צ. את גוליבר קירצופים בע"מ ואח' נ' גוליבר בטיחות פורצת דרך בע"מ 513417551 ואח'

החלטה

בפני בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בה טוענות המבקשות כי המשיבים 1-2 מבזים את הצו שניתן בהסכמה ביום 13.1.14 ולפיו על המשיבים 1-2 לכבד את הסכם פירוק השותפות שנחתם בין המבקשות למשיבים 1-2 באוגוסט 2013 ולהימנע מלעסוק מסחרית בקרצוף משונן של כבישים. בהמשך, הובהר ביום 22.1.14 כי אין האיסור חל על מתן ייעוץ מקצועי שאינו מסחרי.

המבקשות הראו במסמכים והתצלומים שצורפו לבקשה, ובראיות שהוגשו בהמשך ובמהלך הדיון, כי ההתקשרות בין המשיב 2 לבין המשיבה 6 (להלן: חברת ט.ז.) הינה גם בתחום ביצוע עבודות של קרצוף משונן ע"י חברת ט.ז., בניגוד להצהרת המשיב 2 בתגובתו מיום 9.1.14, תוך העסקתו כיועץ ו/או קבלן משנה המנהל או מפקח בשטח על ביצוע עבודות הקרצוף המשונן ע"י עובדי חברת ט.ז. באמצעות כלי עבודה השייך לחברת ט.ז.. גם הרשיון שניתן ע"י לביצוע עבודות קרצוף משונן הינו של חברת ט.ז. ולא של המשיב 2.

השאלה המתעוררת היא איפוא, האם התקשרות למתן שירותי ייעוץ ו/או ניהול ו/או פיקוח של המשיב 2 על עבודות קרצוף משונן שמבצעת חברת ט.ז. (או כל חברה מסחרית אחרת שהינה אישיות נפרדת מהמשיבים 1-2, לא רק מבחינה פורמלית אלא מהותית, ובמקרה דנן הוכח שמדובר בחברה ותיקה ומבוססת שיש לה תחומי פעילות מגוונים בתחום עבודות דרכים), מהווה הפרה של הסכם הפירוק ושל הצו שניתן.

בהסכם הפירוק נכתב באופן גורף כי "קרצופים תמשיך לעבוד בקרצוף משונן בעוד גוליבר וגיל יחדלו מלעסוק בתחום זה במישרין ו/או בעקיפין ו/או באמצעות כל גוף משפטי אחר".

אין להגבלת העיסוק הגורפת דנן כל הגבלת זמן, או הגבלה לשיטת קרצוף מסויימת או למכשור מסויים, והתמורה שהתקבלה מויתור על חלקו של המשיב 2 בשותפות היא 50,000 ₪, כאשר כנגד זאת ויתר המשיב 2 גם על זכויותיו בשותפות ובציוד (שני גלגלים ושני תופים של מקרצפות) שנרכש ע"י הצדדים לשותפות.

בבוא בית המשפט לפרש את כוונת הצדדים להסכם, האם נועדה לכלול בגדר האיסור רק תחרות עסקית ישירה של המשיבים 1-2 במבקשות או גם תחרות עקיפה, ע"י העמדת יכולותיו המקצועיות של המשיב 2 לרשות חברה אחרת בתחום, יהיה על בית המשפט להתחשב בזכות היסוד של חופש העיסוק ובכך שהגבלת זכות זו, גם תמורת תשלום כספי, צריכה להיות סבירה ומידתית. תניית הגבלה גורפת האוסרת על אדם לעשות שימוש בכישוריו המקצועיים ללא הגבלת זמן, אינה חוקתית ועלולה להתבטל לפי סעיף 30 לחוק החוזים, בהיותה מנוגדת לחוק יסוד: חופש העיסוק, ולו גם קיבל אותו אדם תמורה כספית עבור זאת. קל וחומר, כאשר התמורה הכספית במקרה דנן אינה מידתית ביחס לאיסור בלתי מוגבל בזמן מלעסוק בתחום ההתמחות של המשיב 2 ונועדה לשפות את המשיב 2 גם על הויתור על זכויותיו בשותפות ועל חלקו בציוד שהועבר למבקשות.

בנסיבות אלה נראה כי הכף נוטה לעבר הפרשנות שתייחס לצדדים כוונה להגביל את המשיבים 1-2 מתחרות עסקית ישירה עם המבקשות, ולא הגבלת חופש העיסוק של המשיב 2 במתן שירותי ייעוץ, ניהול או פיקוח לגופים אחרים בעלי רשיון לעסוק בתחום הקרצוף המשונן ובעלי המכשור והעובדים הדרושים לכך.

סוגיה זו צריכה להתברר במסגרת תביעה כספית שיגישו המבקשות כנגד המשיבים 1-2, שהרי לפי הסכם הפירוק על המשיבים 1-2 לפצות את המבקשות על הפרת ההסכם, כשהפיצוי הוא התמורה שקיבלו המשיבים 1-2 בגין עבודות קרצוף משונן שיצעו עבור אחרים.

לפיכך, בשלב הביניים ועד להכרעת בית המשפט בדבר כוונת הצדדים בהסכם הפירוק, לאחר שמיעת הראיות, הכף נוטה לעבר דחיית הבקשה למתן צו זמני האוסר על המשיבים 1-2 לעסוק באופן גורף בתחום הקרצוף המשונן או על מי מהמשיבים האחרים מלהעסיק את המשיב 2 כיועץ, מפקח וכיו"ב על עבודות המבוצעות על ידן בתחום זה.

משכך גם הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט נדחית, שכן לא הוכחה הפרה של ההסכם ומשכך – של פסק הדין.

בנסיבות העניין, ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ד, 26 מאי 2014, בהעדר הצדדים.