צו מניעה נגד בעלים של חנות בקניון חיפה בנושא הפרת זכות יוצרים ופגיעה במוניטין

תביעת חברות העוסקות בייצור ובשיווק של מיטות ומזרנים בגין הפרת זכות יוצרים, "גניבת עין" ופגיעה במוניטין.     

א. רקע

1.      התובעות הן חברות אחיות, אשר עוסקות בייצור של מיטות ומזרנים ובשיווקם. המוצרים שלהן נבדלים בספוגים, המשמשים כחומר הגלם שלהם. התובעת 1 משתמשת בפולימר, אותו היא קונה בארץ וגם מייבאת מאיטליה (מנכ"ל התובעות אבי ברססט, ח"נ, עמ' 43 לפרט' מיום 10.6.09). התובעת 2 משתמשת בספוג מחומר פלסטי מוקצף (ויסקו אלסטי) של חברה דנית, המשווקת אותו בעולם תחת סימן המסחר "TEMPUR" (להלן: " ספוג טמפור" ו" סימן המסחר טמפור", בהתאמה). התובעת 2 הינה היבואנית הבלעדית של ספוג טמפור ולכן גם היחידה בארץ בעלת היתר לשיווק מזרנים תחת סימן המסחר טמפור. מוצרי התובעת 1 מיועדים להימכר במחירים בינוניים. מוצריה של התובעת 2 משווקים כמוצרי יוקרה. בהתאם לכך מחיריהם גבוהים יחסית (ברססט, ח"נ, עמ' 42 לפרט' מיום 10.6.09, סעיף 1 לתצהיר עדותו הראשית).     

2.      הנתבעת 1 עוסקת בייצור מזרנים, בשיווקם ובשיווק מיטות. בנוסף לכך היא הבעלים של תעשיות פולימרים זיקים (2001) בע"מ, חברה העוסקת בייצור פולימרים שונים, לרבות ויסקו אלסטי (להלן: " תעשיות פולימרים זיקים"). הלוגו של הנתבעת 1 כולל את הביטוי "מערכות שינה מתקדמות"

3.      הנתבע 2 הינו מנכ"ל הנתבעת 1 ובעל השליטה בה (בעקיפין).

4.      הנתבע 3 הינו בעלים של חנות בקניון חיפה, בה הוא מוכר מוצרים של הנתבעת 1. על פי הסכם ההתקשרות ביניהם, החנות נקראת "חנות המפעל", מוצבים בכניסה אליה ובתוכה שלטים הנושאים את השם מנדלבוים ויש לה בלעדיות בשיווק מוצרים של הנתבעת 1 באזור מיקומה  (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 2).   

5.      התביעה הינה בגין אופן שיווק מוצריה של הנתבעת 1, אשר לפי טענת התובעות כולל מצג שווא בדבר קשר בין מוצרים אליה לבין מוצרי התובעות תוך פגיעה במוניטין של התובעת 2.  

תמצית טענות התובעות והסעדים המבוקשים

6.      לטענת התובעות הביטוי "מערכות שינה מתקדמות", שהינו חלק משמה של התובעת 1,  הומצא על ידי מנכ"ל התובעות, אבי ברססט, והוא מזוהה עם מוצרי התובעת 1. לפיכך, טוענות הן, כי השימוש בביטוי במסגרת הלוגו של הנתבעת 1   מהווה הפרה של זכות היוצרים של התובעת 1 בו, ובנוסף גורם לכך, שהציבור טועה לחשוב, שהנתבעת 1 היא התובעת 1.

7.      התובעות טוענות, כי מזרניה של התובעת 1 מוצגים בחנות של הנתבע 3 תוך שימוש בקטלוג של התובעת 2 ובמצגים כוזבים לפיהם, המזרנים מיוצרים מספוג טמפור כמו המזרנים של התובעת 2, כי תעשיות פולימרים זיקים היא זו שמספקת את חומרי הגלם לתובעת 2, וכי מזרני התובעת 2 מיוצרים מספוג זול ופשוט, ונמכרים ביוקר ללא כל סיבה. בשלב הסיכומים נטען בנוסף, כי המוכר בחנות של הנתבע מציג מצג כוזב שלילי ביחס לטיב ולאיכות המזרנים של התובעות.

