ציון נ' שיווק פייסל הגדול (2002) בע"מ ואח'

פסק דין

תביעת נזק גוף בגין אירוע תאונתי מיום 10.8.05.

הנתבעת מפעילה שוק לפירות ירקות בשר ומוצרי יסוד הקרוי "שוק פייסל הגדול". התובע טוען שב 10.8.05 לערך ב – 15:30 ניגש לשירותים הממוקמים במרכז המבנה, צמוד למשרד ולחדר החשמל של שוק פיסל באופן כזה שכאשר נכנסים מהכניסה הראשית כפי שנכנס הוא, יש לפנות שמאלה וימינה עד למרכז החנות, לעבור דרך מעבר צר בו גם מצויה קורת בטון היוצרת מעין מדרגה פרוביזורית, ולפנות ימינה מעבר לקיר המשרד לשירותים.

תמונת אותה קורה – מדרגה הוגשה, ואין ספק שעסקינן במפגע. הגובה בפירוש אינו מייצר רום ושלח למדרגה תקנית והתובע טוען שבדרכו חזרה מן השירותים מעד על אותה קורה מצדה הפנימי כאשר האיזור היה חשוך. אם אלו הנסיבות הרי שקמה אחריות מלאה של הנתבעת 1 מכוח עוולת הרשלנות. הוגשו תמונות המתעדות את המפגע. התובע באר שהיה עם הצלם והדריך אותו מה יש לצלם. התמונות נושאות תאריך 23.8.05, ולשיטת התובע אז גם צולמו.

הנתבעות כפרו בחבות וטענו שהאירוע לא זכור ולא דווח למי מעובדי הנתבעת , ואף מיקום השירותים שונה. לפיכך נוהלו הוכחות. ב"כ הנתבעות הפנתה לסתירות כביכול בגרסת התובע. לטעמה אף אין להלום הפגיעות המפושטות בגופו ובשתי עיניו עם נפילה ממדרגה בגובה 10 ס"מ. אלא שאני הבנתי גרסתו של התובע כמי שהשתטח אפיים ארצה ובמצב עניינים זה לא ניתן לשלול סבתית הפגיעות הנחזות בתמונות ועולות גם עם התיעוד הרפואי ממנו עולה שהיו שברים בעצמות הפנים. התובע באר שמדובר בשטפי דם שהתפשטו במעלה פניו והם שנחזים בתמונה נוספת שהוגשה. פגיעה מעין זו יכול בהחלט שתתיישב גם עם החבלות השטחיות בגפיו התחתונות של התובע.

יצויין כי בנו של התובע לא חזה אמנם בתאונה אך אסף את אביו ומצא אותו כשפניו מלאות דם והוא יושב במשרד שבמרכז השוק ולבוש בחולצה שאינה שייכת לו ונושאת כיתוב של השוק. התובע באר כי עובדי השוק ביקשו לעזור לו באחד מהם אף נתן לו חולצה לאור הכתמת חולצתו שלו בכתמי דם.

בתום שלב הסיכומים הסכימו הצדדים להסדר דיוני של בדיקת פוליגרף קונקלוסיבית בשאלת הנסיבות, על חשבון התובע. מיניתי מומחה, התובע נבדק ויצא דובר אמת. לפיכך לא אדרש לפרכות נוספות, לשיטת הנתבעת, שבגרסת התובע. אני מקבל גרסת התובע, כך גם ביחס ךנזקי הגוף שסבל. בצירוף הנסיבות (טיב המפגע המונצח ותנאי החשיכה היחסית) אף אין מקום לאשם תורם, ועל הנתבעות לפצות התובע בגין מלוא נזקיו בתאונה, כאשר אחריות הנתבעת 1 נובעת מהיותה המחזיקה במקרקעין, ואף מאחריותה כלפי מוזמניה בהיותה מפעילת שוק.

אין חולק שהתובע סובל ממחלה שיש לה תופעות לוואי בהן הודה הגורמות לעייפות חולשה ולעיתים קושי בהליכה, אלא שענין זה רלבנטי לסוגיית החבות שהוכרעה, יותר מאשר לנזק, משעה שבתיק ללא נכות עסקינן. הפגיעה לא הותירה נכות ואולם היתה ללא ספק פגיעה כואבת כאשר סי.טי ראש חשף דמם תת עכבישי, ושברים בסינוסים המקסילריים באף. לטעמי, לא הוכחה כל עזרת צד ג', מה עוד שהתובע הודה שלא נזקק לה בתשובות לשאלון. לא הוכחו הפסדי השתכרות ולמעשה ראש הנזק העיקרי בו יש להכיר הוא זה של הנזק הלא ממוני אותו אני אומד בסך של 23000 ₪ וכן הוצאות מתונות בגין נסיעות ותרופות לכאבים הנאמדות באומדנא בסך של 1,000 ₪.

אני מחייב הנתבעות לשלם לתובע בתוך 30 יום:

א. 24000 ₪ .

ב. שכ"ט עו"ד בשעור 20% מן הסכום האמור בפסקה הקודמת ומע"מ עליו.

ג. החזר אגרה ששלם התובע כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מן היום בו שולמה.

ד. החזר עלות בדיקת הפולגרף על פי חשבונית המכון שתוצג.

לפי שנוהלו הוכחות – על הנתבעות לשאת ביתרת האגרה המלאה.

ניתן היום, י"ט סיון תש"ע, 01 יוני 2010, בהעדר הצדדים.