אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' מאיו

מדינת ישראל נ' מאיו

תאריך פרסום : 16/10/2017 | גרסת הדפסה
פ"ל
בית משפט השלום חיפה לתעבורה
3204-06-15
07/09/2017
בפני השופטת:
כרמית פאר גינת

- נגד -
מאשימה:
מדינת ישראל
נאשמים:
גיריס מאיו
הכרעת דין

 

 (גירסה מעודכנת)

 

  1. החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

 

  1. על פי המתואר בכתב האישום, הנאשם אינו מחזיק ברשיון נהיגה בר תוקף החל משנת 2002 (סעיפים א(1) ו-א(8) לעובדות כתב האישום). עוד נטען בכתב האישום כי בשני מועדים, ביום 19.9.11 (סעיף א(2) לעובדות כתב האישום) וביום 30.5.13 (סעיף 2(3) לעובדות כתב האישום), הורה בית המשפט על פסילת הנאשם מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה, פסילה בפועל.

 

  1. הנאשם, כך נטען בסעיף א(4) לעובדות כתב האישום, לא הפקיד רשיון נהיגה, כנדרש על פי דין, בעקבות גזרי הדין שהוטלו עליו בשני המקרים האמורים.

 

  1. חרף כל אלה, כך על פי הנטען בסעיף א(5) לעובדות כתב האישום, הנאשם נהג, ביום 9.6.15, "ברכב תפעולי מסוג מרשל", בשד' ההגנה בחיפה.

 

  1. בנסיבות אלה, מייחס כתב האישום לנאשם שורה של עבירות, העיקרית שבהן - נהיגה בזמן פסילה.

 

  1. רכב תפעולי, כהגדרתו בסעיף 95א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), הינו, בראש ובראשונה, "רכב כמשמעותו בפקודה". פקודת התעבורה [נוסח חדש](להלן: "הפקודה"), מגדירה רכב (סעיף 1 לפקודה) ככזה "הנע בכוח מיכני" (או כזה הנגרר על ידי רכב או בהמה). הווה אומר, על המאשימה להראות, כנדבך ראשון להוכחת הנטען על ידה בכתב האישום כי אכן אותו "רכב תפעולי מסוג מרשל" (להלן: "רכב המרשל"), הנזכר בכתב האישום הינו כזה העונה על הגדרת המונח רכב שבסעיף 1 לפקודה.

 

  1. בנסיבותיו של תיק זה, כפי שיפורטו להלן, מחדליה של המאשימה אינם מאפשרים קביעה כאמור, ברמת ההוכחה שמעל לכל ספק סביר.

 

  1. עד התביעה הראשון, רפ"ק רן ורד (להלן: "ורד") ערך שני מסמכים. הראשון (ת/1) הינו אסמכתא לכליאה. עיון בדברים שנאמרו במסמך זה, על ידי הנאשם, מגלה כי אמר שהוא נהג "בגולפית" בתום לב, שכן סבר כי לא מדובר ברכב שצריך רשיון, שכן המוכר אמר לו כי לא מדובר בכלי רכב הדורש רשיון.

 

  1. אבהיר ואומר בראשיתם של דברים: קו זה של דברים, שבהם נקט הנאשם כבר בעת מעצרו הראשוני, לפיו המוכר של אותו רכב המרשל אמר לו כי לא מדובר בכלי רכב הדורש רשיון נהיגה, שזור בהליכים שבתיק זה לכל אורכם.

 

  1. הצדדים טענו ארוכות כי לנאשם עומדת הגנה של טעות במצב דברים, כמשמעה בסעיף 34יח לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לו אכן הייתי סבורה כי המאשימה הוכיחה שרכב המרשל הינו רכב, כמשמעות המונח בסעיף 1 לפקודה, לא הייתי מקבלת את טענתו של הנאשם, בכל הנוגע לטעות במצב דברים. היות וכפי שאסביר להלן אינני סבורה כי המאשימה עמדה בנטלי ההוכחה והראיה המוטלים על כתפיה, לא ארחיב בהקשר זה, אך אבהיר, בקצרה, שתי נקודות.

 

  1. האחת, במישור המשפטי: טעות במצב דברים, כמשמעותה בחוק העונשין, נוצרת במקום שבו הנאשם מאמין בתום לב (סובייקטיבי ואובייקטיבי) כי מצב הדברים שונה מזה שבמציאות. כך, למשל, אם פלוני מוזג רעל לכוס מתוך אמונה בתום לב כי הוא מוזג מים לאותה כוס, יכולה לעמוד לו טענה של טעות במצב דברים.

