צינור וברז שיווק (1998) בע"מ נ' די.אי.וי סיטי שופ בע"מ

החלטה

1. בפני התנגדות לביצוע תובענה לפיה נתבעה המבקשת לשלם למשיבה סך 15,842 ₪, תמורת הסחורה שסיפקה למבקשת.

לטענת המבקשת אינה חבה התשלום בגין הסחורה למשיבה מאחר והינה זכאית להחזיר למשיבה סחורה בשווי של 12,201 ₪ וזאת על פי זכותה בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים.

יתרת החוב, טוענת המבקשת, יש לקזז מנזק שנגרם לה עקב סירובה של המשיבה לקבל את הסחורה המוחזרת וכפיצוי על הפרת ההסכם.

2. במעמד הדיון נחקר נציג המבקשת על תצהירו והתברר כי בין הצדדים נכרתו שני הסכמים הרלוונטיים לתובענה זו.

המבקשת צירפה לתצהירה הסכם ספק מיום 18.5.11 ממנו עולה הזכאות להשבת סחורה שלא נמכרה (סעיף 10 להסכם) ולהלן: "הסכם ראשון", ואילו במעמד הדיון הוצג הסכם "סיטי שופ – מחירון" ממאי 2012 (סומן בש/1) ממנו עולה העדר זכות השבת סחורה (סעיף 3 להסכם) ולהלן: "הסכם שני".

לטענת נציג המבקשת נחתם הסכם שני בין הצדדים בקשר עם הרחבת שיתוף הפעולה בין הצדדים לתחום הברזים לאמבטיה כאשר הסכם ראשון נכרת בקשר עם אספקת סחורה בתחום החשמל. עוד טען נציג המבקשת כי חזר בו מהסכמתו להרחיב את שיתוף הפעולה בתחום הברזים משום שהמשיבה לא נתנה שירות לתקלות ורמת המוצרים לא היתה מספקת.

ב"כ המבקשת הסכימה בסיכומיה כי שווי הסחורה שסופקה בכפוף להסכם הראשון הוא 4,729 ₪ בלבד.

לטענתה אין לחייב את המבקשת בתשלום עבור הברזים מאחר וההסכמה לאי מתן זכות החזרה של הברזים הותנתה במתן שירות שלא ניתן.

יתר סכום התביעה יש לקזז, לטענתה, בנזקים שנגרמו למבקשת בגין הפרת ההסכם הראשון כמפורט בסעיף 14 לתצהיר נציג המבקשת.

3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לנכון ליתן למבקשת רשות להתגונן בגין סך של 4,728 ₪ בלבד.

המבקשת צירפה לכתב ההתנגדות תעודות החזרה לספק ובהם פירוט הסחורה המוחזרת וכן תדפיס ממוחשב מכרטסת הנהלת חשבונות בדבר שווי הסחורה בגין כל תעודת החזרה.

מעיון במסמכים אלה עולה כי שווי הסחורה מתחום החשמל עומד על סך של 4,728 ₪ וטענת המבקשת כי היה על המשיבה לקבל סחורה זו לידיה ולהזדכות בגין סכומה לא נסתרה.

לעומת זאת, אין המבקשת זכאית להזדכות בגין החזרת סחורה מתחום הברזים וזאת כעולה מההסכם השני שאין מחלוקת כי נכרת בין הצדדים.

טענת נציג המבקשת כי הויתור על זכות ההחזרה היה מותנה בתנאים נוספים שלא בא זכרם בהסכם אינה מועילה למבקשת מאחר ולכל היותר, הפרת תנאים אלו, גם אם יוכחו, מזכה את המבקשת בביטולו המלא של ההסכם ומכאן בהשבה מלאה של כל מה שקיבל כל אחד מהצדדים על פי ההסכם ממשנהו ולא השבה חלקית של הסחורה.

מלבד העדר טענה מצד המבקשת כי אכן ביטלה את ההסכם, עולה מנספחי התביעה כי המשיבה סיפקה למבקשת ברזים בשווי של 15,565 ₪ ואילו המבקשת טוענת כי שווי הסחורה המוחזרת בגין ברזים היא 7,472.79 ₪ בלבד וכבר מצינו כי אין המבקשת רשאית על פי הוראות ההסכם השני להשיב סחורה או אפילו להתקזז בגינה כך שאין המבקשת זכאית להשבה וזיכוי כל שהוא.

4. אף טענת המבקשת לפיה הינה זכאית לקזז הוצאות שנגרמו לה עקב הפרת הוראות ההסכם הראשון דינה דחייה.

הטענה בסעיף 14 לתצהיר הינה כללית וסתמית מדי ומתייחסת ליתרת סכום התביעה. לא ברור כיצד חושב סכום זה וכל שנאמר הוא כי מדובר בדמי אחסון ואיסוף הסחורה ללא כל פירוט הנתונים לצורך תחשיב חשבונאי לביסוס הסכום.

אין די באמירה סתמית לפיה נגרמו למבקשת הוצאות העולות על סכום יתרת התביעה לאחר הפחתת שווי הסחורה המוחזרת ואין כל הסבר ולו מניח את הדעת מדוע לא פורטו הנתונים המשמשים בסיס לתחשיב הנדרש.

5. סוף דבר הוא כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן בגין סך של 4,728 ₪ בלבד.