קאיה מוטורס - עיכוב הליכים משפטיים בגין תניית בוררות בינ"ל

1.         המשיבה 1, אשר שימשה כמפיצה בלעדית בישראל של מכוניות KIA וחברת האם שלה - המשיבה 2, תובעות מהמבקשת - יצרנית המכוניות - פיצויים בגין הפרת הסכמי ההפצה עם המשיבה 1 והעברת ההפצה למשיבים 3, 4, 5.

לטענת המשיבות 1-2, הפרה המבקשת את הסכמי ההפצה שנחתמו בין המשיבה 1 למבקשת ושללה מהן את זכות ההפצה והשיווק של מכוניות KIA בישראל, בטרם פג תוקף ההסכם.

כתוצאה מכך נגרם למשיבות, לטענתן, נזק כספי רב, אותו, או את מרביתו, הן תובעות מהמבקשת במסגרת התובענה שבפני.

(מטעמי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של -.156,800,000 ש"ח או -.40,000,000 דולר, בעוד שבפועל נזקן גדול יותר).

2.                בבקשה שבפני עותרת המבקשת לעיכוב ההליכים בתובענה לנוכח קיומה של תניית בוררות בהסכם, לפיה כל סכסוך או מחלוקת שיתגלעו בין הצדדים תידון בהליך של בוררות בסיאול, קוריאה - מקום מושבה של המבקשת.

את עתירתה מבססת המבקשת על הוראות סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות 1968 שזה לשונם:

"5(א) הוגשה תובענה לבית המשפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

                                                         (ב)...

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

6. עיכוב ההליכים על פי אמנה בינלאומית:

הוגשה תובענה לבית המשפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בינלאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן. 

3.        אין חולק כי הסכם ההפצה שנחתם בין הצדדים, קרי בין המבקשת למשיבה 1 כולל תניית בוררות. אין אף חולק כי מדינת ישראל היא צד לאמנה הבינלאומית, קרי אמנת ניו-יורק המסדירה כללים לגבי בוררות מסחרית בינלאומית (ראה נספח 1 לבקשה). משכך יש להורות, לכאורה, על עיכוב ההליכים המשפטיים בהם נקטו המשיבים בישראל נגד המבקשת, שכן על פי תניית הבוררות, הליכים כאלה יש לנקוט אך ורק בסיאול, על פי הדין המהותי הקוריאני, כאמור בתניית הבוררות ולפי הוראות סעיפים 5, 6 הנ"ל.

           על אף שהמשיבות אינן חולקות על קיומה של תניית הבוררות, מעלות הן שורה של טענות שעל פי כל אחת מהן אין מקום, לטענתן, להורות על עיכוב ההליכים.

4.        סעיף 34.1 להסכם ההפצה (נספח ה' לכתב התביעה) בין הצדדים קובע:

" 34.1 All disputes, controversies, claims or differences which may arise between the parties, out of, or in relation to, or in connection with this Agreement' or for the breach hereof, which cannot be settled through amicable cooperation and negotiation shall be finally settled by arbitration is Seoul, Korea in accordance with the Rules and Procedures of the International Chambers of Commerce. The award rendered by the arbitrator(s) shall be final and binding on the parties concerned. The validity, performance, construction, and effect of this Agreement shall be governed by the substantive laws of the Republic of Korea without recourse to conflict to laws principles".

טוענות המשיבות כי התניה בסעיף 34(1), אינה תניית בוררות גרידא. היא כוללת מנגנון מוסכם לישוב סכסוכים אותו יש להפעיל בטרם יפנו הצדדים לבוררות. על פיו, כך לגירסתן, על הצד המעונין ליישב את הסכסוך, לקיים מו"מ בתום לב עם הצד שכנגד. לטענתן, המבקשת הפרה תנאי מוקדם זה ואת חובתה לנהל עימן מו"מ בתום לב בנסיון לפתור את המחלוקות בהדברות. היא אף לא נענתה לפניותיהן החוזרות ונשנות בענין זה. משכך ומשלא קיימה את התחייבותה לפי תניית הבוררות הנ"ל, נשללה ממנה הזכות לכפות קיום הליכי בוררות בקוריאה, כאמור בסעיף 34 הנ"ל.

בנוסף לטענה זו מעלות המשיבות שורה של טענות נוספות, מכוחן אין מקום, לדעתן, לכפות עליהן קיום הליכי בוררות בקוריאה.

5.   דיון

להלן התייחסותי לטענות שהעלו המשיבות: