קאולאטונגה(עציר) נ' בן סימון ואח'

החלטה

לפני בקשת הנתבעים להטלת ערובה על התובעת להבטחת הוצאותיהם אם תדחה תביעתה (להלן: הבקשה).

תמצית טענת הנתבעים היא כי עצם היותה של התובעת תושבת חוץ, בהצטרף לסיכויי תביעתה הקלושים מצדיקים היענות לבקשה.

התובעת, באמצעות בא כוחה, מתנגדת לבקשה. לטעמה הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה בכל הנוגע להפקדת ערובה במקרה של מהגרי עבודה ומכל מקום המדובר בבקשה שכל תכליתה הערמת מכשולים בפני התובעת בהוכחת תביעתה המוצדקת.

כבר בשלב זה אקדים ואומר שלאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפני באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה דחייה וטעמיי לכך הרי הם מפורטים מטה.

סוגיית הפקדת הערובה הוסדרה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

תקנה זו אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בתוך כך נפסק, כי בבואו לדון בשאלת החיוב בהפקדת הערובה, יתחשב בית הדין במיוחד במשפט העבודה (ר' דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391).

כידוע, ההלכה המנחה כיום בסוגיית הפקדת ערובה בבתי הדין לעבודה הונחה במסגרת פסק הדין עע 1424/02 פתחי אבו נאסר -SAINT PETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 6.7.2003) בו נפסק בין היתר, ובהקשר הצריך לענייננו, כי מקום בו מדובר בעובד זר - "יברר בית הדין תחילה, אם הוא נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג. נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל. נמצא כי אין האמנה חלה, יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין".

על פי התקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר-הדין האזרחי), תשכ"ט-1968, סרי לנקה, ארץ מולדתה של התובעת, אינה נמנית עם המדינות החתומות על אמנת האג. לפיכך יש לפנות לבחינת שלוש אמות המידה הנוספות.

לטעמי, הונחה ראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים כי אין המדובר בתביעה המופרכת על פניה. זאת גם אם כלולים בה רכיבים שלשיטת הנתבעים אינם מגיעים לתובעת ואף שולמו לה כספים ביתר, ואיני קובע מסמרות בעניין זה. אוסיף כי רבות מטענות הנתבעים בהקשר זה דורשות ליבון משפטי ועובדתי מקיף ואין מקומן בהליך דנא. כך, לא שוכנעתי כי יגרם לנתבעים 'נזק של ממש' מהגשת התביעה, נזק העולה על 'הנזק' הנגרם מהגשת כל תביעה אזרחית. לבסוף, הנתבעים עצמם אינם טוענים כי התובעת לא מילאה אחר חיובי עבר כלשהם.

סוף דבר - על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה ישקלו בסוף ההליכים.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"א, 26 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.