פסק דין
בפניי ערעור סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א– 1981 (להלן- החוק), בו מבקש המערער כי בית המשפט יורה על הסרת חמישה שיקים מרשימת השיקים המבוטלים המשוכים מחשבונו בבנק דיסקונט (להלן –הבנק).
תמצית הרקע וטענות הצדדים:
1.המערער, בעל עסק למכירה ותיקון מחשבים, הינו בעל חשבון עסקי מס' 68622092 המתנהל בבנק. ביום 1.1.12 סירב הבנק לפרוע 5 שיקים המשוכים מחשבונו (מתוך רשימה של 10 שיקים), עליהם נסב הערעור דנן (להלן –השיקים):
1.שיק מס' 0080000347 על סך 2,000 ₪;
2.שיק מס' 0080000354 על סך 1,000 ₪;
3.שיק מס' 0080000372 על סך 3,420 ₪;
4.שיק מס' 0080000377 על סך 1,000 ₪;
5.שיק מס' 0080000462 על סך 2,860 ₪.
2.לטענת המערער, הבנק התיר לו לא פעם לחרוג ממסגרת האשראי המאושרת, ואף כיבד שיקים שהוצאו חרף החריגה, תוך שהוא היה מפקיד כספים לכיסוי הפער. לעניין זה ציין המערער בעדותו בפני, כי היום בו הוצגו השיקים בחשבון היה יום א', בו הבנק סגור, ולכן לא יכול היה להפקיד כסף בחשבון, אלא רק ביום המחרת. לטענתו, בנסיבות אלה, ונוכח ההתנהלות מול הבנק בעבר, היה לו יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השקים, ולפיכך מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 10(א)(3) לחוק.
3.עוד טען המערער, כי בפני הבנק עמדו חלופות אחרות, פוגעניות פחות, וכי היה זה חוסר תום-לב מצד הבנק לא לכבד את השיקים בטרם נקט באותן חלופות, ובטרם הזהיר אותו. כך, לטענתו, יכול היה הבנק להשתמש בשיקים דחויים למשמרת אשר הופקדו בבנק שסכומם הכולל מגיע לסך 12,260 ₪, לבקש מהמערער לבצע ניכיון שיקים ובכך להבטיח את פירעון השקים נשוא הבקשה דנן. כן יכול היה הבנק לעשות שימוש בפיקדון של המערער בבנק, אשר עמד באותה עת על סך 16,499 ₪.
4.הבנק, מנגד, מתנגד לקבלת הערעור. לטענתו, וכטענה מקדמית, אין מקום לדון בערעור משלא צירף המערער מסמך המעיד על פניית המבקש לבנק בבקשה לבטל את השקים שסורבו כמצוות תקנה 4 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב (1981) (להלן- התקנות). לגופם של דברים טוען הבנק, כי במועד הרלוונטי לערעור, הייתה למבקש מסגרת אשראי מאושרת בחשבון בגובה 46,000 ₪, והשיקים סורבו מאחר שבעת הצגתם לפירעון היה החשבון ביתרת חובה החורגת ממסגרת האשראי המאושרת.
5.לטענת הבנק, לא היתה הסכמה מצידו לכבד שיקים כאשר היתרה בחשבון חרגה ממסגרת האשראי המאושרת ומשום כך גם סורבו השקים נושא הבקשה דנן. הטענה לפיה הבנק כיבד שיקים בעבר כאשר היתרה בחשבון חרגה ממסגרת האשראי המאושרת, אינה מצביעה על חובה המוטלת על הבנק להמשיך לפעול כך תמיד ואינה יכולה להקים בסיס ליסוד סביר של המבקש להניח כי הבנק ימשיך לכבד שיקים בחריגה. די בעובדה כי הבנק סרב שיקים מחמת העדר כיסוי בעבר, בטרם הסירוב נשוא הערעור, כדי לשמוט הקרקע מתחת להנחה כזו. לא זו בלבד, לטענת הבנק, הוא לא הסכים לנוהגו של המבקש לחרוג ממסגרת האשראי המאושרת ולאורך התקופה בה נוהל החשבון, הבנק שלח למבקש התראות על חריגות ממסגרת האשראי המאושרת כפי שצוין בדפי החשבון המצורפים.
