צו מניעה כנגד מפיץ מקלדות 'קומפי' שהפר זכויות יוצרים

פתח דבר

1.         עניינה של התובענה, כטענת התובעת קומפי וור בע"מ (להלן: " התובעת"), בהפרת זכות יוצרים, לרבות כל זכויות הייצור, השיווק והמכירה, שיש לתובעת ב"מקלדת קומפי" שהינה מקלדת מחשב המיועדת לגיל הרך (להלן: " המקלדת" או " המוצר המקורי"), ובסימן מסחרי רשום הידוע בשם "קומפי" שמספרו 100540 (להלן: " סימן המסחר").

רקע עובדתי

2.         עיסוקה של התובעת הוא בייצור, פיתוח, שיווק ומכירה של ציוד היקפי למחשבים שייעודו לגיל הרך; ובמסגרת זו רכשה התובעת את מלוא הזכויות במקלדת ובסימן המסחר. לפני כן היו הזכויות הבלעדיות בידי קומפינט בע"מ שלימים שינתה את שמה לאמבז בע"מ (להלן: " אמבז" או " המזמינה"). זו מצידה מכרה את הזכויות למגב טכנולוגיה ומדע בע"מ (להלן: " מגב") בהסכם מיום 12/12/02; ובהתאם לזכויותיה על פי ההסכם המחתה מגב את כל התחייבויותיה וזכויותיה מכוחו לידי התובעת [ראו: הסכם בין אמבז (בשמה הקודם) לבין מגב, ואישור עו"ד לוין מיום 23/11/03 בדבר המחאת הזכויות - צורפו כנספח א לתצהיר המנהל והבעלים של התובעת, מר שי שחל (להלן: " שחל"); תעודת סימן המסחר הרשום צורפה כנספח ב לתצהיר שחל].

            קודם לכן בעת שהזכויות היו בידי אמבז, התקשרה האחרונה עם נתבעת מס' 4 איי סי אי ציוד סלולרי בינלאומי בע"מ (להלן: " איי סי אי" או " הנתבעת 4") בהסכם מיום ,25/2/01 שלפיו איי סי אי תייצר עבור אמבז 50,000 מקלדות וכן מתאמים תמורת סכום כולל של 822,500$ (ההסכם מיום 25/2/01 צורף כחלק מנספח ו לתצהיר שחל, להלן: " הסכם הייצור"). בעקבות סכסוך שפרץ בין איי סי אי לבין אמבז, נותרה בידי איי סי אי כמות משמעותית של מקלדות שאמבז סירבה לשלם עבורן. בין אמבז לבין איי סי אי התנהלו ומתנהלים הליכים משפטיים בנדון.

            הנתבעת מס' 1, קדה צעצועים בע"מ (להלן: " הנתבעת 1") היא רשת חנויות לצעצועים הנושאת את השם המסחרי "מאמא יוקרו". הנתבעת מס' 2, צעצועי סירקין בע"מ (להלן: " נתבעת 2"), היא אחת החנויות ברשת.

            נתבע מס' 3, מר יוחאי בן זקן, היה בעת הרלוונטית בעלים של עסק לייבוא ושיווק מוצרים בסיטונאות הנושא את השם המסחרי "בומרנג מערכות" (להלן: " נתבע 3" או " בן זקן").

3.         בספטמבר 2004 או בסמוך לכך התגלה לתובעת לטענתה כי הנתבעים מציעים למכירה מקלדות הנחזות להיות המוצר המקורי (להלן: " המוצר המפר" או " המוצרים המפרים"), ובעשותם כן נמצאו פוגעים ומפרים את זכויות הקניין של התובעת. כראיה לכך צירפה התובעת העתק חשבונית המעידה על רכישת המוצר המפר כטענתה מאת הנתבעת 2 (צורפה כנספח ג לתצהיר שחל) וכן דף פרסום שנתבע 3 מפיץ ללקוחותיו שבמסגרתו הוצע המוצר המפר למכירה בכמחצית ממחירה של מקלדת הנמכרת על ידי התובעת. משלא נענו הנתבעים לפניותיה בכתב של התובעת לחדול מלשווק ולמכור את המוצר המפר הוגשה התביעה דנן. (מכתבי התראה וחלופת מכתבים בהקשר זה צורפו כנספח ו לתצהיר שחל).