8.      לטענת התובעות, המעשים המתוארים לעיל מקימים להן כנגד כל אחד מהנתבעים עילות תביעה בגין הפרת זכות יוצרים, גניבת עין ולשון הרע. לא נטענו ולא נדונו עילות נוספות. הסעדים המבוקשים הם צווי מניעה לגבי השימוש בביטוי "מערכות שינה מתקדמות" ובקטלוגים של התובעות ובכל חומר פרסומי אחר שלהן, וכן פיצויים בסך 500,000 ש"ח. בכתב התביעה נכתב בקשר לסכום הפיצויים המבוקש,  כי הוא כולל פיצוי סטטוטורי לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, הקובע פיצויים ללא הוכחת נזק בשיעור מקסימלי של 100,000 ש"ח בגין כל עוולה. זאת, ללא כל פירוט נוסף. לפי סיכומי התובעות סכום הפיצויים המבוקש מורכב מ-250,000 ש"ח פיצויים סטטוטוריים לפי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים בגין הפרות זכות יוצרים בביטוי "מערכות שינה מתקדמות"; 200,000 ש"ח פיצויים סטטוטוריים לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 בגין העוולה של גניבת עין כתוצאה מהשימוש בביטוי הנ"ל ובקטלוגים של התובעת 2; 50,000 ש"ח פיצויים סטטוטוריים לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 בגין הצגת התובעת 2, כמי שמוכרת מזרון זול ופשוט, ביוקר.   

תמצית טענות הנתבעים

9.      לעניין השימוש בביטוי "מערכות שינה מתקדמות" טוענים הנתבעים, כי הביטוי אינו מוגן על פי דיני זכויות היוצרים, שכן מדובר בתיאור כללי נטול כל ייחוד או מקוריות של מוצר. אך גם אם ייקבע אחרת, הרי, לדבריהם, זכויות היוצרים בביטוי הנ"ל אינן שייכות לתובעת 1, מאחר שנעשה בו שימוש בשוק המיטות והמזרנים עוד בטרם היווסדה. בנוסף נטען, כי אין בשימוש בביטוי כחלק מהלוגו של התובעת 1, בעיקר נוכח האופן בו הוא משולב בלוגו, כדי לגרום לכך, שצרכנים יזהו בטעות את מוצריה של הנתבעת 1 עם התובעת 1.  עוד הוכחש שלתובעת 1 יש מוניטין במוצרי שינה.

10.  לגבי טענות התובעות בדבר הצגת מוצרי התובעת 1 בחנותו של הנתבע 3 תוך הטעיה ופגיעה בשם התובעת 2, נטען על ידי הנתבעים, כי אף אחת מהן לא הוכחה, וכי בפועל הנתבעים דואגים להבדיל את מוצריהם ממוצרי התובעות.

11.  הנתבעים טוענים, כי דין טענות התובעות לזכות לפיצויים מכוח פקודת זכות יוצרים ומכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 להידחות גם מהטעם שהן נטענו לראשונה בסיכומיהן.

12.  הנתבעים 1 ו-2 טוענים להעדר אחריות בגין מצגים בחנותו של הנתבע 3, באשר החנות אינה בבעלותם או בשליטתם. הנתבעת 1 העניקה לנתבע 3 את הזכות למכור בחנותו את מוצריה וכן את הזכות לעשות לצורך זה שימוש בשמה. בכך, לטענת הנתבעים 1 ו-2, אין כדי לבסס יחסי שליחות ביניהם לבין הנתבע 3.

13.  הנתבע 2 טוען להעדר עילה להטלת אחריות אישית עליו כנושא משרה בנתבעת 1 בגין מעשיה.   

14.  הנתבע 3 טוען להעדר אחריות לשימוש שעושה הנתבעת 1 בביטוי "מערכות שינה מתקדמות", מן הטעם שאין לו כל שליטה בעניין.         

ב. דיון