צרפתי נ' קלצ'רד קורל בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 17/3/10.

לטענת התובע, במועד הנקוב הגיע עם רכבו לדרך גישה לחניה, נכנס אליה ואולם, הואיל ורכב אחר חסם את דרך הגישה, עמד עם רכבו במצב של עצירה מוחלטת כאשר הוא ממתין להזזת הרכב האחר וכאשר רכבו בולט כדי 40 ס"מ לכיוון הכביש ברחוב התלתל במושב בני ציון. לטענתו, עת עמד במצב זה, הגיע רכב הנתבע נהוג על ידי מר דן וולשטיין, פנה שמאלה לכיוון רחוב התלתן ועל אף שהמיקום בו עמד רכבו היה מרוחק כדי 20-40מ' מהפנייה – דהיינו הייתה לנהג שהות להבחין בו, פגע בו רכב הנתבעת. לטענתו בנסיבות אלו, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של נהג הנתבעת ומשכך ,על הנתבעת 1 – המעבידה של הנהג והנתבעת 2 – מבטחת הרכב – לשפותו, ביחד ולחוד, בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים – במועד הנקוב אמנם פנה נהג הנתבעת 1 עם רכבו לכיוון רחוב התלתן ונסע בו ישר, התובע הגיח לפתע בנסיעה מהירה לאחור לכיוון הכביש , נהג הנתבעת ניסה להתחמק מפגיעה בו, אך ללא הועיל – לאור הטווחים הקצרים- ומשכך, פגע רכב הנתבעת 1 ברכבו של התובע. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעות , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע אשר נסע לאחור בחוסר זהירות ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע וכן נהג הנתבעת 1 – מר דן וולשטיין אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני הודעת התובע לחברת הביטוח שלו, תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים ותמונות מקום התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי לא זו בלבד שהתובע לא הטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גירסתו והרים את הנטל המוטל עליו, אלא שהמאזן נוטה לכיוון גירסתה של הנתבעת 1 , באשר גירסתו של התובע היתה לא קוהרנטית בפני עצמה וכן, אל מול הודעת התובע אל חברת הביטוח שלו , עובדות אשר מטילות בספק את המהימנות והמשקל אשר יש לייחס לה.

כך, בעדותו בפני טען התובע כי בעת התאונה היה במצב של כניסה לחנייה (ראה עמ' 1 שורה 12). בניגוד לעדותו זו הרי שבתשריט אשר נערך על ידי התובע ואשר הוצג בפני בפניו בבית המשפט כתב התובע:"ביציאה מהחניה שלי" (ראה עדותו של התובע בעמ' 1 שורות 27). ההסבר אשר ניתן על ידי התובע לשינוי היה :"אני מסביר כתבתי ביציאה כי הרכב חסם אותי והייתי צריך לצאת" (עמ' 1 שורה 27)-דהיינו בניגוד למצג אשר הוצג ולפיו, היה התובע במגמת כניסה לחנייה ,הרי שהתובע הודה מפורשות כי היה בכוונתו לצאת מהחניה- תוך שהוא מתרץ זאת בכך שהיה עליו לפנות את הדרך לרכב האחר אשר היה צריך לצאת.

זאת ועוד, התובע נשאל האם הוא ברח מן המקום והוא הכחיש זאת בתוקף (ראה עמ' 2 שורות 22-23).

יחד עם זאת בהמשך הדיון בפני בית המשפט הודה התובע כי :

"מסרתי לו את הפרטים ונסעתי משם, אחרי שנתתי לו את מספר הרכב והטלפון. נסעתי כי הייתי מאוד נסער". (עמ' 4 שורות 3-4).