            לטענת התובעת, היא נחשבת כאיכותית ובעלת סטנדרטים גבוהים ביותר בנוגע למוצריה; ובמהלך השנים השקיעה משאבים רבים בפיתוח, ייצור ושיווק המקלדת, שהינה מוצר מקורי וייחודי בשוק העולמי, שזכה להצלחה גדולה והקנה לתובעת מוניטין רב. משכך, הנתבעים בהפצתם את המוצר המפר גרמו לה נזק ניכר - כלכלי ותדמיתי כאחד.

            במסגרת כתב התביעה התובעת מייחסת לנתבעים הפרת זכות יוצרים, גניבת עין, גזל, מוניטין, הטעייה ועשיית עושר ולא במשפט. משכך, עתרה התובעת למתן צו מניעה שיאסור על הנתבעים ומי מטעמם לייצר, לשווק, להפיץ, למכור ולפרסם את המוצר המפר. כן עתרה התובעת ליתן צו למתן חשבונות; ולחלופין לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצוי, שאותו העמידה על סך 400,000 ש"ח לצרכי אגרה, בגין הפרת זכויותיה הקנייניות ופגיעה במכירותיה ובמוניטין שלה.

מהלך הארועים מעת הגשת התובענה

4.         מלכתחילה הוגשה התביעה רק נגד נתבעים 3-1, ובד בבד עם הגשתה נתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני וכן למנות כונס נכסים לאיסוף המוצרים המפרים.

            ביום 5/9/04 ניתן צו מניעה זמני כמבוקש (בש"א 18625/04, להלן: " הצו הזמני") ונקבע דיון במעמד הצדדים. בשלב זה, איי סי אי צורפה כמשיבה בבקשה למתן סעד זמני וכנתבעת 4 בתובענה, ביוזמתה ולבקשתה (החלטת כבוד השופט ש' ברוך מיום 24/11/04). בהחלטה מיום 21/4/05, לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים שבמהלכו נחקרו המצהירים, קבע בית המשפט (סגן הנשיא כבוד השופט י' זפט) כי צו המניעה הזמני בטל (להלן: " ההחלטה בצו הזמני"). בהחלטתו ביקר בית המשפט את העובדה שהתובעת לא טרחה לפרט בבקשתה את הנסיבות שבהן הגיע המוצר המפר לידי נתבעים 3-1 ואף בחרה שלא לצרף את היצרנית, איי סי אי, כבעלת דין בתובענה ובבקשה - וזו כאמור צורפה רק לבקשתה שלה. בהתנהלותה זו קבע בית המשפט כי התובעת ביקשה ככל הנראה להימנע מפירוט נסיבות הימצאות המוצרים המפרים בידי איי סי אי, ובכך חטאה התובעת בהעדר ניקיון כפיים המצדיק את דחיית הבקשה לסעד זמני. כן הוסיף וקבע בית המשפט כי זכות העיכבון לה טוענת איי סי אי לגבי המקלדות אינה מקנה לה זכות להפיצן ללא הסכמת המזמינה, ואולם אין בכך כדי לפגוע בזכותם של נתבעים 3-1 להחזיק ולסחור במקלדות כל עוד רכשו אותן בתנאי תקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר התשכ"ח-1968 (להלן: " תקנת השוק") - עניין הטעון בירור.

            במשך תקופה ארוכה התנהל משא ומתן בין התובעת לבין איי סי אי, ולבקשתם המועד שנקצב להגשת חומר הראיות (ראו: החלטות כבוד הרשם א' זמיר מיום 9/3/08 ומיום 1/7/08) נדחה מעת לעת בהסכמה; ואולם חרף השהות שניתנה לצדדים לא עלה בידיהם להגיע להסדר, ומשכך ניתנה להם ארכה אחרונה להגשת חומר הראיות מטעמם והתיק נקבע לשמיעת הוכחות (ראו: החלטתי מיום 22/5/09). חומר הראיות - תצהירי עדות ראשית ומוצגים אמנם הוגשו על ידי הצדדים, למעט הנתבע מס' 3.

