החלטה
בפתח הדברים, ראוי לציין, שעל פי תעודת מיזוג חברה, שצורפה לבקשת רשות להתגונן מטעם הנתבעים, קלטה נתבעת 1 את נתבעת 2 ביום 14/11/12. בעקבות המיזוג חוסלה נתבעת 2. על כן, בהתייחסות לנתבעים, בהחלטה זו, ירשם "הנתבעת".
התובעת הגישה כתב תביעה כספית בסדר דין מקוצר, על סך 997,704 ₪, בגין שירותי הובלה והפצת סחורות שסיפקה לנתבעת, בהתבסס על חשבוניות מס וחשבוניות עסקה, שהונפקו במהלך חודשים אוגוסט עד נובמבר 2012. לכתב התביעה צורפו מסמכי הנהלת חשבונות של התובעת, חשבונות עסקה וחשבוניות מס בצירוף שטרי מטען ותעודות משלוח חתומות על ידי הנתבעת.
לטענת הנתבעת, התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר, מהטעם שהתביעה אינה נתמכת בראיה בכתב. ברם, הנתבעת מאשרת כי לכתב התביעה צורפו תעודות משלוח שהונפקו ונערכו על ידה, אך אלו, לטענתה, אינם יכולים להוות ראיה בכתב לקיומו של חוב ואף לא ראשית ראיה ולא ניתן ללמוד מהן לגבי כלל החוב הנטען.
ההלכה הפסוקה מקלה בכל הנוגע לראיה שבכתב, זו אינה חייבת להיות ראיה מלאה להוכחת התביעה אלא די בראשית ראיה. לעניין זה נאמר בספרו של זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית ע' 662:
"בית המשפט העליון פרש לקולא את הצורך בראיה בכתב להוכחת התביעה, לא כל אחת ואחת מעובדות העילה צריכה ראיה בכתב. דרישה כזו היתה מסכלת את השימוש בסדר דין מקוצר בחלק ניכר מן העניינים הראויים לכך. הצידוק להקל על התובע נמצא בכך, שהמסמך אינו דרוש כאמצעי הוכחה".
כאמור, לכתב התביעה צורפו תעודות משלוח שהנפיקה הנתבעת, על כן אין ממש בטענת הנתבעת כי התביעה אינה נסמכת על ראיה בכתב.
גם לעניין טענת הנתבעת, כי התביעה נעדרת ראיה בכתב לגבי הסכום הקצוב, אין כל ממש. לכתב התביעה צורפו חשבוניות עסקה וחשבוניות מס לביסוס סכום התביעה שניתן לחישוב אריתמטי פשוט ללא צורך בהערכה או שומה. סכום התביעה בסדר דין מקוצר, אינו חייב להופיע בראיה שבכתב ודי שניתן להוכחה בראיה חיצונית, ראה ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול פרחים בע"מ נגד החברה הישראלית לבסס"ח פ"ד מה (5) 729.
לאור האמור, אני קובעת כי התביעה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר ועונה על דרישות תקנה 202 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובהתאם מורה על דחיית הבקשה למחיקת כותרת.
מכאן, לבקשת רשות להתגונן. כידוע, רשות להתגונן תינתן בכל מקרה שקיימת הגנה שאינה משוללת יסוד לחלוטין. על פי ההלכה הנוהגת, בית המשפט לא יבחן את טיב ראיותיו של הנתבע ולא יבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות שעליהן מבוססת הגנתו (ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41.
הנתבעת, היא חברה שעוסקת בייצור מוצרים חד פעמיים, כגון, מגבונים לחים וטיטולים. משרדי הנתבעת מצויים בפארק התעשיות בקיסריה, בעוד מפעל הייצור מצוי בקיבוץ עמיר. הצדדים אינם חלוקים בעובדה כי הנתבעת שכרה את שירותי התובעת מזה מספר שנים, לביצוע שירותי הובלת סחורות ללקוחות הנתבעת והשבת סחורה המוחזרת מלקוחות מסיבות שונות. הצדדים גם לא חלוקים בעובדה שהתובעת ביצעה, במהלך השנים, את מרבית ההובלות של הנתבעת.
לטענת הנתבעת, בשל גילוי מעשי גניבה של סחורות ומשטחים על ידי מי מעובדי התובעת, שבגינם הוגשה תלונה במשטרת ישראל, החליטה הנתבעת על הפסקת עבודה עם התובעת והודיעה על כך למנהל התובעת. יוער, כי אין בבקשה או בתצהיר ציון בדבר מועד ההודעה.
הנתבעת טענה בבקשה, להתנהלות עבריינית של מנהלי התובעת, להצתה מכוונת וניסיון נוסף להצתה, במפעל הנתבעת בקיבוץ עמיר, שבגינם הוגשו תלונות במשטרת ישראל.
בענייננו, הנתבעת פירטה באריכות בבקשת רשות להתגונן, נסיבות שונות, המצביעות על חיובים שחבה התובעת כלפי הנתבעת, מהן ניתן להיווכח כי בקשת רשות להתגונן מבוססת על טענה עיקרית אחת, היא טענת קיזוז. טענה שלא הופרכה ולא נסתרה בחקירת המצהיר מטעם הנתבעת.
לטענת הנתבעת, על פי סיכום שנערך בין הצדדים בתחילת שנת 2012, יש להפחית מחוב התביעה סך של 252,383.63 ₪ בשל אי החזרת משטחים שהועמסו על רכבי התובעת וסך של 16,712.77 ₪ בשל קנסות ודמי טיפול שהושתו על התובעת על ידי לקוחות בשל פערים שנמצאו בין תעודות המשלוח לסחורה שנפרקה אצל הלקוחות. וקיזוז בסך של 1,199,342 ₪ בשל נזקים כספיים שנגרמו לנתבעת ע"י התובעת, כמפורט בבקשה.
הלכה היא שטענת קיזוז העולה בבקשת רשות להתגונן מהווה טענת הגנה טובה ובלבד שסומכת היא על דין או על הסכם המאפשרים קיזוז. עוד נקבע בהלכה, שטענת קיזוז יש להעלות בבקשת רשות להתגונן כדרך שטוענים בכתב תביעה.
"טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת.. יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן. (ע"א 579/85 אריאן ואח' נגד בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ(2) 765).
לטענת התובעת, כפי שהובאה בסיכומים, טענת הקיזוז שנטענה ע"י הנתבעת, אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, לעניין הפירוט הנדרש של הטענה והיא נתמכת בדוחות אקסל בלבד.
אני מוצאת שטענת הקיזוז, כפי שהובאה בבקשה ובתצהיר הנתבעת, מפורטת דיה על מנת להיכנס לגדרי ההלכה הפסוקה. הטענה נטענה לפרטים, בצירוף חישובים והתבססה על עובדות נטענות. אין באמור כדי לקבוע האם הסכומים הנטענים ניתנים לקיזוז מכוח דין או מכוח הסכם והדבר יתברר בהליך העיקרי.
על כן, אני מקבלת את בקשת רשות להתגונן וניתנת בזה לנתבעת רשות להתגונן כנגד התביעה. נוכח סכום התביעה יעבור ההליך לסדר דין רגיל ותצהיר הנתבעת בבקשת רשות להתגונן ישמש ככתב הגנה בתיק.