1. העותר מבקש להורות למשיבה 1 למסור לו מידע ביחס לחומרים מסוכנים שסולקו לסביבה, הנוגע לכמויות הפסולות המסוכנות שהגיעו למתקני המשיבה בשלוש השנים האחרונות.
2. לטענת העותרת:
א. העותר הינו פעיל סביבתי, לשעבר יועץ בקואליציה לבריאות הציבור, ובהווה איש יחסי ציבור העוסק בתקשורת ובקשרי ממשל, והוא נחשף לענייני איכות סביבה.
המשיבה 1 הינה חברה ממשלתית שנוסדה במטרה לסלק למפעל שלה בתחום המועצה התעשייתית רמת חובב פסולות מסוכנות המיוצרות בישראל ולטפל בהן. (נספחים ב' וג' לעתירה).
העותר פנה למשיבה בבקשה לקבל את המידע הנ"ל, נענה בסירוב ,תחילה, בנימוק שמדובר בסוד מסחרי סודי שחשיפתו עלולה להסב נזק כלכלי רב למשיבה 1 (נספח ה' לעתירה), ולאחר מכן גם בנימוק שיש לכך נגיעה לצדדים שלישיים העלולים להיפגע ממסירת המידע, שלגביהם חלה על המשיבה 1 חובה להודיע להם על כך (נספח ט' לעתירה).
ב. המשיבה 1 הינה חברה ממשלתית, שהינה רשות ציבורית על פי סעיף 2(9) לחוק חופש המידע, ועל כן חייבת במסירת מידע על פי החוק הנ"ל.
מדובר בפסולת מסוכנת העלולה לגרום לעליה בתמותה, בתחלואה או לכל פגיעה חולפת או מתמשכת בבריאות של האדם או הסביבה, אם אין מטפלים בה כראוי (נספח טז' לעתירה).
משהוכרזה המשיבה 1 בשנת 1991 כמונופולין בתחומה (נספח ב' לעתירה), מטיל עליה הדבר חובה מוגברת למסירת מידע לציבור (בג"ץ 731/86,
מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, מא(2) 449).
ג. הגנת הסוד המסחרי, המאפשרת להימנע ממסירת מידע לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע, אינה חלה על מידע של חומרים שנפלטו. בנוסף נקבע בעת"מ 588/02,
נקניק נהריה בשר זוגלובק בע"מ נ' מדינת ישראל - המשרד לאיכות הסביבה, פדאור 02(6) 418), שטענה של חשש מחשיפת סודות מסחריים צריכה להתבסס על הנמקה ספציפית, דבר שלא התקיים במקרה זה.
ד. המשיבה 1 טענה כי העותר אינו מראה אינטרס ציבורי מובהק,וכן שהיא מפוקחת דרך קבע על ידי גופים שונים (נספח א',סעיפים 11, 12 ו-15 לעתירה) (עעמ' 10845/06,
ידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, פדאור 08(35) 7214) ). לטענת העותר, רשימת השיקולים שעל הרשות לשקול במסגרת סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע, רלוונטית רק למקרים בהם ניתן שיקול דעת להימנע ממסירת מידע, ואינה רלוונטית למידע העוסק בחומרים שסולקו לסביבה, כאמור בסעיף 9(ב)(6)(א) לחוק חופש המידע. (עת"מ 1119/05,
מפגש הסטייק החדש 2001 (1998) בע"מ נ' משרד הבריאות, פדאור 05(3) 513, עמ' 9; עת"מ 234/01,
פלסטוקיט תעשיות (1993)בע"מ נ' הממונה על העמדת מידע לרשות הציבור (פדאור 02(7) 771).
ה. קיים אינטרס ציבורי מובהק וממשי לגילוי מידע בדבר כמויות של פסולות מסוכנות ורעילות באתר המשיבה, הן משום שמדובר בחומרים מסוכנים ביותר, הן משום שמדובר בסילוק לסביבה שיכול להשפיע על ממשקי סביבה סמוכים או רחוקים, כמו קרקע מי תהום ואויר.
בעבר אירע אירוע חמור של פיצוץ, התלקחות ושריפה של סוללות שנגרם עקב רשלנות המשיבה 1, שבגינו הורשעה בעבירה לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1968. (ת.פ. 3250/99,
מ"י נ' החברה לשירות איכות הסביבה (רמת חובב) בע"מ ואח';
דו"ח האחריות התרבותית ואיכות הסביבה של המשיבה, נספח יז' לעתירה).
על פי פסק דין "קשת" הנ"ל, הרשות צריכה לשקול את עניינו האישי של העותר רק במקרה שקיים חיסוי למידע, דבר שלא התקיים במקרה זה.
בנוסף, הפיקוח הציבורי שיש על המשיבה לא הצדיק את עצמו בעבר, ואין בכך כדי לפגוע בזכות הציבור לקבל מידע אמין וזמין באופן שוטף.
ו. המשיבה 1 לא התייחסה לשאלה אם גילוי המידע הסודי יגרום לפגיעה ממשית או שולית וקלת ערך, הן לגבי עצמה והן לגבי צדדים שלישיים, ובמצב זה אין לייחס כל משקל לטענותיה בקשר לכך (ע.א 6576/01,
החברה לייזום מיסודה של סי.פי.אם בע"מ נ' לירן,פ"ד נו(5) 817).
ז. הזכות לקבל מידע הינה זכות יסוד שנגזרת מחופש הביטוי ומעוגנת במשפט הבינ"ל, ויש לפרש אותה במבט רחב.
3. לטענת המשיבה 1:
א. העותר פעל בחוסר תום לב בכך שטען שכל העניין שיש לו בעתירה הוא העניין הציבורי של דאגה לאיכות הסביבה, ונמנע מלגלות כי הוא מייצג או כי ייצג עד לאחרונה חברה מסחרית בשם טביב- החברה הארצית לטיפול ופינוי פסולת רעילה בע"מ, שהינה מתחרה של המשיבה 1 בתחום יצוא פסולת לטיפול בחו"ל, במיון ובטיפול באריזות קטנות, כפי שעולה מדפי האינטרנט שצורפו לתגובתו.
ב. כיום ובפרט בחמש השנים האחרונות, רק 15% מהפסולת המסוכנת מיועדת למשיבה 1, להטמנה הנעשית על ידיה, בעוד שלגבי יתר הפסולות יש פעילויות שונות הנעשות על ידי גורמים שונים, ומכאן הצורך של המשיבה 1 לנהוג כחברה עסקית בשוק תחרותי ולהגן על מידע מסחרי הנוגע לה.