6.הבנק ממשיך וטוען, כי לא חלה כל חובה להודיע למבקש על כוונתו לסרב שיקים שנמשכו על החשבון כאשר היתרה בו חרגה ממסגרת האשראי המאושרת ועל המבקש חלה החובה לנהל את חשבונו בתוך מסגרת האשראי המאושרת ללא חריגה ממנה. עוד נטען, כי בניגוד לטענות המבקש במועדים לגביהם המבקש טוען כי הבנק התיר לו לחרוג ממסגרת האשראי בחשבון הבנק סרב חיובים וכיבד אחרים לאחר שהמבקש הגיע עם הבנק לסיכום ספציפי והפקיד תמורתם בחשבון.
7.באשר לטענת המבקש באשר לחלופות שעמדו בפני הבנק, טוען הבנק כי אין בה ממש, שכן מדובר בבטוחות שניתנו כנגד האשראי שניתן למערער, ומימושן היה מביא לביטול האשראי עצמו. עוד נטען, כי אין בהפקדת שיקים דחויים בבנק, כדי להצמיח חובה לבנק להודיע למבקש כי עליו להורות לבנק לבצע ניכיון על השקים או חובה המוטלת על הבנק להסכים לבצע ניכיון כאמור.
דיון והכרעה:
8.אתייחס תחילה לטענה המקדמית שהעלה בנק לעניין אי-צירוף פנייה מוקדמת מטעם המערער לבנק. טענה זו מסתמכת על הוראת תקנה 4(3) לתקנות, המונה את המסמכים שיש לצרף לבקשה וביניהם - "העתק מפנייתו של המבקש או של שותף אחר לחשבון אל המשיב בבקשה לבטל את הבאת השיק נושא הבקשה במנין השקים שסורבו, ותשובת המשיב לפניה". אין חולק כי הודעה כזו לא צורפה. סבורני כי אין במחדל האמור מצד המערער כדי להביא לדחיית הערעור מחמת זאת בלבד. אכן, מחוקק המשנה הניח כי תיעשה פניה לבנק בטרם הגשת ערעור לפי החוק, וביקש לוודא כי פנייה כאמור, ותשובת הבנק, תעמוד בפני בית המשפט בעת שמוגש הערעור. למותר לציין, כי פנייה מוקדמת לבעל הדבר, בטרם פנייה להליך משפטי, הינה מתבקשת ועשוייה לייתר את הצורך בדיון משפטי ולחדד מחלוקות, ככל שקיימות, בין הצדדים. עם זאת, אין בדין קביעה המחייבת פנייה כאמור, בטרם הגשת ערעור לבית המשפט, ובהיעדר סייג סטטוטורי מפורש, אין להגביל בשל כך את זכות הערעור לפי החוק (ראו לעניין זה: יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א -1981" הפרקליט מד 455).
9.אפנה, איפוא, לבחינת המחלוקת לגופה.
10.מטענות הצדדים עולה, כי המחלוקת המרכזית ביניהם עניינה בשאלה האם מתקיימת בנסיבות המקרה דנן העילה הקבועה בסיפא של סעיף 10(א)(3) לחוק, לפיה, רשאי בית המשפט לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו על-ידי בנק אם: "ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם איתו".
11.בענייננו, עיקר טענות המערער נסבות על האופן בו התנהל החשבון עובר לסירוב השיקים נשוא הערעור, התנהלות שממנה נלמדת, לטענתו, הסכמה מכללא בין הצדדים לפירעון שיקים אף כאשר החשבון מצוי ביתרת חובה העולה על מסגרת האשראי. יצויין, כי בדיון לפני ציין המערער במהלך חקירתו הנגדית, כי הגיע להסכמה בעניין זה עם מנהל הבנק (עמ' 3, ש' 19-21). טענה קונקרטית בעניין הסכמה מפורשת שהושגה לא פורטה בתצהירו של המערער, מנהל הבנק או כל גורם אחר לא זומן לעדות, ובנסיבות אלה הטענה לא הוכחה, בוודאי לא במשמעות של הסכמה גורפת לכיבוד חריגות מהחשבון.