פסק דין
בפני ערעור על פסק דינו של כב' השופט זכריה ימיני (בבית משפט השלום ברמלה) מיום 13.9.11 (להלן: "פסק הדין").
א. רקע
המשיבה (להלן: "אקו – לוגי") הינה חברה הרשומה בישראל, אשר זכתה במכרז מטעם איגוד ערים אזור דן (תברואה וסילוק אשפה) לתפעול אתר למחזור פסולת בניין בחיריה, והיא נהגה לחייב קבלני פינוי פסולת בתשלום בהתאם לכמות הפסולת ששפכו באתר;
המערערת 1 (להלן: "חברת פנאי") נהגה לפנות פסולת בניין לאתר חירייה.
המערער 2 (להלן: "אלי") שימש כמנהל או בעל שליטה או בעל מניות בחברת פנאי.
התביעה נשוא פסק הדין הוגשה על ידי אקו - לוגי כנגד המערערים בגין חוב כספי עבור פינוי פסולת.
לטענת אקו – לוגי בכתב התביעה, שהוגש לבית משפט קמא, בתמורה לפינוי הפסולת מסרו לה המערערים 6 שיקים בסך כולל של 55,000 ₪ (להלן: "השיקים"), אולם שיקים אלו לא כובדו על ידי הבנק הנמשך ובדיעבד התברר כי מדובר בחברה חדלת פרעון ולכן גם תבעו את חברת פנאי בעילה חוזית על בסיס עיסקת היסוד ואת אלי בעילה של "הרמת מסך" ובחבות ישירה.
בית המשפט קמא, לאחר ששמע עדויות והוצגו לו ראיות, קיבל את תביעת אקו - לוגי וקבע בפסק הדין, כי הוא דוחה את טענת הנתבעים כי אינם חיבים לשלם את הסכום הנתבע ולפיכך חייב את פנאי ואת אלי בחוב, הן מכח העילה של הרמת המסך והן מכח החבות הישירה שלו.
לאור האמור, חייב בית המשפט קמא את הנתבעים-המערערים, ביחד ולחוד, לשלם לאקו - לוגי את הסכומים הבאים:
סך של 57,672 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ב. תמצית טענות המערערים
לא קיים חוב בין הצדדים: אקו – לוגי נהגה לחייב את חברת פנאי בהתאם להזמנות שנשלחו אליה ובהתאם לכמות הפסולת ששפכה אצלה; חברת פנאי מסרה לאקו – לוגי את השיקים מראש כדי להפחית את המחיר בגין שפיכת הפסולת; השיקים בוטלו מאחר והחשבוניות שהפיקה אקו – לוגי כללו חיובים עבור פינוי / שפיכת פסולת שלא בוצעו על ידי חברת פנאי; בפועל, לא נמסרו תעודות משלוח או תעודות שקילה מצד חברת פנאי, אקו – לוגי לא הציגה רישומים המוכיחים כי רכבי חברת פנאי שפכו את הפסולת אצל אקו – לוגי. אקו – לוגי פעלה בחוסר תום לב והטעתה את בית המשפט קמא בתביעתה להכשיר שפיכות פסולת שאינן נוגעות ליחסים המסחריים בין חברת פנאי לאקו – לוגי; חברת פנאי פינתה באתר חירייה פסולת בניין בלבד ולא פסולת מסוג אחר כגון מעורבת, פסולת מפעלי תעשייה, פסולת רפואית, פסולת חומרים מסוכנים. למרות זאת, במספר חשבוניות אקו - לוגי חייבה את חברת פנאי בגין פסולת מעורבת שמעולם לא שפכה אצל אקו – לוגי. שגה בית המשפט קמא כשקבע כי המערערים ביצעו עבודות שפיכה עבור תחנת מעבר ברעננה לאתר חירייה: המערערים נפלו לתרגיל מרמה שביצע הבעלים של תחנת המעבר ברעננה – מר צחי ארוך (להלן: "צחי"). צחי היה שולח נהגים שונים לשפוך פסולת באקו – לוגי מתחנת המעבר ברעננה וביקש מהנהגים שיציינו בכניסה כי השפיכה מבוצעת עבור המערערים; שגה בית משפט קמא כשפירש את עדותם של שלושה נהגים, שהעידו מטעם התביעה (להלן: "הנהגים"), לחובתם של המערערים וקבע כי העבודות בוצעו מתחנת המעבר ברעננה לאתר בחירייה וכי אלי היה שותף בשינוע הפסולת מרעננה לחירייה וניהל שינוע זה, וכן כי הנתבעים פנו לבעלי משאיות אחרים בבקשה לפינוי הפסולת לאתר חירייה כאשר אלי התחייב כלפי אקו – לוגי לתשלום שכרה.שגה בית המשפט קמא משקבע כי באמצעות סירובו של אלי לשלם את תמורת השיקים הוא ניסה להביא את אקו – לוגי לידי משא ומתן להפחתת הסכומים אותם היא גובה בגין שפיכת הפסולת.
