צו ארנונה בו שונו תעריפים מהווה "אישור חריג" שאין חובה לפרסם ברשומות

השופטת מ' נאור:

           עניינה של העתירה בארנונה כללית שהטילה המשיבה 1 בשנת 2001 (להלן: צו הארנונה) וכן בצווי הארנונה לשנים 2004-2002, אשר נסמכים על צו הארנונה לשנת 2001. 5 העותרים הינם בעלים, שוכרים ומנהלים של שני בניינים הנמצאים בשטח המשיבה 1, המחוייבים בתשלומי ארנונה על פי הצווים האמורים. לשם פשטות ומאחר והשתלשלות העניינים לגבי כל עותר דומה, נתייחס לכולם יחדיו (להלן, יחד: העותרים).

הרקע לעתירה

1.        ביום 26.11.2000 החליטה המשיבה 1 (להלן: העירייה או עיריית תל אביב-יפו) לאשר צו ארנונה חדש לשנת 2001, אשר כלל שינויים כאלה ואחרים לעומת צו הארנונה לשנת 2000 ובכלל. בסמוך לאחר מכן נשלח צו הארנונה לאישור המשיבים 2,3 (להלן: השרים) ואלו נתנו ביום 24.10.2001 את אישורם לצו. באישור השרים נאמר, בין היתר:

" אישור חריג להטלת ארנונה

לפי חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2001), התשס"א-2001

בתוקף סמכותנו לפי תקנה 9(א) ו- 9(ב) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), התש"ס-2000, אשר הוחלו בשנת הכספים 2001 לפי סעיף 2 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2001), התשס"א-2001 (להלן תקנות הארנונה) ובהסתמך על צו המיסים של עיריית תל אביב (להלן העירייה), כפי שהתקבל בהחלטת המועצה מיום כח' בחשון תשס"א (26 בנובמבר 2000), והחלטות המועצה לענין העלאות ארנונה שהתקבלו באותה ישיבה, (להלן צו המסים), הרינו מחליטים כדלקמן:

1.    לאשר העלאה חריגה / הפחתה / שינוי סיווג / תת סיווג כפי שהחליטה על כך המועצה בצו המסים בסעיפים אלו:

...

2.    לאשר העלאה חריגה בשיעור 2.12% לנכסים המפורטים לעיל בסעיף 1 ולנכסים אלה:

... 

3.    ..."

2.        לאחר מתן אישור השרים שלחה העירייה לעותרים חשבונות ארנונה מעודכנים ובהם חיוב ארנונה - ככלל, לכל שנת 2001 - בהתאם לצו הארנונה ולאישור השרים. העותרים, שלא שבעו נחת מחיוב זה, פנו לעירייה וטענו כי אישור השרים מהווה "תוספת ארנונה" ולכן יש לחייבם בסכומים שאושרו, אך מיום מתן האישור ולא מתחילת שנת 2001. כמו כן ביקשו העותרים לדעת האם עמדה העירייה בתנאים הקבועים לצורך אישור "תוספת ארנונה" כגון פרסום אישור השרים ברשומות וקיומן  של "נסיבות מיוחדות". העותרים הודיעו לעירייה (ביום 24.1.2002) כי יש לראות בפנייתם השגה. העירייה השיבה לעותרים כי טענותיהם אינן נכללות בקבוצת הנושאים עליהם ניתן להגיש השגה. כחודש לאחר תשובת העירייה הגישו העותרים ערר ובו חזרו על טענותיהם. ביום 26.6.2002 נדחה הערר הלכה למעשה, בהודעה שנשלחה לעותרים מאת מנהל יחידת השגות ועררים בעירייה.

3.        כשנה וחצי לאחר מכן, ביום 21.1.2004, הגישו העותרים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 234/04). יצויין כי בין לבין אישרה העירייה את צווי הארנונה לשנים 2002, 2003 ו- 2004 המתבססים על צו הארנונה לשנת 2001. בהמרצת הפתיחה חזרו העותרים פעם נוספת על טענותיהם כפי שפירטן בית המשפט (כב' השופטת ה' גרסטל):

"המבקשות הגישו תובענה זו נגד המשיבים בבקשה ליתן פסק-דין הצהרתי שלפיו הצו [לשנת 2001] בטל מחמת העדר פרסום ברשומות ו/או העדר נסיבות מיוחדות ו/או הפעלת שיקול דעת באופן בלתי סביר. כפועל יוצא, נתבקש להצהיר שהארנונה הכללית לשנת 2002 והארנונה הכללית לשנת 2003 בטלות, ככל שהן מתבססות על הצו. לחילופין, נתבקש להצהיר שהצו אינו חל רטרואקטיבית וכוחו יפה רק מיום 24.10.01. לחילופי חילופין, נתבקש להצהיר שאף אם הצו אינו בטל, תעריפי הארנונה הנגבים עבור מחסנים ועסקים הנם בלתי סבירים, ולכ[ן] בטלים"

           המשיבים בבית המשפט המחוזי - שהם המשיבים לפנינו - הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והורה ביום 1.8.2004 על מחיקת התובענה:

"משקבעתי שהסמכות העניינית לדון בטענות שהועלו נתונה לבית המשפט העליון ביושבו כבית-משפט גבוה לצדק, איני מוצאת מקום להידרש לשאר הטענות המקדמיות שהעלו המשיבים לפני.

...

מכל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התובענה, מבלי שיש בכך כדי למנוע מהמבקשים להגיש עתירה חדשה לערכאה המתאימה"