פ' נ' משרד הבריאות/המשרד הראשי

החלטה

בשל יציאתי לשבתון והיעדרותי הצפויה מהארץ, לא אמתין לתגובת המומחה להחלטתי מיום 9/8/13 , שכן, הנני מניח כי חווה"ד שהמוצאה ע"י ב"כ התובע היא חווה"ד הנכונה.

בהחלטה הנ"ל נפלה שגגה, ועל כן במקביל להחלטתי דנן, ניתנת החלטה מתקנת. ככל שמתשובת המומחה יוברר אחרת – הצעתי תשונה בהתאמה.

נראה כי חווה"ד ברורה, נהירה ומבהירה את כל הנושאים שבמחלוקת.

פרופ' קפלינסקי קובע כי התנהלות בית החולים הייתה רשלנית. נשאלת השאלה מהו הנזק שנגרם בגין האיחור במתן הטיפול הרפואי. מסקנתו של המומחה הינה כי התובע פנה לבית החולים בנהריה כ-24 שעות לאחר שההתקף אירע. חיזוק לכך ניתן למצוא ברמת האינזימים הגבוהה, אשר אינה עולה מיד לאחר תחילת ההתקף, אלא רק בהמשך.

מכאן כי נזק עקב האוטם נגרם כבר עובר לפניה לבית החולים בחלוף 24 שעות ממועד קרות האוטם.

בין לבין, חלפו מספר ימים נוספים, שלדעת המומחה, גרמו לפגיעה נוספת, שאינו יכול לכמתה, אולם לדעתו שיעורה נמוך יותר מזה שנגרם עקב האיחור הראשוני, שכאמור לא נגרם באחריות בית החולים.

באשר לשיעור נכותו של התובע (בלא קשר לגורמיו), קובע המומחה, לאחר התלבטות, כי משקיימות שתי דרגות נכות בלבד: 10%, 25% בלא דרגת ביניים, הינו קובע כי דרגת הנכות הינה 25%.

אין דעתי כדעת המומחה, שכן על פי תקנות המל"ל, אין מניעה לקבוע נכות בהתאמה לשני סעיפי ליקוי. יחד עם זאת, נראה כי לדעת המומחה הנכות קרובה יותר ל-25% מאשר ל-10%, דהיינו כי הינה מעל ל-17.5%. מרביתה בגין "מצב קודם", ומיעוטה בגין אירוע נזיקי.

מכל מקום, יש להביא בחשבון, כי עסקינן בהחמרתה של נכות. דהיינו, יש להביא בחשבון את ההחמרה והשלכותיה (מעין "קפיצת מדרגה"), ולא רק את אותם אחוזים בגין האירוע הנזיקי.

באשר לשאלה על מי מוטל עול הראיה להוכחת שיעור הזנק שנגרם ע"י הנתבעת– סבורני כי משהתובע טוען לנזק ראייתי, לפיו האיחור בטיפול גרם לנזקו – עובר לנתבעת הנטל להוכחת שיעורו.

לדעת המומחה, מצבו של התובע יחמיר בעתיד בשל המחלה הכלילית ולא בשל האוטם.

לדעת המומחה, התובע במצבו העכשווי יכול לעסוק בעבודה שאינה דורשת מאמץ פיזי.

איני סבור כי קביעת המגבלה דנן עומדת בסתירה לכך שהתובע נמצא בכושר גופני טוב מאד, אלו שני ממצאים היכולים לדור בכפיפה אחת.

לסיכום: כימות הנזק שנגרם, הינו על דרך של הערכה וכך גם "תרגומו" לסכום כספי.

להערכתי, התובע נדרש לתרופות בשל האיסכמיה וכן בשל עצם קרות האוטם, בלא כל קשר להחמרת מצבו עקב האבחון באיחור.

לאחר שהבאתי בחשבון את כל טענות הצדדים, הצעתי הינה כי ישולם לתובע סך כולל של 365,000 ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15%, מע"מ, אגרה ושכ"ט מומחים.

ב"כ התובע יודיע עמדתו בתוך  14 יום, והנתבעת בתוך 45 יום לאחר מכן. ההודעות תימסרנה במקביל לביהמ"ש. היה והנתבעת לא תודיע במועד את עמדתה להצעת הפשרה, מתבקש ב"כ התובע להודיעני על כך בסמוך לאחר חלוף המועד על מנת שאזרז קבלת עמדתה.

התובע/ת (להלן: "התובע") יגיש תצהירי עדויות ראשית בצירוף תיק מוצגים בתוך 110 יום מהיום.

הנתבע/ים/ות (להלן "הנתבעות") תגשנה תצהירי עדויות ראשיות מטעמם בצירוף תיק מוצגים בתוך 45 יום ממועד קבלת ראיות התובע.