פסק דין
תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 9/9/09.
1. לטענת התובעת, ביום 9/9/09 נסעה עם רכבה ברחוב ברקת והגיעה למפגש דרכים עם רחוב גולדה מאיר, שם עצרה לפני תמרור האט ותן זכות קדימה על מנת לפנות ימינה, לאחר שעצרה, התקדמה מעט על מנת שיהיה לה שדה ראייה , במהלך זה, פגע ברכבה רכב הנתבעת 2 , נהוג על ידי הנתבע 3 , אשר ככל הנראה לא שמר מרחק מספיק. לטענת התובעת, כפועל יוצא מפגיעת הנתבע, נגרמו לרכבה נזקים,המפורטים בחוות דעת שמאית מיום 3/12/09.
2.הנתבעים אינם מכחישים הטענה ולפיה, פגע רכב הנתבע 3 ברכבה של התובעת ואולם, לטענתם, הנזק הנטען לא נגרם באירוע נשוא התביעה. לענין זה, טוען הנתבע 3 כי , במועד התאונה היו ברכב התובעת נזקים קלים הפחותים בהרבה מאלו המתוארים בחוות דעת השמאית ויתרה מכך, גם באשר לנזקים אלו , אישרה בפניו התובעת כי הם לא נגרמו באירוע הנדון, אלא שהיתה לה פגיעה קודמת. זאת ועוד, לטענת הנתבע, ממילא לא יכלו להיגרם נזקים כלשהם בתאונה , הואיל והפגיעה בתאונה היתה קלה ביותר בבחינת: "פגיעת נשיקה" ומהירות נסיעתו הייתה אפסית בעת התאונה. לאור האמור, יש לדחות את התביעה.
בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבע 3 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן הוצגו בפני חוות דעת שמאית אשר בחנה את הנזקים ברכבה של התובעת ותמונות המתעדות את הנזק לטענת התובעת.
התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.
הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".
בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :
"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"
[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]
וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:
"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעויינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"
7.מן הכלל אל הפרט –
הנטל המוטל על התובעת במקרה שבפני , אינו רק הנטל להוכיח את דבר התרחשות התאונה ונסיבותיה, אלא שחל עליה גם הנטל להוכיח כי אמנם במסגרת התאונה , אירע לרכבה הנזק הנטען על ידה. הנני סבורה כי התובעת לא הרימה נטל זה.
כך, אין עוררין כי בדיקת השמאי נערכה רק ביום 17/11/09 וזאת, כחודשיים ומחצה לאחר האירוע. זאת ועוד, גם התמונות המתעדות את הנזק צולמו על ידי התובעת רק חודשיים ושבוע לאחר האירוע (ראה עמ' 2 שורות 6 ו – 7). חלוף הזמן ממועד התאונה עד למועד הבדיקה , יש בו בנסיבות מסויימות לשלול את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק ובנסיבות שבפני , יש בו בהחלט בכדי להביא תימוכין נוסף לטענת הנתבעים בהקשר זה.
יתרה מכך, במסגרת עדותה העידה התובעת כי :"היה לי תמרור עצור ועצרתי. הנתבע 3 היה מאחוריי. הוא צפר לי. התקדמתי קצת על מנת שיהיה לי יותר טווח ראייה ואוכל להשתלב בתנועה , והוא נכנס בי" (עמ' 1 שורות 15-16) – מעדותה של התובעת משתמע כי הנתבע עצר מאחוריה בתחילה (שכן, "צפר לה") ורק כשהתקדמה שוב, פגע בה מאחור. מהאמור נובע כי מדובר בהתחלת נסיעה של הנתבע, אשר כאמור עצר בתחילה ומשכך, פגיעתו בתובעת הייתה במהירות נמוכה עד כדי אפסית שכן, ברי כי לא היה ביכולתו לפתח מהירות בנסיבות האמורות. בעדותה של התובעת יש בכדי לתמוך , לענין זה, בגירסת הנתבע ולפיה, המכה בתאונה היתה בבחינת "מכת נשיקה".
יתרה מכך, התובעת מודה כי מיד לאחר התאונה שאל אותה הנתבע האם הנזק הוא ממנו ומהתאונה הנוכחית והובהר לו על ידה שכן. משמע, טענתו של הנתבע ובהתאם לה הנזק לא יכל להיגרם מהתאונה, אינה בבחינת עדות כבושה או גרסא לשם הגנה , אלא שהיתה זו טענתו הראשונית והאותנטית.
מן האמור נובע כי לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה,אלא שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוון הנתבע ומשכך, יש לדחות את תביעתה של התובעת.
8.אשר על כן הנני דוחה את תביעתה של התובעת. לאחר ששקלתי לפנים משורת הדין, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.