פסק דין
בפני תביעה כספית בסך 17,000 ש"ח, שהגישה הגב' רחל צרויה ("התובעת") נגד מר יצחק ברונסון ("הנתבע"), וכבר בפתח הדברים אבהיר, כי דין התביעה להידחות.
אין חולק, כי הצדדים גרים בשכנות, וכי בבית הצמוד לביתה של התובעת גרה בעבר משפחת קובלנץ, המתגוררת בחו"ל. משפחת קובלנץ חפצה למכור את ביתה, ושני הצדדים היו מעורבים בתהליך ובסיוע במכירה. הנתבע הוא מתווך מורשה (אם כי התובעת טענה כי לא ידעה זאת בשעתו), ואילו התובעת אינה בעלת רישיון תיווך. הנתבע הבטיח לתובעת תגמול מתוך דמי התיווך (גובה התגמול שנוי במחלוקת). הבית נמכר, גם בסיועה של מתווכת מטעם הקונים, בשם עליזה ("המתווכת"), ודמי התיווך ששולמו לנתבע, בשיעור 2%, הם 63,000 ש"ח. הנתבע שילם לתובעת סך של 14,500 ש"ח.
טענות התובעת: ההסכם בין הצדדים היה שיתחלקו בדמי התיווך בחלקים שווים, ולפיכך מגיע לתובעת עוד סך 17,000 ש"ח, והיא זו שנשאה בעיקר עול הטיפול במכירה. להוכחת טענתה צרפה התובעת לכתב התביעה פתק בכתב ידו של הנתבע, עליו משורבטים מספרים שונים, ובין היתר המספרים 63,000, 17,000 ו-14,500 ש"ח. לשיטת התובעת, זה היה חישוב שערך הנתבע בנוכחותה, ובה הסביר לה שהוא מפחית סך 17,000 ש"ח מהמחצית שלה, בלא להבהיר מדוע, ומשלם לה 14,500 ש"ח.
טענות הנתבע: לא היה הסכם בין הצדדים, אלא הבטחה שלו לתובעת לתגמל אותה באופן ראוי עבור עזרתה בהליך המכירה, בלא שהוסכם על סכום מסוים. התובעת הגיעה להסכמה דומה גם עם המתווכת, ואמורה היתה לקבל ממנה 17,000 ש"ח. לאור סיכום זה, וכך הוא מסביר את הפתק שצורף, ולאור דרישתה לקבל, בסופו של דבר, אחוז אחד ממחיר המכירה, דהיינו: 31,500 ש"ח, השלים לה משלו סך של 14,500 ש"ח. אלא, שלימים התנערה המתווכת מהתחייבותה, והתובעת תבעה אותה לבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, שם העיד הנתבע עבור התובעת. בית המשפט שם דחה את התביעה לדמי תיווך, לאור העדר הרישיון, ופסק לתובעת שכר ראוי עבור טרחתה, בסך 3,000 ש"ח.
התובעת הגיבה לדברים אלה וטענה, כי את התביעה נגד המתווכת יזם דווקא הנתבע, אולם מאחר שהתביעה לא צלחה, עליו להשלים את הסכום המוסכם, 31,500 ש"ח. היא הודתה, כי נכון יהיה להפחית מסכום התביעה את הסך של 3,000 ש"ח שקיבלה מהמתווכת (עמ' 3, שורות 4-5 לפרוטוקול הדיון). יש להדגיש, כי בתחילת דבריה, כשהעידה בדיון בפני, אמרה דברים אחרים: "חברה שלי הביאה את הקונה וזה סיפור אחר. הוא לא מכיר אותה ולא כלום. זה עניין שלי ובאתי לבית המשפט לעשות צדק..." (עמ' 1, שורות 12-13 לפרוטוקול הדיון).
כבר מסקירת הדברים ניתן להבחין, כי בעניין מהותי כל כך ללב המחלוקת, השתנתה גרסתה של התובעת מקצה אל קצה, ובכך נפגמה מהימנותה באופן יסודי. לא זו בלבד, אלא שבכך גם התערערה הגרסה הבסיסית שלה אודות המוסכם בין הצדדים ואודות הפרשנות הנכונה של הפתק שכתב הנתבע.
משכך, אני סבור שיש להעדיף את גרסת הנתבע על גרסת התובעת, ועל כן אני דוחה את התביעה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 900 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ' אדר תשע"ב, 14 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.