צ.פ. חברה לבנין בע"מ נ' חמש - א.ש יזמות בע"מ

החלטה

בקשה למינוי בורר

1.המבקשת עותרת למינויו של מהנדס הבניין מר ישראל אמסטר כבורר בסכסוך שנתגלע בין הצדדים על רקע חוזה ביצוע שנכרת ביניהם ביום 12.9.10 (להלן – החוזה), לפיו התחייבה לבנות בניין בן 13 יחידות דיור על מגרש בבעלות המשיבה, ואשר מצוי בתל אביב (להלן – המגרש). לטענתה, המדובר בסכסוך כספי על רקע סירובה של המשיבה לשלם לה חשבונות מאושרים, הגם שהללו אושרו על-ידי המפקח שמונה על-ידי הצדדים על פי החוזה.

2.המבקשת סומכת בקשתה על תניית הבוררות שבסעיף 38 לחוזה, הקובעת כי "...יופנו כל חילוקי הדעות בין הצדדים לחוזה זה, בנושאים שאינם בתחום סמכותו של המהנדס, לבורר דן יחיד אשר זהותו תוסכם בין הצדדים. הבורר יהיה חייב לפסוק לפי הדין המהותי ולנמק את פסק הבוררות, אך יהיה פטור מדיני הראיות ומסדרי הדין. לא יגיעו הצדדים להסכמה בדבר זהות הבורר, ימונה כבורר מי שימונה לכך ע"י יו"ר לשכת המהנדסים והאדריכלים בעקבות פניית מי מן הצדדים אליו בענין זה".

3.לטענת המבקשת, הצדדים הסכימו בעל-פה על מינויו כבורר של המהנדס ישראל אמסטר, אולם, המשיבה – שלא כפרה בסכמותו – לא התייצבה לישיבת הבוררות שנקבעה, ובהמשך אף טענה כי היא זקוקה לשהות נוספת כדי למנות לעצמה עורך דין. מאז טרם החלה הבוררות.

4.המשיבה אינה מתנגדת למינוי בורר, אלא שלטענתה, הצדדים מעולם לא הסכימו על מינויו של המהנדס אמסטר כבורר. היא נאותה אמנם לקיים פגישה מקדמית עמו על מנת לבחון את האפשרות כי ישמש כבורר, ואף לצורך קבלת הצעת מחיר, אולם התנתה את הופעתה בכך שבישיבה יהיו נוכחים עורך דין והמפקח מטעמה. עוד טענה כי המבקשת לא שלחה אליה הודעה לפי סעיף 8(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות), המהווה תנאי למינוי בורר על-ידי בית המשפט. לגישתה: "...בהיעדר הסכמה על זהות הבורר, פתוחה הדרך לפנייה אל יו"ר לשכת המהנדסים והאדריכלים על מנת שזה ימנה את הבורר, כקבוע בסעיף 38 לחוזה הנ"ל שבין הצדדים".

5.המבקשת משיבה כי די בכך שהמשיבה אינה מתנגדת למינוי בורר כדי ליטול את עוקצם של הכשלים הפרוצדוראליים שנפלו בבקשהת המינוי, שכן אי מינוי בורר על-ידי בית המשפט יתיר למשיבה לחמוק מבירור המחלוקת, כפי שעשתה עד כה.

6.סעיף 8(ב) לחוק הבוררות קובע בלשון החלטית כי : "לא ימנה בית המשפט בורר כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שהמבקש נתן לבעל-דינו הודעה בכתב כאמור להלן ולא נענה תוך שבעה ימים מהיום שנמסרה ההודעה...". הנה כי כן, על מנת שבית המשפט יקנה את סמכותו להורות על מינוי בורר, על מבקש המינוי לפנות לצד השני בהודעה בכתב, ורק בחלוף שבעה ימים מיום מסירתה, רשאי הוא לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי בורר. אין חולק כי הודעה שכזו לא נשלחה מאת המבקשת למשיבה.

7.זאת ועוד, לפי סעיף 38 לחוזה הסכימו הצדדים, כי ככל שתהא מחלוקת ביניהם בדבר זהות הבורר, ימונה הבורר על-ידי יו"ר לשכת המהנדסים והאדריכלים. משמסרו הצדדים את סמכות המינוי לצד שלישי כבר במסגרת תניית הבוררות, אין מקום לחרוג מהסכמה זו. מה גם שאין חולק כי לא נעשתה פנייה מוקדמת מטעם מי מהצדדים ליו"ר לשכת המהנדסים והאדריכלים למינוי בורר.

יפים לעניין זה דבריה של פרופסור ס' אוטולנגי, בספרה "בוררות – דין ונוהל, מהדורה רביעית: "אם הוסכם שצד ג' ימנה את הבורר, סמכות ביהמ"ש למנות בורר מעוכבת, עד שתהיה פנייה לאותו צד ג' ולא ימונה בורר על ידיו. כל עוד לא היתה פנייה כאמור – אין לביהמ"ש סמכות למנות בורר לפי ס' 8 לחוק" (בעמוד 407).

בנסיבות אלה, אין בטענתה הכללית של המבקשת בדבר "סחבת" מצד המשיבה או בטענתה כי "...ללא התערבות כב' ביהמ"ש ומינוי הבורר באמצעותו – תוסיף המשיבה ותתחמק מבירור המחלוקת" – כדי להעביר את סמכות המינוי מיו"ר לשכת המהנדסים והאדריכלים לידי בית המשפט.

8.גם טעמי מדיניות שיפוטית ראויה, לפיה אין לעודד מירוץ לבית משפט, בטרם מיצוי תרופה קודמת, אף מוסכמת- מצדיקים דחיית הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת רשאית לפנות ליו"ר לשכת המהנדסים והאדריכלים ולבקש ממנו למנות בורר. והיה והמשיבה תתנגד למינוי, או אז תקום סמכותו של בית משפט זה לדון בסוגיה.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, ט' אדר תשע"ד, 09 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.