צפירה נ' ברון

פסק דין

1.עסקינן בתאונת דרכים מיום 30.8.11 ברח' תלתן במודיעין. מחלקות בין הצדדים לעניין אופן קרות התאונה.

2.על פי הנטען בכתב התביעה התובע נסע ישר ברח' תלתן, כאשר לפתע רכב הנתבעת שיצא מחניה בנתיב הנגדי ביקש לבצע פניית פרסה, חדר אל נתיב נסיעתו וצמצם עד כדי ביטול מוחלט את זמן התגובה ומרחק הבלימה של רכב התובע ומכאן התאונה הייתה בלתי נמנעת.

3.על פי הנטען בכתב ההגנה, אביו של התובע נהג ברכב ופגע ברכב הנתבעת מאחור לאחר שסיימה להשתלב בזהירות בנתיב הנסיעה שלה. כמו כן, לנתבעת טענות כנגד מועד עריכת חוו"ד ונזקיו של התובע.

4.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה יש לקבל את גרסתו של התובע לאופן קרות התאונה, אך יש להשית על אביו שנהג ברכב רשלנות תורמת וזאת מהטעמים הבאים:

א.התובע חזר בעדותו אחר הנטען בכתב התביעה בכל הנוגע לנסיבותיה של התאונה. התובע הוסיף וציין שהנתבעת לא השלימה הפנייה והיא הייתה צריכה לתמרן בכדי להשלים את פניית הפרסה. התאונה אירעה טרם השלימה את הפנייה. התובע הציג מצב בו רכבה של הנתבעת עמד במאונך לכיוון הנסיעה ובזווית.

ב.עדותו של התובע נתמכה בעדות אביו שהיה נהג הרכב. לא מצאתי סתירה בין עדותו של התובע לעדותו של אביו, למעט לעניין מהירות הנסיעה של רכב התובע.

ג.מעיון בתמונות הנזק לרכב התובע אשר סומנו ת/3, ניתן להבחין שמוקד הנזק ברכבו היה בדיוק במרכז (באזור סמל הרכב) לרבות נזק בפנס הערפל בצד ימין מקדימה.

ד.מעיון בתמונת הנזק ברכב הנתבעת ניתן להבחין בפגיעה בצד ימין מאחור בחלק התחתון של הרכב.

ה.הנזקים המתוארים לעיל אינם מתיישבים עם גרסתה של הנתבעת לאופן קרות התאונה, כאשר לטענתה רכבה השלים זה מכבר את פניית הפרסה והתיישר בתוך נתיב נסיעתו. ככל שהיו הדברים כך, היה אמור רכבה של הנתבעת להיפגע בחלקו האחורי באמצע, בהתאם לפגיעה ברכבו של התובע בחלקו האמצעי מקדימה. לאור זאת שהפגיעה ברכבה של הנתבעת הינה כמפורט לעיל, אין אלא להגיע למסקנה לפיה רכבה היה במאונך לכיוון הנסיעה ובזווית בעת קרות התאונה.

ו.איני מקבל את גרסתה של הנתבעת לכך שרכבו של התובע פגע ברכבה תוך כדי סטייה ימינה ואף עלה על המדרכה. ראשית, גרסה זו כלל לא נטענה על ידה במסגרת כתב ההגנה. בנוסף, הצדדים העידו כי בשני צדי הכביש חנו רכבים כך שעל אף ניסיונותיה של הנתבעת להבהיר הדבר, תמוה בעיני כיצד עלה רכבו של התובע למדרכה וכל זאת מבלי לפגוע באף רכב חונה.

ז.תקנה 44 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 קובעת:

"לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא."

הנתבעת הפרה הוראות תקנה 44 לתקנות התעבורה, כאשר חסמה את נתיב נסיעתו של רכב התובע ובכך הפריעה לתנועה וסיכנה עוברי דרך.

ח. יחד עם זאת, לאור עדות אביו של התובע לכך שראה את רכב הנתבעת במרחק של 30-40 מטר וכל זאת שנסע במהירות של 20-25 קמ"ש (ר' עמ' 4 ש' 14 לפרוטוקול) ולאור עדותו של התובע לפיה אביו נסע בערך 40 קמ"ש, הנני סבור שלאור המרחק ממנו ראו את רכב הנתבעת מתחיל לבצע הפנייה ובהתחשב במהירות שנסעו יכלו בנסיעה איטית וזהירה לנסות ולמנוע התאונה ועל כן הנני משית עליהם רשלנות תורמת לעצם קרות התאונה בשיעור של 15%.

ט.בהיעדר הכחשה שארעה פגיעה בין שני הרכבים, מקבל אנכי את הסבריו של התובע לעניין פרק הזמן שחלף בין מועד קרות התאונה לבין מועד עריכת חוות הדעת, כאשר ניסה לבוא בדברים עם הנתבעת ובעלה ואלו היו בחו"ל מספר חודשים.

5.לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתו של התובע בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,621 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

6.איני מקבל את תביעתו של התובע לפיצוי בגין עגמת נפש, באשר זה לא הוכח בפניי.

7.כמו כן, הנני מחייב את הנתבע בהוצאות התובע בסך של 500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

8.הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.