צבי נ' דלתות אורן

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת להשיב לידיו את סכום ההמחאות שנמסרו לצורך רכישת דלתות כמו גם להשלים את עבודות ההתקנה של אותן דלתות או לפצותו בשווי אותה עבודה.

לטענת התובע בחודש דצמבר 2005 ביקש לרכוש דלתות עבור ביתו. התובע פנה לחנותו של מר צ'צ'קס, רכש את הדלתות ונתן בידו שתי המחאות על סך של 8,500 ₪. לאחר מתן ההמחאות פנו מר צ'צ'קס והתובע לנתבעת לצורך ההזמנה בפועל שאז נדרש התובע לשלם עבור הדלתות וההתקנה באמצעות כרטיס אשראי תוך שהובטח לו כי השיקים יושבו לידיו.

בסופו של יום סופקו הדלתות, אך לא בוצעה ההתקנה וההמחאות נפרעו , בנוסף לאשראי, בניגוד להסכמות.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי ההתקשרות עם התובע היתה לצורך רכישת הדלתות בלבד (ללא התקנה), תוך ששולמה לה תמורתן במישרין. לטענת הנתבעת כל שאלת השבת ההמחאות ראוי שתתברר במערך היחסים שבין התובע לבין מר צ'צ'קס ולא עימה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן טעמיי.

ההמחאות נשוא התביעה לא נמסרו מעולם לידי הנתבעת. בכתבי הטענות ובעדות בפני הובהרה עובדה זו במפורש.

לא זו אף זו, היה זה התובע עצמו אשר צירף לכתב התביעה את אישורו של מר צ'צ'קס בכתב להשבת ההמחאות.

הנתבעת כלל אינה מוזכרת במסמך זה, ולא בכדי.

מן הראיות בפני עלה כי התובע רכש את הדלתות ממר צ'צ'קס.

לאחר רכישתן, פנו הצדדים למפעל- לנתבעת אלא שזו לא הסכימה להתקשרות על דרך של תשלום בהמחאות, עובדה שנמסרה לתובע והוא שילם עבור הדלתות במישרין באמצעות כרטיס אשראי.

השבת ההמחאות אפוא, הינה עניין שבין התובע לבין מר צ'צ'קס. איני קובעת מסמרות לעניין חבותו או העדר חבותו של מי מהם, שכן מר צ'צ'קס אינו בעל דין בתיק זה. עם זאת ברור כי הנתבעת אינה בעל דברו של התובע בסוגיה זו.

הוסיף התובע וטען כי הנתבעת התחייבה לביצוע עבודות של התקנה של הדלתות אלא שעבודות אלו לא בוצעו עד היום. עוד נטען כי הדלתות הועמדו באופן זמני ונאמר לתובע כי לאחר ההתקנה תתבצע החלפה של חלק מהן.

התובע לא הרים את הנטל להוכיח טענותיו אלו.

עיון בחשבונית שצורפה על ידי התובע לכתב התביעה מלמד כי מדובר ברכישה בלבד של הדלתות ולא נזכרת כל סוגייה של התקנה.

הדעת נותנת כי ככל שההתקשרות בין הצדדים היתה כוללת התקנה היה הדבר בא לידי ביטוי מפורש במסגרת החשבונית או במסגרת מסמכים אחרים.

התובע לא יכול היה להציג בפני ולו מסמך בודד ביחס להתחייבות להתקנה, ביחס לתאום מועד להתקנה או ביחס לפנייה שלו בעניין זה.

זה המקום לציין כי העובדה שמדובר בהזמנה מסוף שנת 2005 וכי התובע לא יכול היה להציג ולו פנייה בודדת לנתבעת בעניין זה (הגם שטען כי פנה טלפונית), אינה סבירה בעיניי.

סוף דבר, התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות ההליך, כאשר לפנים משורת הדין ונוכח מהותו של ההליך מצאתי להעמידו על סכום נמוך של 200 ₪ בלבד.