צמיגי דניאל א.מ. בע"מ נ' ובניו בע"מ

פסק דין

רקע

לפני תביעה כספית שהוגשה כנגד חברה ומנהלה בגין סחורה ושירותים שסופקו על ידי התובעת.

תחילתו של ההליך הוא הגשת בקשה לביצוע שיק ללשכת ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת מס' 1 על סך של 35,000 ₪. לאחר שהוגשה התנגדות הוסכם בין הצדדים כי התובעת תתקן א תכתב תביעתה על ידי הפיכתה לתביעה בסדר דין מהיר. ואכן כתב תביעה מתוקן הוגש, אליו צורף כנתבע נוסף הנתבע מס' 2 וכן נתבע סכום החוב המלא.

על פי הנטען בכתב התביעה ביום 29.9.2009 נחתם בין התובע לנתבעת מס' 1 מסמך שהינו "בקשה לפתיחת חשבון" לצורך מתן אשראי לביצוע רכישות ותיקונים מהתובעת. התובעת עוסקת במכירת ותיקון צמיגים. הנתבעת מס' 1 הינה בעל עסק של הובלות. עוד נטען כי באותו מעמד חתם הנתבע מס' 1 על כתב ערבות לפיו ערב לכל חובות הנתבעת כלפי התובעת.

נטען בכתב התביעה כי התובעת צברה חובה בסך משוערך נכון ליום הגשת התביעה של 66,166 ₪. עוד נטען כי שיק שמסרה התובעת לכיסוי חלק מהחוב סורה בטענה שאין חתימה מספקת עליו.

הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו שתי טענות: הראשונה, כי מעולם לא חתמו על בקשה לפתיחת חשבון או על כתב הערבות וכי חתימות הנחזות להיות שלהן מזויפות. משכך מכחיש הנתבע כי ערב באופן אישי לחובות הנתבעת. שנית, נטען בכתב ההגנה כי הנתבעת רכשה מהתובעת אשר התברר כי היו פגומים כאשר הוסכם בין התובעת לנתבעת כי ינתן זיכוי בעדם.

היום נשמעו עדויות מטעם הצדדים כאשר מטעם התובעת העיד מנהלה מר אבי בן לולו ומטעם הנתבעים העיד הנתבע. בתום שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

הרחבת חזית – טענת יריבות

בעת השמעת הסיכומים טען בא כח הנתבעים טענה חדשה שזכרה לא בא בהתנגדות שהוגשה, בכתב ההגנה ובתצהיר עדות הראשית מטעם הנתבע. הנתבעים טענו כי אין תחולה לבקשה לפתיחת חשבון מאחר והתובעת לא הייתה צד לה אלא חברת צמיגי נעמן.

המדובר בהרחבת חזית אסורה ומסיבה זו דין הטענה להידחות.

גם לגוף הטענה אין בה ממש. כשנשאל מר בן לולו על האמור בכותרת הבקשה לפתיחת חשבון מסר כי חברת צמיגי נעמן הינה חברה האם של התובעת. יחד עם זאת הוסיף כי בסעיף 6 לאותה בקשה צוין כי השירות יינתן באמצעות "צמיגי דניאל". עוד אוסיף כי כל ההתנהלות הייתה בין התובעת לנתבעת ללא כל מעורבות מצד "צמיגי נעמן". כתב הערבות שנחתם על פי הנטען באותו מעמד הופנה אל התובעת בלבד ולא אוזכר בו צמיגי נעמן.

די בכך על מנת להשמיט את הבסיס מתחת הטענה ולהקים יריבות עם התובעת.

האם הנתבעים חתומים על הבקשה לפתיחת חשבון וכתב הערבות

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין אני מעדיף את גרסת התביעה לפיה הנתבע חתם על הבקשה לפתיחת חשבון וכתב הערבות.

עדותו של מר בן לולו הייתה עדות עקבית אמינה, לא נפלו בה סתירות או פרכות. עד זה העיד כי פגש את הנתבע במשרדי התובעת וחתם על הבקשה לפתיחת חשבון וכתב הערבות בנוכחותו כאשר הפקידה מטעם התובעת מילאה את הפרטים באותם מסמכים בנוכחותו.

מאידך עדות הנתבע עשתה עליי רושם בלתי אמין, נפלו בה סתירות פנימיות וחיצוניות. עדותו מעל דוכן העדים הייתה עדות פתלתלה נעדרת הגיון כפי שאפרט להלן.

הנתבע טען בהתנגדות כי השיק בסך של 35,000 ₪ נמסר לתובעת כשיק ביטחון. התובע מאידך מכחישה טענה זו וטוענת כי שיק זה נמסר לכיסוי חלק מהתמורה המגיעה והוא ניתן בסמוך לסיום היחסים המסחררים בין הצדדים. כשנשאל הנתבע מתי מסר את השיק לביטחון השיב שלא עם פתיחת החשבון אלא יותר מאוחר אולי חצי שנה ואף יותר (עמ' עמ' 12 ש' 1). אולם לצד זאת אין כל הסבר מדוע היה צורך למסור שיק ביטחון אחרי חצי שנה מתחילת ההתקשרות כאשר לא התעוררו בשלב זה בעיות כלשהן. כשנשאל הנתבע מדוע מסר את השיק רק בחודש אוקטובר 2010 כאשר ההתקשרות היא משנת 2009 לא הכחיש או שלל טענה זו אלא השיב "אני לא זוכר בדיוק תאריכים" (עמ' 12 ש' 30 – 32). אולם הנתבע שכח כי בתחילת עדותו מסר עדות סותרת וכך העיד בעמ' 8 ש' 12 – 14:

"ש.לביהמ"ש: אחרי שתיאם ביניכם נפגשתם?