 

  1. אך טעות במצב דברים אינה מתייחסת לרכיב המשפטי של העבירה. ההגדרה של רכב היא הגדרה הקבועה בדין. העובדה כי פלוני (מוכר רכב המרשל) אמר לנאשם כי מדובר בכלי רכב שאינו מצריך רשיון נהיגה, לא יכולה לשנות את הוראות הדין. נניח, כי פלוני מואשם באונס, עבירה לפי סעיף 345 לחוק העונשין. טענה של טעות במצב דברים יכולה להישמע מקום שהוא סבר, בתום לב סובייקטיבי ואובייקטיבי, שניתנה למעשיו הסכמה של האישה. אך היא אינה יכולה להישמע מקום שבו טענתו היא כי אדם אחר אמר לו, והוא האמין בכך, כי עבירת האונס אינה כוללת בחובה החדרה של חפץ לאיבר מינה של האישה.

 

  1. ודוק, טעות במצב משפטי (במובן סעיף 34יט לחוק העונשין), אינה מהווה הגנה "זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר". אמירה של מוכר רכב המרשל, כי הרכב אינו מצריך רשיון נהיגה, אינה יכולה ליצור טעות במצב משפטי. שכן אדם סביר, לבטח כזה שאינו מחזיק ברשיון נהיגה, וכבר פעמיים הורשע בעבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, לא יכול להסתמך על דברים שנאמרים לו על ידי אדם אחר, ולהימנע במפורש מבירור של הוראות הדין בכל הנוגע למהות הגדרתו של רכב.

 

  1. הרי אם היינו מקבלים את טענתו של הנאשם, לפיה אדם סביר יכול להסתמך על דברים שנאמרים לו על ידי מוכר הרכב, היה יכול להיווצר כאוס של ממש. די בכך שאדם היה רוכש רכב, כמשמעו בסעיף 1 לפקודה, ממי שאמר לו כי הרכב אינו מצריך רשיון, כדי לאפשר נהיגה ללא רשיון נהיגה. זוהי תוצאה שהדעת אינה סובלת.

לו היה ממש בטענה מסוג זה, כל מי שעשה שימוש בסם מסוכן היה יכול לטעון לטעות מצב דברים, תוך הסתמכות על דברי מי שמכר לו את הסם, לפיו לא מדובר בסם מסוכן, כהגדרת המונח בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973.

 

  1. אם פלוני רוכש רכב העונה על הגדרת המונח שבסעיף 1 לפקודה, הוא חב ברשיון נהיגה שעה שהוא נוהג בו, והוא אינו יכול לפטור את עצמו באמירה של המוכר כי נאמר לו שהרכב אינו מצריך החזקה של רשיון נהיגה.

בצדק ציין ורד, בהקשר זה, בחקירתו כי הטענה שהונחה בפניו על ידי בא-כוחו של הנאשם, האם הנאשם "הוטעה או לא", בכל הנוגע לצורך בקיומו של רשיון נהיגה שעה שרכש את רכב המרשל (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 15), היא טענה "לא רלבנטית לעבירה האבסולוטית שהוא ביצע" (שם, שורה 18), שכן אם אכן מדובר ברכב כמשמעו בדין, הרי שגם אם הוא הוטעה בעת רכישתו על ידי המוכר, אין הדבר רלבנטי מקום שמדובר ברכב העונה על הגדרת המונח בדין.

 

  1. על כן, כאשר אני בוחנת את הראיות שהונחו בפני השאלה שצריכה להישאל אינה האם הונחו ראיות המאפשרות קו הגנה של טעות במצב דברים, כי אם האם הונחו בפני ראיות, מצד המאשימה, המאפשרות קביעה כי רכב המרשל הינו רכב כמשמעות המונח בסעיף 1 לפקודה.

 

  1. המסמך השני שהוגש באמצעותו של ורד (ת/2) הינו אישור שלו להעברת רכב המרשל ("גולפית", כפי שהוא מכונה ב-ת/2) לתחנת זבולון, לשם תפיסתו כמוצג בתיק (ואכן, רכב המרשל מופיע כמוצג בכתב האישום, בסעיף 9 לרשימת עדי התביעה). גם ת/2 אינו מתייחס לשאלה אם רכב המרשל הינו רכב כמשמעות המונח בדין.

 

  1. דא עקא, שורד לא נשאל שאלה אחת, לא בחקירתו הראשית ולא בחקירתו הנגדית, האם אכן מדובר ברכב העונה על הגדרת המונח שבסעיף 1 לפקודה, קרי כזה "הנע בכוח מיכני". כל אשר נדרש היה לשאול אותו, ראוי בחקירה ראשית, בהיותו מי שראה את רכב המרשל, הוא האם מדובר בכלי רכב הנע בכוח מיכני. לו ורד היה מאשר זאת, בחקירתו, יתכן והמאשימה היתה מוכיחה את טענותיה.

