ציביאק ואח' נ' ניו-קופל ליסינג תפעולי ואח'

פסק דין

בתביעה שבפני , נתבעים על ידי התובעים, נזקים אשר אירעו לרכבם , כפועל יוצא משריפה .

1.העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

א. התובעת 2 החנתה את רכבה במגרש ריק המצוי בבעלות הנתבעת 2. במגרש זה חנו רכבים רבים.

ב.בצמוד למגרש זה, בשטח המצוי אף הוא בבעלות הנתבעת 2 , הוקמה נגריה ופסולת מהנגריה הושלכה למגרש הריק בו חנו הרכבים כאמור.

ג.בהתאם לדו"ח חקירת האירוע מיום 19/5/05 - מסיבה לא ברורה, הוצתה ערימת פסולת הנגרים הכוללת לייסטים מעץ ונסורת והאש התפשטה מהפסולת אל כלי הרכב אשר חנו במקום.

ד.בהמשך לדו"ח מתקן מיום 24/8/06 – נקבע כי רכב המבוטח על ידי הנתבעת 2 אשר עמד בסמוך לפסולת עם כיוון המנוע החל לבעור מערימת הפסולת והאש התפשטה לכיוון רכב התובעת 3.

ה.לרכב התובעת 3 נגרם נזק אשר הוערך על ידי שמאי בסך 20,000 ₪.

ד.אין עוררין כי לאחר השריפה , גידרה הנתבעת 2 את המקום , נטעה בו חורשה ובפועל , למעט במקומות צרים לאורך דרך , לא מתאפשרת עוד חניה במגרש זה.

2.לטענת התובעים- הנתבעות , ביחד ולחוד , אחראיות לנזק אשר אירע לרכבן . לטענתם הנתבעת 1 אחראית לנזק הואיל ורכב המבוטח על ידה ואשר ממנו התפשטה האש לרכב התובעים, חנה באופן רשלני , באופן מודע מעל ובצמוד לערמת פסולת נגרות אשר הוצתה.

הנתבעת 2 אחראית לאירוע הואיל ומדובר בשטח שהוא בבעלותה, אשר חנית רכבים בו לא נמנעה על ידה ובנוסף, בשל אוזלת ידה למיגור תופעת שפיכת הפסולת האסורה- אשר הוצתה - במקום זה וברשות הרבים.

לאור האמור, טוענים התובעים כי על הנתבעות, ביחד ולחוד לשאת בנזקיהם הכוללים בסך של 30,963 ₪

3.לטענת הנתבעת 1 , לא היתה כל רשלנות בחנית הרכב על ידי המבוטח שלה , נקבע מפורשות כי ההצתה הינה הגורם לאירוע ולא האופן בו החנה את רכבו מבוטחה ומשכך, אין להשית עליה כל אחריות לנזקי התובעים.

4.לטענת הנתבעת 2 – בדיקה ברשומותיה העלתה כי לא נמצאו הודעות או פניות בדבר פסולת חריגה או השלכתה במקום . בנוסף , לטענתה האירוע אירע בנסיבות בהן לא היתה לה שליטה או שלא היתה יכולה לצפות וכן, כפועל יוצא מרשלנותם המכרעת של התובעים אשר החנו את רכבם במקום אשר אינו מיועד לכך – משכך, אין היא אחראית לאירוע ויש לדחות את התביעה כנגדה.

הדיון:

5.במסגרת הדיון בפני, העידו התובעת 2 ונציג הנתבעת 2 . כן, הוצגו בפני בית המשפט – ראיות שונות ובכלל זה, תמונות של מקום האירוע במהלך ולאחר השריפה, תמונות של הרכבים השרופים, חוות דעת על דליקה מיום 7/8/05, תיקון לחוות הדעת מיום 24/8/06 וחוות דעת שמאית לענין הנזק לרכב התובעת.

6.סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח משולב} תשכ"ח - 1968, קובע כי :"בתובענה שהוגש על נזק והוכח שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה חייב להבעיר האש, או שהוא תופס המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראייה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".   מהראיות כפי שהוצגו בפני עולה כי האש אשר פרצה בערימת פסולת, התפשטה מרכב מבוטח הנתבעת 1 אל רכב התובעים והכל במקרקעין שהם בבעלות הנתבעת 2 - מן האמור נובע , בהתאם לחוק , כי קיימת חזקה, הניתנת לסתירה ובהתאם לה הנתבעות אחראיות לנזקי האש וזאת, אלא אם יוכיחו כי האש פרצה שלא כפועל יוצא מרשלנותם.

7.אוסיף ואציין, לענין זה, כי, בהתאם לפסיקה - הנתבע (המחזיק בכנס ממנו יצאה האש) יוכל לעמוד בנטל שהוטל עליו רק אם יראה כי נקט אמצעי זהירות כאלה עד שאין להניח שהאש פרצה מחמת רשלנותו, תהיה סיבת האש אשר תהיה (ע"א 382/59 הפטקה נ' בוסט, פ"ד טו(1) 388 (1961)).

עוד נקבע ,באשר לידיעת כלל הגורמים לאירוע כי - הנתבעים אינם יכולים להסתפק באי ידיעת מה שאירע על מנת לצאת חובת הנטל להוכיח כי לא התרשלו . אלא, שעל מנת לעמוד בנטל, עליהם להראות כי נקטו בצעדים סבירים על מנת לנסות ולברר את הגורם לפרוץ האש – ובאם לא יצליחו להוכיח הגורם , פשיטא שכשלו מהוכחה כי לא התרשלו (ראה - רת"ק (מחוזי יר') 4034-10 חי נ' שקד נ' מאיה שקד, תק-מח 2010(2), 7417 , 7419 (2010).

8.באשר לנתבעת 1 – אין עוררין כי הגורם לשריפה הינו הצתה , מכוונת או לא , של ערימת הפסולת אשר גרמה לשריפת רכב המבוטח על ידי הנתבעת 1 וממנו התפשטה לרכב התובעים. לטענת התובעים, חניית רכב מבוטח הנתבעת 1 בסמוך לפסולת – הינה רשלנית ומשכך, יש להשית על הנתבעת 1 את נזקי האירוע . אינני מוצאת ממש בטענה זו. אין עוררין כי מוקד האש אינו ברכב מבוטח הנתבעת 1 ,אלא בהצתת ערימת הפסולת בסמוך לו. יתרה מכך, לא מצאתי את חניית רכב מבוטח הנתבעת 1 כרשלנית רק משום שחנה בזויות כזו או אחרת ובמיוחד לאור העובדה שמדובר במקום חניה אשר אינו מוסדר ומטבע הדברים, מקומות החניה בו אינם מסומנים. משכך, הנני סבורה כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להדחות.