5.         בפתח ישיבת ההוכחות ביקש ב"כ נתבעות 1 ו-2 למחוק את התביעה נגדן, משום שלטענתן קנו את המוצרים המפרים מאת הנתבע 3 "בתום לב וללא ידיעה על פסול כלשהו ובתמורה מלאה"; וברוח זו ניתנה הצהרה על ידי מנהלי נתבעות 1 ו-2 שנרשמה בפרוטוקול הדיון. לנוכח הצהרות אלה נתן ב"כ התובעת הסכמתו למחיקת התביעה נגד נתבעות 1 ו-2, וכך אכן הוריתי תוך מתן פסק דין חלקי בהתאם [ראו: פרוטוקול הדיון מיום 16/3/10 (להלן: " הפרוטוקול") עמ' 2-1].

            בשלב זה ביקש ב"כ נתבעת 4, איי סי אי, למחוק גם אותה כבעלת דין. את בקשתו נימק בכך שאמנם מרשתו הצטרפה מיוזמתה ובאישור בית משפט כבעלת דין ואף הגישה כתב הגנה, אלא ששומה היה על התובעת לתקן את כתב התביעה עקב כך והיא לא עשתה כן. משכך, גם לא נתבקש כל סעד נגד איי סי אי. במצב שנוצר, הסכים ב"כ התובעת גם למחיקת איי סי אי כבעלת דין בתובענה, ובהתאם ניתן על ידי פסק דין חלקי אף ביחס לאיי סי אי בזו הלשון:

"התביעה נגד נתבעת מס' 4 (איי סי אי - ע.ב.) נמחקת, ללא צו להוצאות. שכן מתברר שאף שהנתבעת 4 צורפה בזמנו כבעלת דין לבקשתה ומשחפצה בביטול צו מניעה זמני שניתן נגדה בתיק זה ושלעמדתה היה בו כדי לפגוע בה - צו מניעה זמני שאמנם בוטל - הרי שכתב התביעה המקורי שהוגש נגד נתבעות 3-1 בלבד מעולם לא תוקן ומעולם לא נתבקשה בקשה לתיקונו והמצב הוא לכן שכתב התביעה כמו שהוא אינו מגלה כל עילה נגד נתבעת 4" (עמ' 3 לפרוטוקול). 

            במצב דברים זה נותרה תלויה ועומדת התביעה נגד נתבע 3 בלבד, והתובעת ביקשה להמשיך בהליכים נגדו. נתבע זה לא הגיש כאמור חומר ראיות מצידו חרף ארכות שניתנו לו לעשות כן. יותר מכך - הוא אף לא הופיע לישיבת ההוכחות שהיתה קבועה לשעה 09:30, אלא רק כעבור שעתיים משב"כ נתבעות 1 ו-2 שבעבר ייצג גם את נתבע 3 מצא לנכון להתקשר אליו משלא הגיע לדיון. כאשר הגיע לבסוף סיפר נתבע 3 כי הוא מייצג את עצמו וכי מועד הדיון "פרח מזכרונו"; ומשנשאל על ידי בית המשפט מדוע זה לא הגיש חומר ראיות בתיק, ביקש שהתצהיר שנתן בזמנו בתמיכה לבקשה לביטול הצו הזמני יהווה תצהיר עדות ראשית מטעמו. חרף התנגדותו של ב"כ התובעת לא ראיתי מקום למנוע מנתבע 3 מלהעיד, ונעתרתי על כן לבקשתו לראות בתצהירו שניתן במסגרת ההליך של הצו הזמני משום תצהיר עדות ראשית בתובענה (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 14-13; ועמ' 4 לפרוטוקול).

6.         מטעם התובעת נשמעה עדותו של מר שלומי אביב - מי שעבד בתובעת במשך שלוש שנים  ובתקופה הרלוונטית, כמנהל שיווק ומכירות (להלן: " אביב"). כן נשמעה עדותו של שחל.