 

  1. אך בא-כוח המאשימה, בחר, במודע, להימנע מלשאול את ורד שאלות הנוגעות לרכב המרשל, ויתר למעשה על חקירה ראשית, והסתפק בהגשת שני המוצגים שלעיל, באמצעותו של ורד. רשלנות מודעת זו, קרי הוויתור על חקירה ראשית של ורד הלכה למעשה, לא ניתן לזקוף לחובתו של הנאשם.

 

  1. העד השני שהעיד בפני הינו רס"ב משה בצלאל (להלן: "בצלאל"). גם כאן, בא-כוח המאשימה ויתר על חקירה ראשית הלכה למעשה, והסתפק בהגשה של שני מסמכים נוספים באמצעותו של עד זה. הראשון, ת/3, הינו דו"ח פעולה שנערך על ידי בצלאל, ומתעד את תפיסתו של הנאשם.

 

  1. עיון בדו"ח מגלה כי בצלאל מתאר תיאור עובדתי לפיו הוא והשוטר הנוסף שהיה עמו (רס"ב אלי כהן), "הבחנו ברכב מסוג גולפית". דא עקא, שבצלאל אינו מתאר בדו"ח את האלמנט הנדרש להפיכתו של הרכב לרכב העונה על הגדרת סעיף 1 לפקודה. דהיינו, כי הוא נע בכוח מיכני.

 

  1. ודוק, בצלאל מתפלמס עם השאלה האם רכב המרשל הינו רכב תפעולי. שאלה זו כלל אינה רלוונטית. רכב, כמשמעו בסעיף 1 לפקודה, הופך לרכב תפעולי, מקום שבו ניתן היתר להפעלתו באיזור רכב תפעולי (סעיף 95א לתקנות). לו הנאשם היה מודה כי רכב המרשל הינו רכב, העונה על הגדרת המונח בסעיף 1 לפקודה, אך הוא לא היה צריך רשיון נהיגה כדי לנהוג עליו, היות ומדובר ברכב תפעולי, הרי שנטל ההוכחה בהקשר זה היה עובר לפתחו. היה עליו להראות כי אכן מדובר ברכב שניתן היתר להפעלתו באיזור תפעולי, וכי נהג בו בתוך שטח המסומן כאיזור תפעולי. אך הנאשם אינו טוען טענה שכזו, וממילא לא הוצגו על ידו ראיות בהקשר זה.

 

  1. חשוב להבהיר, מה שהופך רכב לרכב תפעולי אינו הסוג שלו. "גולפית" (תהא משמעות המינוח הזה אשר תהא) אינו "רכב תפעולי". לכן אמירה של בצלאל כי "רכב מסוג גולפית שהוא רכב תפעולי" היא חסרת משמעות. יכולה להיות "גולפית" שהיא רכב תפעולי, אם קיבלה היתר להפעלתה באיזור תפעולי, כפי שיכולה להיות "גולפית" שאינה רכב תפעולי. כך יכול להיות רכב יונדאי מסוג I10, שנדמה כי לא תהיה מחלוקת כי הוא עונה לדרישות המונח רכב שבסעיף 1 לפקודה, שיהיה גם רכב תפעולי, אם המפקח על רכב תפעולי נתן לו היתר להפעלתו באיזור רכב תפעולי.

 

  1. האמירה היחידה שהיתה יכולה להיות רלוונטית, להגדרת המונח רכב שבסעיף 1 לפקודה, לו היתה נזכרת ב-ת/3, היא אמירה לפיה אותה "גולפית" (רכב המרשל) נעה בכוח מיכני (או, לצורך הנושא, נגררה על ידי רכב אחר או בהמה). אמירה שכזו אינה מופיעה ב-ת/3.

 

  1. גם ב-ת/4 אין כדי להועיל למאשימה. המדובר בדו"ח מעצרו של הנאשם, שם נרשמו מפיו הדברים כי הוא אינו זקוק לרשיון נהיגה, כפי שאינו זקוק לרשיון נהיגה לאופניים חשמליים. כשלעצמי, אינני משוכנעת כי אופניים חשמליים אינם מצריכים רשיון נהיגה. אך פרשנותו של הנאשם להוראות הדין, קרי לשאלה אם אופניים חשמליים מצריכים רשיון נהיגה אם לאו, גם היא אינה רלוונטית. שכן אם רכב המרשל הינו רכב כמשמעות המונח בדין, גם אם הנאשם סבור כי דין אחד חל על רכב המרשל ועל אופניים חשמליים הדבר לא יצדיק לפטור אותו מהחזקתו של רשיון נהיגה.

 

  1. אך שוב, ב-ת/4 אין אמירה כי רכב המרשל הינו כזה הנע בכוח מיכני.

 

  1. כמו ורד גם בצלאל, כאמור, לא נשאל אף בחקירתו הנגדית דבר לגבי הנעתו של רכב המרשל בכוח מיכני.

