קארין אלון נ' ניצן משיח

החלטה

1.לפני בקשת התובעת למחיקת התובענה.

2.הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת פסיקת הוצאות עם מחיקת התובענה.

3.בדיון שהתקיים עוד ביום 4.5.2010 נתבקש ב"כ התובעת להודיע לבית המשפט בתוך 30 ימים כוונות התובעת להמשך ניהול התיק. עוד הובהר לב"כ התובעת כי ככל שהתובעת תבקש למחוק את תביעתה, המלצת בית המשפט תהא כי הדבר יעשה בלא צו להוצאות.

4.ביום 18.7.2011 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה התובענה תמחק מחוסר מעש בתוך 30 ימים.

5.ביום 1.8.2011 הוגשה תגובת הנתבע להחלטת בית המשפט מיום 18.7.2011. בתגובה זו פירט הנתבע את ההליכים השונים שהתקיימו בתיק ואף בערכאות שונות, תוך סתירת התנהלות הנתבעת ובסופה של תגובה ביקש להשית על התובעת הוצאות משפט והוצאות לדוגמא בשל ניהול הליך הסרק.

6.התובעת בהודעתה מיום 3.8.2011 ציינה כי לאחר הדיון פנתה לב"כ הנתבע אך זה סירב להסדר לפיו תמחק התובענה בלא צו להוצאות. לדבריו, התובעת נקלעה למצוקה כלכלית קשה ביותר ואף בעלה הלך לבית עולמו בחודש אוגוסט 2010.

בנסיבות אלו, מודיע ב"כ התובעת כי זו אינה מסוגלת להמשיך ולנהל את התיק ומבקשת כי בית המשפט ימחוק את התובענה בלא צו להוצאות.

7.פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה הרחב מאד של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבות הסכסוך, את התנהלות בעלי הדין לאורך המשפט ויתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות (ר' ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391; אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 10, 2009 745).

בע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 615 נפסק, כי

"כעניין שבעקרון וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות. עם זאת זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין".

8. לגבי חזרה מן ההליך המשפטי ביוזמת התובע עצמו, נפסק בין היתר בע"א 3088/06

אליעזר ניר נ' יאיר רבינוביץ – יו"ר הרשות לבקרה תקציבית ואח' (24.1.08) כדלקמן:

"...בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים ויישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. אמנם, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות בעל דין שכנגד. כך למשל, כאשר בעל דין חוזר בו מעתירה לבג"ץ לאחר שזכה בסעד המבוקש על ידו, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 12.7.1990)). אך כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ ([פורסם בנבו], 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי ([פורסם בנבו], 8.11.2006)."

9. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים ובנסיבות הענין לא מצאתי לשלול מהנתבע

לחלוטין את ההוצאות המגיעות לו עם מחיקת ההליך ביוזמת התובעת, וזאת בחלוף

כ-4 שנים מאז הוגשה לראשונה התובענה.

10. אשר על כן ובהינתן האמור, הנני מורה על מחיקת התובענה ומחייב את התובעת לשלם

לנתבע בתוך 30 ימים סך של 1,000 ₪. כמו כן ובנוסף האגרה אשר שולמה על ידי התובעת