבת לתובעת סך של כ- 1,250,000 ₪.
התובעת, בסעיף 29 לכתב תביעתה, מציינת כי בגין שטר הערבות, עליו חתמו הנתבעים 2-3, פתחה היא תיק הוצאה לפועל, ונכון למועד זה, טרם נגבו כספים בהליכי ההוצלפ. עוד מוסיפה ומציינת היא, בס' 30 לתביעתה, כי במידה ויתקבלו כספים בתיק ההוצלפ, תקזז היא מתביעתה את אותם סכומים. זאת ועוד, לטענתה, הנתבעים 2-3 חתמו על ערבויות לנושים נוספים, ומתנהלים נגדם הליכים למימוש הערבויות, ולמיטב ידיעתה, הנתבע 2 מצוי בקשיים כלכליים וחייב כספים רבים לנושים שונים.
עינינו הרואות אם כן, כי צודקת התובעת – המשיבה בטענותיה, כי אין המדובר בכפל הליכים, וכי ההליכים המתנהלים בהוצאה לפועל אינם זהים להליכים בהם פתחה בכתב התביעה בתיק דנן, אשר מהותו בערבים החתומים על שטר הערבות, ואשר יש לברר חבותם ביחד ולחוד, וזאת יש לעשות תוך שמיעת העדים, פרישת הראיות בפני ביהמ"ש, וחלוקת האחריות והחבות הכספית בין כל הנתבעים, על פי הראיות אשר יוכחו בפני ביהמ"ש. יוצא אפוא כי אין המדובר בעילות זהות תביעה זהות, כי אם בתביעות שונות בגין עילות שונות. מטעם זה בלבד, סבורני כי אין לסלק התביעה דנן על הסף.
יתרה מכך, וכאמור לעיל, התובעת מצהירה בתביעתה כי כל סכום אשר ייפסק לטובתה בהליכי ההוצאה לפועל, יקוזז בתביעה דנן, כך שהנתבע לא יחויב פעמיים, והתובעת לא תזכה בכל סכום מעבר למגיע לה על פי דין.
מהאמור עולה, כי דין הבקשה להידחות, וכך אני קובעת.
כתבי ההגנה יוגשו תוך 30 יום מהיום.