 

  1. עד התביעה הבא היה רם מזרחי (להלן: "מזרחי"). מזרחי הגדיר את עצמו "כסוכן של רכבים תפעוליים" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 18). עם כל הכבוד להסבריו של מזרחי (שם, שורות 21-24) רכב תפעולי הוא כזה המוגדר בתקנות כרכב תפעולי, ולא על פי הגדרתו של מזרחי. רכב תפעולי הוא קודם כל רכב (כמשמעו בסעיף 1 לפקודה), וכל רכב יכול להפוך לרכב תפעולי. אבל שוב, זו אינה השאלה שעומדת בליבה של המחלוקת שבפני, שכן קודם לכל יש לבחון האם רכב המרשל הינו רכב.

 

  1. מזרחי העיד כי התבקש לבחון רכב תפעולי (שם, שורה 26). הוא ציין כי אכן ראה רכב חשמלי, שלו מצבר (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 2-3). הוא ציין כי אכן הרכב שראה, הוא כזה המונע על ידי המצבר (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 5-6). דא עקא, שמזרחי אינו יודע האם הרכב שבדק הוא הרכב של הנאשם, קרי רכב המרשל נשוא כתב האישום (שם, שורה 14).

 

  1. עדותו של מזרחי מספיקה, על פני הדברים, כדי לקבוע כי הרכב אותו בדק הינו רכב המונע בכוח מיכני, קרי על ידי המצברים המחוברים לו. אך נדרשת ראיה נוספת. דהיינו, ראיה המבססת את המסקנה כי הרכב שמזרחי בדק הינו רכב המרשל נשוא כתב האישום.

 

  1. כאן, למשל, לו המאשימה היתה מביאה את רכב המרשל כמוצג (כפי שנרשם בכתב האישום), מציגה אותו בפני מזרחי ושואלת אותו אם זה הרכב שבדק, היה בכך כדי להוות את אותו נדבך נוסף. לו המאשימה היתה מביאה את מי שהביא את מזרחי כדי לערוך את הבדיקה, אשר היה מעיד על כך שמזרחי אכן בדק את רכב המרשל נשוא כתב האישום, גם בכך היה כדי להוות את אותו נדבך נוסף.

 

  1. אך המאשימה לא עשתה כן. היא לא הציגה ראיה לכך שהרכב שמזרחי בדק הינו רכב המרשל נשוא כתב האישום. ושוב, מחדל זה של המאשימה אינו יכול להיזקף לחובתו של הנאשם.

 

  1. עד התביעה הבא היה רס"ב אלי כהן (להלן: "כהן") אשר הגיש (בין היתר) את הודעתו של הנאשם (ת/5). גם בחקירתו של כהן ויתר בא-כוח המאשימה על הצגת שאלות בחקירה ראשית, ולמעשה לא שאל את כהן האם רכב המרשל נשוא כתב האישום הינו רכב המונע בכוח מיכני.

 

  1. ממילא, גם כאן, החקירה הנגדית התמקדה בשאלה היכן רכש הנאשם את רכב המרשל, והאם עומדת לנאשם טענה של טעות במצב דברים. אין לי אלא להסכים עם דבריו של כהן כי "החשוד [הנאשם] התנהג כמו בת יענה" (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 19). לא בשל השאלה אם מדובר ברכב תפעולי אם לאו (שכן, כאמור, כל כלי רכב יכול להיות רכב תפעולי), אלא בשל כך שלו אכן מדובר ברכב הנע בכוח מיכני, והעונה על הגדרת סעיף 1 לפקודה, הנאשם לא היה יכול לעצום עיניו מול דרישת המחוקק כי יחזיק ברשיון נהיגה לשם נהיגה ברכב שכזה (סעיף 10(א) לפקודה).

 

  1. אבל כהן לא היה צריך להסתפק באמירה כי מדובר ברכב תפעולי, אלא לבסס, קודם לכל, כי מדובר ברכב. דהיינו כזה המונע בכוח מיכני. השאלה אם מדובר ברכב המונע בכוח מיכני היכול לנהוג בתוך איזור תפעולי או מחוצה לו, היא שאלה מישנית (והיא בכלל אינה רלוונטית, שכן אין מחלוקת כי הנאשם לא נתפס בתוך איזור תפעולי), שכן קודם לכל גם רכב תפעולי צריך לענות על הגדרת המונח רכב שבסעיף 1 לפקודה.

 

  1. ושוב, השאלה אם פרסום בעיתון כזה או אחר גרס כי ניתן לנהוג ברכב המרשל "ללא צורך ברשיון נהיגה" (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 15-18), גם היא אינה רלוונטית. שכן אם מדובר ברכב המונע בכוח מיכני, גם אם היה קיים פרסום בעיתון הקובע כי לא נדרש לאותו רכב רשיון נהיגה, לא היה בכך כדי לשנות את המציאות המשפטית הנגזרת מהוראות הפקודה.

