פסק דין
עסקינן בתביעה כספית על סך 50,000 ₪, על פי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור ההפליה") וכן על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: "חוק היסוד"). התובע עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצוי כספי בגין כך שכניסתו למועדון המנוהל על ידי הנתבעת, סורבה עקב הפליה על רקע מראהו, אשר לפי קריטריונים בקרב עולי בריה"מ, הנו דומה לעולים ממדינות גרוזיה, קווקז וכו' והוא נחשב כמשתייך למוצא "מזרחי" בקרב עולים אלה.
תמצית התביעה
התובע הנו יליד שנת 1979, סטודנט לקרימינולוגיה ועובד באגף הביטחון של רשות שדות התעופה, אשר שירת בצה"ל ביחידה קרבית. הנתבעת מפעילה מועדון בשם "פיישן בר", ברח' הרברט סמואל 1 בתל-אביב (להלן: "המועדון"). הנתבע הנו הבעלים ו/או המנהל של המועדון. לפי התביעה, הנתבעים היו שולחים לתובע דרך קבע הזמנות אישיות להגיע למועדון באמצעות הודעות SMS. כך קרה בסמוך ליום 3.3.06. התובע טוען כי גם לאחר האירוע נשוא התביעה, המשיך לקבל הודעות כאמור.
מכל מקום, התובע טוען כי בליל שישי של יום 3.3.06, בשעה 00:40, הגיע לבלות במועדון יחד עם ידידתו וזוג מכרים נוסף. לאחר המתנה, וכאשר הגיע תורם להיכנס למועדון נאמר להם על ידי הסלקטורית "כולם יכולים להיכנס חוץ ממך", כאשר הכוונה הייתה לתובע. כאשר נשאלה הסלקטורית מדוע היא לא מאפשרת לתובע להיכנס השיבה: "אני לא מכירה אותך ולכן אתה לא נכנס".
התובע, אשר היה המום מסירוב הסלקטורית להכניסו למועדון וזאת למרות הזמנתו באמצעות הודעת ה- SMS, חש כי נימוקי הסלקטורית נבעו ממניעים פסולים וגזעניים והתובע וחבריו נאלצו לעזוב את המקום בבושת פנים.
התובע טוען כי המועדון מקיים מדי פעם מסיבות למגזר הרוסי והוא מרגיש כי נידויו מהמועדון נבע ממראהו, אשר לפי קריטריונים בקרב עולי בריה"מ, הנו דומה לעולים ממדינות גרוזיה, קווקז וכו' והוא נחשב כמשתייך למוצא "מזרחי" בקרב עולים אלה.
התובע טוען כי הנתבעים הפרו את הוראות חוק איסור ההפליה וכן את סעיף 2 לחוק היסוד כמו גם הפרו את חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, באשר הטעו אותו ביחס להזמנתו האישית למועדון. הנתבעים נהגו עמו בחוסר שוויון והתנהגותם מהווה גזענות לשמה.
התובע עותר, אפוא, לפסיקת הפיצוי המרבי לפי החוק, בסך של 50,000 ₪.
תמצית טענות ההגנה
הנתבעים טוענים כי המועדון הנו בעל מוניטין רב שנים ואינו מפלה את המגיעים אליו ולא פועל בניגוד לחוק. הנתבעים טוענים כי גם אם קיבל התובע הודעות sms (שממילא אין בהן משום התחייבות להכניס את המוזמן), אין בכך כדי ליצור אפליה כלשהי. קיימות לטענת הנתבעים ארבע סיבות בגינן לא תתאפשר כניסתו של אדם למועדון: האחת, היות המועדון מלא עד אפס מקום במספר החוקי המקסימאלי של מבקרים שניתן להכניס למועדון לפי חוק שעומד על 316; השנייה, התנהגות בלתי הולמת; השלישית, לבוש בלתי הולם; הרביעית, אי עמידה בגיל הכניסה המינימאלי שעומד על 24. הנתבעים טוענים כי לא התאפשרה כניסת התובע למועדון עקב לבוש בלתי הולם או גילו או שניהם יחד.
הנתבעים טוענים כי טענת התובע כי הוזמן, היא עצמה מונעת ממנו לטעון כי כניסתו סורבה מטעמי הפליה. הנתבעים מכחישים כי הסלקטורית אמרה לתובע וחבריו את הדברים המיוחסים לה ומכל מקום, מסתייגים נחרצות מהשימוש במילה סלקטורית וטוענים כי מדובר ב"מארחת". לפי טענתם, המארחת נמצאת בפתח המועדון כדי לקבל את הבאים וכדי לחלק הטבות שונות, כדוגמת מתן כניסה חינם ליחיד הבא עם קבוצה גדולה.
הנתבעים טוענים כי המועדון מכיל אורחים ממוצאים שונים, עדות ומינים שונים וביסודו אף הינו מועדון אשר כשמו, מסמל מותג רב גוני, קרי "Fashion Bar". הנתבעים טוענים כי התובע לא הסביר על פי איזו חלופה לפי החוק הוא תובע את הנתבעים. עוד טוענים הנתבעים כי לא תחושתו הסובייקטיבית של התובע קובעת לעניין ההפליה, אלא רק מבחן אובייקטיבי.
לבסוף, טוענים הנתבעים כי יש למחוק את התביעה נגד הנתבע 2 שהנו אך נציג/מנהל המועדון.
דיון
במסגרת פרשת התביעה, שמעתי את עדותו של התובע וכן את עדותה של הגב' יוליה שישקובה, ידידתו של התובע, אשר הייתה נוכחת בעת שכניסתו סורבה למועדון. כמו כן, התובע זימן לעדות את הסלקטורית שמנעה ממנו להיכנס למועדון באותה לילה, הגב' נינה סנדלר.
במסגרת פרשת ההגנה, העידו הנתבע 2, המנהל והבעלים של המועדון, אשתו של הנתבע 2, שהייתה גם אחראית המשמרת במועדון, הגב' יבגניה פישב. כמו כן, העיד מר שלווה נמטלוב, לקוח קבוע של המועדון.
מה הייתה מדיניות המועדון בכל הנוגע להכנסת מבקרים
סעיף 3(א) לחוק איסור ההפליה קובע כדלקמן: