פסק דין
ב- 19/8/09 יצא התובע עם בני משפחתו, אשתו ושלושת ילדיו, לטיול בר מצווה לאחד מילדיו, בטיסה של הנתבעת לאיטליה, ובהמשך לסלובניה. הנוסעים הפקידו אצל הנתבעת 4 מזוודות, וכאשר עמדו לפני עלייה למטוס נקראו ע"י הדיילת לזהות את אחת המזוודות שנמצאה זרוקה בשדה, כנראה לאחר שנפלה מעגלת המזוודות בדרך למטוס.
התובע ביצע את הזיהוי, ונאמר לו ע"י נציגת הנתבעת כי המזוודה תעלה למטוס יחד עם המשפחה באופן שתגיע איתה למילאנו כמתוכנן.
כאשר נחת המטוס במילאנו התברר שהמזוודה לא הגיעה ואף לא יצאה כלל מת"א.
התובע ובני משפחתו התעכבו שעה ארוכה בנמל התעופה במילאנו על מנת למלא טפסים, אחרי שהתברר סופית כי המזוודה איננה, והובטח להם ע"י נציג הנתבעת כי המזוודה תגיע למלון שלהם תוך 24 שעות.
במזוודה זו ארזו בני המשפחה נעליים לכולם, בגדים לאחד הבנים, ותרופות לאחד הבנים שהוא נזקק להם באופן שוטף, כדי לתפקד כראוי.
בשל העיכוב בנמל התעופה, אחרו התובע ובני משפחתו למשרד השכרת הרכב, ונאלצו לחפש את הרכב במגרש החניה בעצמם, ובסופו של דבר יצאו לדרכם למלון בתחנה הראשונה בטיול, בשעת ערב מאוחרת, והגיעו למלון לאחר נסיעה של מספר שעות, לאחר חצות.
למחרת היום, היו עסוקים בני המשפחה בטלפונים למשרדי הנתבעת, בשלב מסוים נאמר להם כי המזוודה תגיע למחרת אותו יום, אך גם למחרתו לא הגיעה ובסופו של דבר הגיעה המזוודה לפתח חדרם במלון כאשר הם לא היו במקום, ב- 22/8/09.
בני המשפחה חזרו למלון בשעות הערב ואז מצאו את המזוודה.
במהלך אותו יום 22/8/09 רכשו נעליים לכל בני המשפחה, וכן רכשו בגדים עבור הבן שבגדיו היו במזוודה בעלות כולל של כ- 1500 ₪.
התובע ובני המשפחה עזבו את איטליה, ב- 23/8/09 וחשוב היה להם לקבל את המזוודה עוד בטרם יעזבו את איטליה, ולכן הרבו בשיחות טלפון אל הנתבעת במהלך יום ה- 22/8/09 מבלי שקיבלו תשובות ברורות לגבי מועד קבלת המזוודה במלון.
התובע כובל במיוחד על המידע השגוי, שניתן לטענתו ביודעין, ע"י נציגי הנתבעת ובשל מידע זה היה עליו ועל בני המשפחה כולל בני משפחה נוספת שנלוו לטיול איתם, לשנות מסלולי טיולים שתוכננו מבעוד מועד, בעיקר בשל חסרון הנעליים.
אילו ידעו מראש שהמזוודה תגיע באיחור כה רב, היו רוכשים את הנעליים מיד ביום הראשון, באופן שניתן היה לבצע את הטיולים על פי התכנון המקורי.
בנוסף לכך, נגרם סבל בשל חסרון התרופות לילד שנזקק להם ושלא ניתן היה כמובן לרכוש אותם בהעדר מרשם רפואי.
הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי המזוודה נמסרה לתובעים ב- 21/8/09, טענה שקרית, שכן ברור מתוך קריאות הטלפון המרובות של התובעים ב- 22/8/09, והעובדה כי רכשו רק בערבו של יום זה נעליים, כי המזוודה לא הגיעה לרשותם ב- 21/8/09.
בבית המשפט העידה נציגת הנתבעת, כי המזוודה הגיעה למילאנו ב- 21/8/09, אך בכך לא היה כדי להועיל לתובעים ומעבר לכך הטענה בכתב ההגנה כאמור, נמצאת בלתי נכונה.
הנתבעת מפנה אצבע מאשימה כלפי רשות שדות התעופה, האחראית למשא הפריקה והשימוע של כבודות הנוסעים בנמלי תעופה, וכן היא מפנה להוראות אמנת וורשה, ומחייבות אותה בפיצוי שאינו עולה על 20 דולר לכל ק"ג של כבודה שאבדה או התאחרה.
הנתבעת הציעה לתובע פיצוי בגין ההוצאה לרכישת נעליים ובגדים, אך טענתו העיקרית של התובע כלפי הנתבעת, והנני מוצאת אותה ראויה ומצדיקה פיצוי ממשי, הינה המידע השגוי שניתן לו מלכתחילה, ולאורך הדרך עד שהמזוודה הגיעה. מידע זה עמד בסתירה להבטחה הראשונית שניתנה כי המזוודה תגיע לאיטליה יחד עם המשפחה, הבטחה שכנראה היה ברור לנציגי הנתבעת שלא תוכל להתממש.
אין ספק שנגרמה לתובע ולבני המשפחה טרדה רכב בעיסוק בטלפונים חוזרים ונשנים, ללא תשובות מספקות, ומעבר לכך, נאלצה המשפחה לשנות את תוכנית הטיולים באיטליה, כל זאת רק בשל רשלנותה הבולטת של הנתבעת במתן מידע נכון לתובע.
הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 2000 ₪ עבור קניית נעליים ובגדים, והוצאות טלפוניות, ועוד 5000 ₪ בשל רשלנותה כמפורט לעיל סך 7000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום הפירעון.