 

  1. אם יש "בלבול באוכלוסיה" בין המושגים קלנועית ורכב תפעולי (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 12-13), גם בכך אין כדי לשנות מציאות משפטית. קודם לכל, יש לבחון אם מדובר ברכב אם לאו. נכון הוא כי נהיגה בקלנועית, במידה והיא נעשית על פי הוראות התקנות (סעיף 39יא לתקנות) פטורה מצורך ברשיון נהיגה (סעיף 39ט לתקנות). על כן, לו היתה המאשימה מראה כי מדובר ברכב, היה מקום לבחון את השאלה אם לא מדובר ברכב העונה גם על הגדרת המונח קלנועית. אך קודם לכל, יש לבחון את השאלה אם מדובר כלל ברכב. שאלה זו כלל לא הונחה לפתחו של כהן (או של מי מהעדים האחרים), שכן כהן לא ביסס כלל את המסקנה כי מדובר ברכב המונע בכוח מיכני.

 

  1. בסיום עדותו של כהן ביקשה המאשימה להגיש "דיסק תמונות של הרכב התפעולי" (עמ' 33 לפרוטוקול, שורה 10). דחיתי את בקשתה זו של המאשימה, אך התרתי לה להביא את הרכב התפעולי לדיון שלאחר מכן. למעלה מן הדרוש, אבהיר: בהעדר הסכמה, לא ניתן להגיש "דיסק תמונות", אלא באמצעות מי שערך את הדיסק.

 

  1. ניתן היה (למשל) להציג את התמונות שעל גבי הדיסק למזרחי, ולשאול אותו האם התמונות הללו הן של הרכב שבדק. ניתן היה (למשל) להציג את התמונות שעל גבי הדיסק לבצלאל ולשאול אותו האם אלה התמונות של רכב המרשל שעליו נהג הנאשם בשעה שעצר אותו. אך לא ניתן להגיש דיסק תמונות, כך סתם.

 

  1. החלטתי זו אומנם לא התירה למאשימה להגיש את דיסק התמונות באותה עת. אך לא היה בה, למשל, כדי למנוע את הגשת התמונות בשלב מאוחר יותר, בדרכים אחרות. כך, למשל, הנאשם במקרה זה בחר להעיד (בישיבה מאוחרת יותר). היה ניתן (למשל) להציג בפניו, במהלך חקירתו הנגדית, את דיסק התמונות, ולבקש ממנו לאשר כי מדובר בתמונות של רכב המרשל שאותו רכש.

 

  1. גם כאן, החליט בא-כוח המאשימה שלא להציג את דיסק התמונות לעדים אחרים שהובאו לעדות (הנאשם ועדים מטעמו). זהו מחדל נוסף של המאשימה, אשר לא ניתן לזקוף אותו לחובתו של הנאשם.

 

  1. אגב, לו בא-כוח המאשימה היה מציג את דיסק התמונות לנאשם, במהלך חקירתו הנגדית, והלה היה מכחיש כי מדובר בתמונות של רכב המרשל שרכש, יתכן והיה ניתן באותו שלב לבקש הבאה של עדי הזמה. אך מובן כי מסלול זה, שהינו מסלול טבעי ללכת בו, הוא מסלול שהמאשימה לא הלכה בו. במצב דברים זה אין המאשימה יכולה להלין אלא על עצמה.

 

  1. מעבר לכך, הרי דיסק התמונות הינו מעין ראיה משנית. שכן הוא מציג תמונות של רכב המרשל עצמו. רכב המרשל עצמו היה אמור להיות מוצג בתיק. הוא אף מופיע ככזה בכתב האישום. הוריתי, בהחלטה שניתנה מיד לאחר ההחלטה המתייחסת לדיסק התמונות, את הבאת רכב המרשל לישיבת בית המשפט הבאה (שאז גם ניתן היה להציגו בפני הנאשם, שכן הנאשם העיד באותה ישיבה נוספת).

 

  1. גם זאת, המאשימה לא עשתה. דהיינו, המאשימה החליטה, במכוון, לוותר על הצגת המוצג המרכזי בטיעוניה, רכב המרשל. רשלנות רבתי זו של המאשימה לא ניתן לזקוף לחובתו של הנאשם.

כאן המקום להעיר, כי גם אם נכונים דבריו של בא-כוחו של הנאשם (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 11-16), לפיהם רכב המרשל שוחרר לידי הנאשם (דברים שהמאשימה לא אישרה מעולם ולא טענה כי כך היו פני הדברים מעולם), הרי שיש בכך משום רשלנות רבתי חמורה יותר של המאשימה. שעה שהוציאה מרשותה, ללא הסבר, את אחד המוצגים בתיק, ולמעשה ויתרה על היכולת להציגו במהלך המשפט, ללא הסבר (ואף מבלי שהיא מציגה בפני בית המשפט את הנימוקים לשיחרור או את התנאים לשיחרור).

