צדוק שבתאי נ' סטופק

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.9.11 בכפר סבא.

2. לטענת התובע, נסעה ברח' טשרניחובסקי בנתיב האמצעי, כאשר הנתבע נוסע מימינה. התובעת עמדה ברמזור אדום במרחק של כחמישים מטר מהרמזור. עם התחלף האור לירוק, החל רכב התובעת בנסיעה זהירות תוך שמירה על נתיב נסיעתה. לפתע רכב הנתבע שהיה מימין, סטה שמאלה ופגע ברכב התובעת בצידו הימני וגרם לו לנזק.

3. לטענת הנתבע 1, במועד התאונה נסע עם רכבו בנתיב השמאלי. הנתבע טען כי כשלושים מטר לפני הצומת והפנייה שמאלה, הרגיש לפתע הנתבע חבטה ברכבו מאחור שנגרמה ע"י התובעת שלא שמרה מרחק.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובעת והנתבע, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה עמדה ברמזור אדום במרחק של כשלוש מכוניות מהצומת. התובעת טענה כי היתה בנתיב האמצעי בעוד הנתבע נסע בנתיב הימני. כאשר התחלף הרמזור לירוק חתך אותה הנתבע במהירות סטה לתוך נתיב נסיעתה ופגע בכנף הקדמית של מכוניתה. התובעת הודתה כי התעטשה בדיוק בעת שהנתבע סטה לנתיבה ועל כן פספסה מספר שניות מהאירוע.

6. הנתבע טען, בניגוד לאמור בכתב הגנתו, כי אכן נסע כגרסת התובעת בנתיב הימני וביקש לפנות שמאלה. על כן כאשר התחלף הרמזור לירוק אותת, הסתכל במראה והחל לעבור לנתיב האמצעי, כאשר בהמשך היה עליו לעבור לנתיב השמאלי לצורך ביצוע הפנייה. הנתבע טען כי לפתע חש בחבטה בכנף האחורית והבחין כי התובעת פגעה בו עם חלקו הקדמי של רכבה. הנתבע טען כי מיקום הנזקים מעיד כי התאונה ארעה לאחר שכבר עבר לנתיב נסיעתה של התובעת.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתה

של התובעת וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובעת והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבע עצמו הודה כי עבר מהנתיב הימני לנתיב האמצעי בו נסעה התובעת מתוך כוונה להמשיך ולעבור לנתיב השמאלי ולפנות שמאלה. נראה כי הנתבע אף מיהר שכן היה עליו לחלוף על פני שלושה נתיבים, כאשר התובעת והנתבע היו מרחוקים רק כחמישים מטרים מהצומת.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע עבר לנתיב הנסיעה, בו נסעה באותה שעה התובעת, הרי שהיה על הנתבע לשים לב, להבחין בתובעת שהחלה לנסוע ישר לאחר שהרמזור התחלף לירוק, ולבצע את ההשתלבות בנתיבה בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובעת "אשם תורם" לקרות התאונה. התאונה ארעה בחלקו האחורי של רכב הנתבע ומשכך היה על התובעת להבחין בנתבע ולהתיר לו לבצע את ההשתלבות בבטחה. יש להניח כי העובדה שהתובעת התעטשה בעת שהנתבע עבר לנתיבה, מנעה ממנה להבחין בו במועד.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובעת "אשם תורם" של 20% לקרות הנזק.

בנוסף, לרכיבי טרחה, עוגמת נפש, הוצאות נסיעה, טיפול בתביעה ואגרה - יינתן ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות.

סוף דבר:

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 5,953 ₪ (המהווים 80%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 30.10.12 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.