גם אם קיים חוב בין הצדדים, אין לחייב את אלי באופן אישי לשאת בו: שגה בית משפט קמא כשקבע כי יד להרים את מסך ההתאגדות בין אלי לחברת פנאי: שגה בית המשפט קמא משקבע כי מהדוחות השנתיים עולה כי חברת פנאי מצויה בהפסדים; המערערים פעלו בתום לב וחשפו את הדוחות השנתיים, מאזנים ואסמכתאות בנוגע לחברת פנאי, אולם בית המשפט התעמק בכך שלא צירפו ביאורים ביחס לרשימת החובות; אקו – לוגי לא דרשה מסמכים נוספים, אשר היו מומצאים אילו נדרשו, אין להסיק כאילו המערערים היו צריכים להוכיח את התביעה עבור אקו – לוגי; חברת פנאי היא חברה פעילה ועובדת, בעלת חשבון בנק פעיל, ללא בעיות תזרימיות העומדת בפני התחייבויותיה כלפי ספקים; שגה בית המשפט קמא כשהגיע למסקנה כי מהלכיו של אלי לכפות על אקו – לוגי להגיע עימו למשא ומתן להפחתת הסכומים, נועדו כדי לקפח את אקו – לוגי; הפעולה של הרמת מסך הינה פעולה לא שגרתית ונדירה לאחר שמנהל החברה מעל בתפקידו או פעל במרמה ובית המשפט החליט על הרמת מסך ללא כל עילה שבדין; בית המשפט לא נימק את קביעתו לחיוב אלי, ולא קבע כי הוא מעל בתפקידו או פעל בחוסר תום לב או במרמה; לא הונחה תשתית עובדתית מינימלית להרמת המסך; רשימת העילות בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 מצומצמת כשלעצמה ולא התקיימה במקרה זה. אקו – לוגי לא עמדה בתנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות - השימוש במסך ההתאגדות לא נעשה לצורך הונאה או קיפוח אדם, ולא נעשה משיקולים של צדק או ניהול הנגוע במניעים זרים שלא לטובת החברה.
ג. תמצית טענות המשיבה (אקו – לוגי)
יש לדחות על הסף את הערעור: טענות המערערים הינן כלפי קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא בהן לא נוטה להתערב בית המשפט שלערעור, אלא במקרים חריגים מאוד (ע"א 462/08 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יוסף חדד (11.3.08); ע"פ 425/07 פלוני נ' מ"י (5.11.07)); המערערים לא הצביעו על כשלים חמורים בקביעת בית משפט קמא; המערערים נמנעו מלזמן את הנהגים כעדים מטעמם ויש להחיל את הכלל המשפטי לפיו בעל דין הנמנע מהבאת ראיה לטובתו, חזקה כי לו היה מביאה, היא היתה פועלת לרעתו.חקירת הנהגים הראתה כי הם פעלו בהוראת אלי וכשליחיו; מחקירת הנהגים עלה כי אלי ניהל את שינוע הפסולת מרעננה לאתר חירייה והורה לנהגים לפרוק את הפסולת באתר חירייה על שמו. המערערים לא זימנו לעדות את צחי, לא אזכרו את שמו בכתבי הבי – דין ולא בתצהיר מטעמם, לא הגישו נגדו הודעת צד שלישי ומחדלים אלו פועלים לחובתם. אקו – לוגי הוכיחה את החוב באמצעות מסמכים שלא נסתרו – כרטסת הנהלת חשבונות, השיקים, תעודות שקילה בחתימת נהג מטעם חברת פנאי עליהן מצויין סיווג הפסולת ותעודות המשלוח של כל רכב שנכנס לאתר ושפך פסולת; בדין דחה בית המשפט את טענת המערערים לפיה הפסולת סווגה באופן שגוי. המערערים לא צירפו חוות דעת מומחה או מסמכים בכדי לסתור את הסיווג שצויין על גבי תעודות השקילה.
בדין קבע בית המשפט קמא כי לאלי אחריות אישית וכי יש להרים את מסך ההתאגדות בין אלי לחברת פנאי: אלי התקשר עם אקו - לוגי באמצעות עוסק מורשה שלו; רובן המכריע של תעודות המשלוח הנפיק אלי בעצמו והדבר אומת בחקירתו הנגדית. אולם, אלי מסר לאקו – לוגי שיקים של חברה בבעלותו הבלעדית וביקש שהחשבוניות ירשמו על שמה ביודעו שהיא מצויה בקשיים כלכליים; טענה זו לא נסתרה ומדוחות המאזנים של חברת פנאי עולה כי היא מצוייה בגירעון ומפסידה כספים; טענת אלי כאילו השיקים נמשכו כדי להבטיח מחירים זולים נסתרה בחקירתו הנגדית כשהודה שלא קיבל הצעת מחיר מוזלת כלשהי; המערערים לא צירפו ביאורים לדוחות השנתיים או דפי חשבון בנק ולא עמדו בנטל המוטל עליהם להראות כי החברה אינה בקשיים כלכליים.
ד. דיון