 

  1. בישיבה הבאה ביקש בא-כוח המאשימה לתקן את כתב האישום, ולצרף לרשימת עדי התביעה את עד התביעה ניסים חייט. דחיתי את הבקשה הזו.

 

  1. כפי שניתן ללמוד מבקשתה של המאשימה (עמ' 36 לפרוטוקול, שורה 25), המאשימה ביקשה להגיש באמצעותו של עד זה את דיסק התמונות שאת הגשתו לא התרתי בישיבה קודמת, שכן לדבריה עד זה ערך את דיסק התמונות.

 

  1. כפי שהסברתי בהחלטתי בקשה זו של המאשימה באה לאחר קיום מספר ישיבות הוכחות, בשלב מתקדם של ההליך, שבו אין מקום עוד לתקן את כתב האישום. אך מעבר לכך - כפי שהסברתי קודם לכן, דיסק התמונות היא ראיה מישנית, אשר רק מציגה את הרכב עצמו. דרך המלך ללכת בה היא הצגת הרכב עצמו (כמוצג).

 

  1. הצגת הרכב עצמו היא הצגה של הראיה הטובה ביותר בהקשר זה. הדבר דומה להצגה של מקור של מסמך וצילום שלו. כאשר לא התרתי את הגשת דיסק התמונות, כאילו לא התרתי הגשת צילום של מסמך. אך במקביל הוריתי על הבאת רכב המרשל עצמו (כמוצג), קרי הוריתי על הבאת מסמך המקור.

 

  1. כאשר מתירים הגשה של מסמך המקור, אך לא מתירים הגשה של צילום שלו, לא רק שאין בכך כדי לקפח את המאשימה, אלא יש בכך כדי להועיל לה, שכן מקור המסמך הוא ראיה טובה יותר. כך גם במקרה שבפנינו. במקום לבקש לתקן את כתב האישום ולהביא לעדות עד שערך דיסק תמונות של רכב המרשל, היה צריך להביא לישיבת יום 16.7.17 את רכב המרשל עצמו.

 

  1. לא בכדי המאשימה כללה ברשימת עדי התביעה את רכב המרשל עצמו, כמוצג. שכן מדובר בראיה הטובה ביותר האפשרית.

 

  1. אך מעבר לכך, לו הנאשם לא היה בוחר להעיד, יתכן ומצב הדברים היה אחר. אך הנאשם בחר להעיד. גם לאחר שהחלטתי שלא להתיר את תיקון כתב האישום, המאשימה היתה יכולה להציג לנאשם את דיסק התמונות, ולשאול אותו אם מדובר ברכב המרשל שרכש. אם הוא היה עונה בחיוב, הגשת הדיסק היתה מתאפשרת באמצעותו. אם הוא היה עונה בשלילה, היתה המאשימה יכולה לבקש לזמן את אותו עד שערך את הדיסק, כעד הזמה.

 

  1. אך באותה ישיבה, של יום 16.7.17, המאשימה בחרה שלא להביא את רכב המרשל כמוצג. היא בחרה שלא להציג את דיסק התמונות לנאשם. כפועל יוצא מכך, היא לא היתה יכולה לבקש (ולא ביקשה) להביא את עורך דיסק התמונות כעד הזמה. זהו מחדל אחר מחדל של המאשימה, ואין היא יכולה לזקוף את הדבר לחובתו של הנאשם.

 

  1. המאשימה סיימה, בשלב זה, את הבאת ראיותיה. לאחר מכן, בחר הנאשם להעיד.

 

  1. יש שאלה אחת שהיה צריך לשאול את הנאשם, במהלך חקירתו, והיא האם מדובר ברכב המונע בכוח מיכני. שאלה זו לא נשאלה במהלך חקירתו הנגדית של הנאשם, ולו פעם אחת על ידי בא-כוח המאשימה. היה צריך להציג בפניו את התמונות של רכב המרשל (או את רכב המרשל עצמו), ולשאול אותו כיצד אותו רכב נע על גבי הכביש במועד שבו הנאשם נעצר על ידי בצלאל. שאלה זו לא נשאלה.

 

  1. לאחר עדותו של הנאשם, העידה בת זוגו של הנאשם, סימה גולן. היא העידה כי מבחינתה רכב המרשל הינו קלנועית (עמ' 42 לפרוטוקול, שורה 30). היא העידה כי לתפיסתה רכב שכזה אינו דורש רשיון נהיגה (שם, שורה 17).

 

  1. גם היא לא נשאלה, האם מדובר ברכב המונע בכוח מיכני.

