צעאבנה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

1.בפנינו עתירת אסיר המופנית נגד החלטתו של נציב שב"ס מיום 12.4.12, אשר קבעה, כי העותר לא ישוחרר שחרור על תנאי וזאת בשל מסוכנותו.

2.העותר נושא מאסר שני למשך 6 חודשים בגין עבירות של הסעת תושבי אזור וניסיון העסקתם, עבירות על חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952, בכך, שעובר ליום 10.8.11 נכנסו שני תושבי האזור לישראל ונאספו על ידי העותר ברכבו בכוונה להעסיקם.

3.בנימוקי החלטתו ציין הנציב, כי לעותר הופסקו עבודות שירות, העותר לא שולב בקבוצה טיפולית בשל חוסר נכונות מצדו לטיפול בבעיותיו ולא ניתן לשלול את מסוכנותו.

4.לטענת העותר, החלטת הנציב הינה בלתי סבירה באופן קיצוני ו/או נגועה בשיקולים זרים.

ב"כ העותר הדגיש, הן בנימוקי העתירה והן בטיעוניו בפנינו, כי העותר תפקד במהלך מאסרו בצורה ראויה, זכה לשבחים על התנהגותו, הפגין יחס חיובי כלפי יתר האסירים ומעולם לא הייתה נגדו תלונה או דו"ח בגין אירוע כלשהו.

עוד נטען, כי העותר נידון במסגרת הסדר טיעון כולל, כאשר הצדדים סיכמו, כי העונש שייגזר עליו ירוצה בחופף לעונש המאסר שהיה אמור העותר להתחיל בריצויו בעקבות הפקעת עבודות השירות שהוטלו עליו (בשל מעצרו).

לטענת העותר, אין בעצם הפסקת עבודות השירות כדי לשמש בסיס לאי שחרורו המוקדם.

עוד נטען בעתירה, כי אי שילובו של העותר בקבוצה טיפולית אינו רלוונטי לעניין ואין בו כדי לבסס מסקנה בעניין מסוכנותו של העותר.

5.לאחר שעיינו בנימוקי העתירה על נספחיה, בתגובת ב"כ היועמ"ש ובתיק הועדה, באנו לכלל מסקנה, כי דין העתירה דחייה.

עסקינן בעותר, שנשפט לראשונה ביום 18.3.08 בבית משפט השלום בנתניה למאסר לתקופה של חודשיים (בעבודות שירות) בגין העסקת שב"ח; הוא נשפט בשנית ביום 30.5.11 בבית משפט השלום בתל אביב למאסר לתקופה של 4 חודשים (בעבודות שירות) בגין הסעת שב"ח; העותר נשפט בפעם השלישית ביום 7.12.11 בבית משפט השלום בנצרת לתקופה של 6 חודשים (בגינם הוא מרצה את מאסרו הנוכחי) בגין הסעת שב"ח וניסיון העסקת שב"ח, כאשר עונש זה, על פי הסדר הטיעון, כולל הפעלה של מאסר על תנאי בן 6 חודשים והמאסר בפועל (בעבודות שירות) אשר הוטלו עליו בבית משפט השלום בתל אביב.

עינינו הרואות, כי עסקינן בעותר רצידיביסט, שלא נרתע לשוב ולבצע אותן עבירות חרף העונשים שהוטלו עליו. יודגש, כי העותר ביצע את העבירות נשוא גזר הדין בגינו הוא מרצה את עונשו ביום 10.8.11 כחודשיים ועשרה ימים לאחר שנשפט על עבירות דומות בבית משפט השלום בתל אביב ובטרם הספיק לבצע את עבודות השירות שהוטלו עליו באותו מקרה.

6.על פי הדיווח של גורמי הטיפול, העותר שוהה באגף מתקדמים, נתן שתי בדיקות שתן נקיות, מועסק בחינוך, ללא עבירות משמעת; העותר לא יצא לחופשות ולא שולב בקבוצה טיפולית עקב חוסר מוכנותו לדחות את שחרורו המוקדם. עוד צוין, כי לאור ההזדמנויות שקיבל בעבודות שירות ואי רצונו לטפל בבעיותיו, אינו מומלץ לשחרור מוקדם.

7.אין בידינו לקבל את טענתו של העותר, כי השיקול המרכזי ששימש את הניצב אודות אי שילובו של העותר בקבוצה טיפולית הוא בבחינת שיקול שאינו רלוונטי לעניין. אנו סבורים, כי מדובר בשיקול ענייני, מהותי ורלוונטי; טיפול שמקבל אסיר בין כותלי בית הסוהר אמור לגרום לשינוי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ולקיחת אחריות עליהם. השיקולים של מסוכנות האסיר ושל מידת הבנתו את חומרת מעשיו, עומדים בבסיס ההחלטה אם לאפשר לאסיר שחרור מוקדם אם לאו.

במקרה דנן, הנציב שקל את השיקולים הרלוונטיים לרבות חוסר נכונותו של העותר לטפל בבעיותיו והגיע לכלל מסקנה, כי לא ניתן לשלול את מסוכנותו.

8.לאור כל האמור, לא שוכנענו, כי נפל פגם בהחלטתו של הנציב או כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה באופן המצדיק התערבותו של בית משפט זה.

על כן, אני מורים על דחיית העתירה.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ב, 01 מאי 2012, בהעדר הצדדים.