 

  1. לאחר מכן, נשמעה, מטעמו של הנאשם, עדותו של משה וייסמן, אשר ערך "דו"ח חקירה" (נ/3)(להלן: "וייסמן"). גם וייסמן, כמו מזרחי, לא בדק את רכב המרשל נשוא כתב האישום, כי אם כלי רכב שונים אחרים, אצל מי שמכר את רכב המרשל לנאשם. במצב דברים זה, וכפי שמציינת המאשימה בסיכומיה, אכן לא ניתן לייחס משקל ממשי לאותו דו"ח שערך וייסמן.

 

  1. אעיר, כי בסיום עדותו של וייסמן, המאשימה ביקשה להביא את מוכר רכב המרשל כעד הזמה. דחיתי בקשה זו מכמה טעמים, ובראש ובראשונה שעדותו של וייסמן לא היתה עדות מפתיעה שכן הדו"ח שערך עמד לנגד עיני המאשימה עוד בשנת 2015, טרם שהסתיימה פרשת התביעה.

 

  1. אך מעבר לכך, המאשימה ביקשה להביא את מוכר רכב המרשל לעדות כדי לבחון את השאלה אם נאמר כי הרכב מצריך רשיון נהיגה אם לאו, בעת המכירה (למשל, עמ' 50 לפרוטוקול, שורות 26-27). כאמור לעיל, גם אם מוכר הרכב היה מגיע לעדות, ומציין כי אמר לנאשם כי רכב המרשל אינו מצריך רשיון נהיגה, וגם אם הייתי מאמינה לדבריו, לא היה בכך כדי להקים לנאשם טענת הגנה.

 

  1. אמור מעתה, למרות אינספור אפשרויות שעמדו בידיה של המאשימה, להראות כי רכב המרשל נשוא כתב האישום הינו רכב המונע בכוח מיכני, כמשמעות המונח בסעיף 1 לפקודה, היא לא עשתה כן. היא לא הציגה את רכב המרשל בפני בית המשפט, כפי שלא אימתה כי הרכב אותו בדק מזרחי הוא אכן אותו רכב מרשל של הנאשם.

 

  1. במצב דברים זה לא הוכח הנדבך הראשון, קרי כי רכב המרשל הינו רכב, כמשמעות המונח בסעיף 1 לפקודה, ועל כן לא הוכח כי נהיגה עליו מצריכה רשיון נהיגה, על פי הוראות סעיף 10(א) לפקודה.

 

  1. אגב, אעיר כי גם לו היתה המאשימה מוכיחה את עובדת היותו של רכב המרשל רכב במובן הוראות סעיף 1 לפקודה, הרי שעדיין יתכן כי מדובר בקלנועית, כהגדרתה בסעיף 1 לתקנות. כאשר נהיגה בקלנועית, לאור הוראות סעיף 39ט לתקנות, פטורה מהחובה להצטייד ברשיון נהיגה.

 

  1. האמירה של מזרחי (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 2-4) כי מהירות נסיעתו היא מעל ל-12 קמ"ש (ראו, ס"ק (4) להגדרת המונח קלנועית שבסעיף 1 לתקנות), היא אמירה שנאמרה מבלי הסבר על מה היא מבוססת. מזרחי לא נשאל (למשל) אם ערך ניסוי מהירות של הרכב שבדק, כפי שאפילו לא נשאל מהיכן הסיק מהי מהירותו של הרכב שבדק. אך מעבר לכך, כאמור לעיל, עדותו של מזרחי אינה מבססת מסקנה כי הרכב שבדק הוא הרכב נשוא כתב האישום, הרכב שאותו רכש הנאשם.

 

  1. על כן, יתכן כי גם אם רכב המרשל עונה על הגדרת סעיף 1 לפקודה, עדיין הוא גם עונה על הגדרת המונח קלנועית שבתקנות, ועל כן לא נדרש רשיון נהיגה לשם נהיגתו. המאשימה לא הראתה, לבטח לא מעל לכל ספק סביר, כי לא כך הם פני הדברים. המאשימה צריכה להראות, מעל לכל ספק, כי הרכב נשוא כתב האישום הינו רכב שחלה חובה להחזיק ברשיון נהיגה של מי שנוהג בו. היא לא עשתה כן.

 

  1. ודוק, כאמור לעיל, השאלה אם מדובר ברכב תפעולי אם לאו אינה רלוונטית. יתכן, בין היתר, כי קלנועית תוגדר כרכב תפעולי. הדבר יאפשר לנהוג באותה קלנועית ללא הגבלה באיזור התפעולי, ובהגבלות הקבועות בתקנות (סעיף 39יא לתקנות) מחוץ לאיזור התפעולי. על המאשימה להראות, ראשית לכל, כי הנאשם נהג ברכב, כמשמעו בסעיף 1 לפקודה, ולאחר מכן להראות כי לא נותר ספק כי אין מדובר ברכב שחל עליו פטור מסויים (דוגמת קלנועית).

 

  1. דווקא מראיות התביעה נותר יותר מספק, שמא מדובר בקלנועית. לא הוצגה ראיה לגבי רוחב הרכב (ס"ק 1 להגדרת קלנועית), כפי שלא הוצגה ראיה לגבי אופן ההיגוי שבו (ס"ק להגדרת קלנועית). העדר ראיות שכאלה, אפילו בעדותו של מזרחי, מבססות דווקא מסקנה כי הרכב עונה על הדרישות שבסעיף ההגדרה של הקלנועית.

 

  1. כך גם לגבי יתר סעיפי ההגדרה של הקלנועית שבסעיף 1 לתקנות. למעט, האמירה של מזרחי כי מדובר ברכב שמהירות נסיעתו המירבית עולה על 12 קמ"ש, אמירה שכאמור נאמרה ללא הסבר לבסיס שלה, דבר שמותיר ספק שמא עדיין מדובר בקלנועית.

 

  1. גם אם המאשימה היתה מראה, על כן, כי מדובר ברכב המונע בכוח מיכני, וגם אם המאשימה היתה מבססת את הטענה כי הרכב שנבדק על ידי מזרחי הינו רכב המרשל של הנאשם, עדיין היה נותר ספק שמא מדובר בקלנועית, שאינה מצריכה רשיון נהיגה. הנאשם ובת זוגו התייחסו לרכב כאל קלנועית, וגרסה זו מטעמו של הנאשם, לא נסתרה.

 

  1. אגב, בצלאל וכהן, אשר עצרו את הנאשם, נסעו אחריו כברת דרך (ראו, ת/3). הם היו יכולים לבסס, בין ב-ת/3 ובין בחקירתם, את מהירות הנסיעה של הנאשם. גם זאת הם לא עשו, דבר אשר שוב מותיר ספק שמא מדובר ברכב שמהירות נסיעתו המירבית היא 12 קמ"ש, כהגדרת המונח קלנועית שבתקנות.

 

  1. בשולי הדברים אתייחס לכך שבסיכומיה ביקשה המאשימה לצרף ראיות , לרבות פעם נוספת את דיסק התמונות. אבהיר, סיכומים אינם בגדר בקשה לצירוף ראיות , כפי שאינם בגדר בקשה לעיון מחדש בהחלטה שניתנה. אם רצתה המאשימה לבקש להגיש ראיות נוספות , לאחר סיום שמיעת הראיות , או כי אבחן מחדש החלטה שנתתי בעבר , היה עליה לעשות כן בבקשה מפורשת. אך מעבר לכך , כפי שציינתי לעיל, המאשימה הייתה יכולה להגיש את תמונות רכב המרשל במספר דרכים. משלא עשתה כן, חרף הזדמניות שהיו בידיה, אי אפשר לעשות כן בשלב הסיכומים. זאת, במיוחד כשהיה בידי המאשימה להביא את רכב המרשל עצמו כראיה והיא בחרה שלא לעשות כן. המסמך הנוסף, שהגשתו נעשתה בסיכומים, הפניה לעיכוב ההליכים , אינו יכול לשמש כראיה בעלת משקל של ממש, גם לו היה מוגש בשלב מוקדם יותר של ההליך, שכן לא מדובר בהודעה של הנאשם עצמו. משנדחתה הבקשה לעיכוב הליכים אין לה משקל ראייתי ממשי בהליך עצמו. לבטח כאשר "צירופה " נעשה ללא רשות, במסגרת הסיכומים, הרבה לאחר סיום הבאת ראיות המאשימה ( וללא הסבר מדוע לא הוגשה הבקשה קודם לכן).

 

  1. לאור האמור לעיל , לא הוכח בפני מעל לספק סביר, כי הנאשם היה חייב ברשיון נהיגה לנהיגה ברכב המרשל (וממילא לא הוכח כי מדובר ברכב החב ביטוח). משכך הם פני הדברים אין אלא לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

 

  1. יתכן כי המאשימה היתה יכולה להסיר את הספק הקיים. היא היתה יכולה לשאול את עדיה (או אפילו את הנאשם) כיצד נע רכב המרשל. היא היתה יכולה לבסס כי רכב המרשל שנבדק על ידי מזרחי הוא רכב המרשל שרכש הנאשם (על ידי הבאתו לבית המשפט והצגתו בפני מזרחי ובפני הנאשם). היא היתה יכולה לבסס כי רכב המרשל אינו עונה על הגדרת המונח קלנועית שבתקנות (למשל, על ידי הסבר של מזרחי, לאחר שהיה מוכח כי בדק את רכב המרשל של הנאשם, כיצד הגיע למסקנה כי הרכב שבדק מגיע למהירות של מעל ל-12 קמ"ש). היא לא עשתה דבר מכל אלה.

 

  1. כאמור, אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

 

 

 

 

 

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ז, 07 ספטמבר 2017, במעמד הצדדים

 

                               

 

   

                                                               

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