פ"ה 61571-12-12 מנסור נ' מועצה מקומית עספיא

התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כעובדת שכירה. היא נעדרה מהעבודה תקופה ממושכת בשל מחלה. לטענתה, הנתבעת לא שילמה לה את מלוא דמי המחלה המגיעים לה, וזאת בשל כך שברישומיה זקפה הנתבעת לזכות התובעת יתרת ימי מחלה לניצול קטנה מזו שהתובעת טוענת כי מגיעה לה. התובעת עותרת לחייב את הנתבעת בתשלום דמי מחלה בשל כך. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת ואת הסעדים להם היא עותרת וטוענת, בין היתר, כי לא נפלה טעות ברישומיה באשר ליתרת ימי המחלה שעמדה לזכות התובעת.

על התשתית העובדתית הבאה לא היה חולק. לפי תשתית מוסכמת זו, על תנאי העסקת התובעת בנתבעת חלו הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל – 1970. תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת נמסרו לתובעת באופן רציף ושוטף. כעולה מתלושי השכר שהנפיקה הנתבעת לתובעת, תחילת העסקתה היתה בחודש 3/1987. בשנת 1994 מונתה התובעת לגזברית הנתבעת. עד חודש 3/05 הועסקה התובעת לפי דירוג ודרגה. החל מחודש 4/05 הועסקה התובעת לפי תנאי חוזה בכירים (להלן- חוזה בכירים).

אין חולק כי בחודש 11/2003 אוחדה הנתבעת עם המועצה המקומית דלית אל כרמל לכדי עירית עיר הכרמל (להלן – עירית הכרמל). איחוד זה היה מכח חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (מס' 2), התשס"ג – 2003, והוא נמשך עד יום 30.9.09, אז בוטלה העיריה והנתבעת חזרה להיות מועצה מקומית במעמד כפי שהיה לה עובר להקמת עירית הכרמל. זאת מכח חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה), התשס"ט – 2008 (להלן – חוק ביטול האיחוד). בתקופה שראשיתה חודש 11/03 וסיומה ביום 30.9.09 – היא תקופת עירית הכרמל –כיהנה התובעת בתפקיד גזברית העיריה, לאחר שנבחרה לתפקיד זה במכרז. החל מחודש 10/09, מועד כינונה מחדש של הנתבעת כמועצה מקומית עצמאית, כיהנה התובעת בתפקיד גזברית הנתבעת עד פרסום מכרז פנימי בחודש 2/10. התובעת התמודדה במכרז פנימי שפרסמה הנתבעת, זכתה בו, ושבה לכהן כגזברית הנתבעת גם לאחר תום תקופת עירית הכרמל.

מוסכם על הצדדים כי בשנת 2009, בתום תקופת עירית הכרמל, נבחר וג'יה כיוף לכהונת ראש הנתבעת. קיימת קרבת משפחה בין התובעת לבין וג'יה כיוף, אשר הינו בעלה של אחות התובעת. בשל קרבה משפחתית זו, קבעה ועדת מינהל השירות של משרד הפנים בשנת 2010 כי התובעת לא תוכל לשמש בתפקידה. כתוצאה מהחלטה זו, הגישה התובעת בבית הדין האזורי לעבודה תובענה (ס"ע (אזורי חי') 13375-10-10). במסגרת אותה תובענה נכרת הסכם פשרה בין התובעת, הנתבעת, וגי'ה כיוף ומשרד הפנים, וזה קיבל תוקף של פסק דין ביום 16.1.12 (נספחים 2 ו-3 לתצהיר התובעת; להלן – הסכם הפשרה). במסגרת הסכם הפשרה הוסכם, בין היתר, כי התובעת תצא לחופשת מחלה, תנצל את מלוא ימי המחלה והחופשה הצבורים לזכותה, ובתום ניצול זה תצא לחופשה ללא תשלום עד סיום הקדנציה של וג'יה כיוף. להשלמת התמונה יש לציין כי על פי הנטען על ידי התובעת, הודיעה בחודש 11/2013 לנתבעת על פרישתה מעבודתה בנתבעת.

כאמור, עניינה של תובענה זו הוא דמי מחלה. בענין זה לא היה חולק כי התובעת זכאית ל-30 ימי מחלה בגין כל שנת עבודה. אין חולק גם כי בזמן שהנתבעת שילמה לתובעת דמי מחלה, שולמו לה גם דמי הבראה וביגוד וכן נעשו הפרשות לקרן השתלמות. בתקופה בה עבדה התובעת על פי חוזה בכירים, לא היתה זכאית לחופשת מחלה ממושכת, כאמור בסעיף 49 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן – חוקת העבודה).

עוד מוסכם כי ניצול ימי המחלה של התובעת החל מיום 30.9.09, הוא בהתאם למפורט ברישומי הנתבעת. מאז חודש 9/11 שהתה התובעת ברצף בחופשת מחלה עקב מחלה קשה בה לקתה, תוך שהיא ממציאה אישורי מחלה. דמי מחלה שולמו על ידי הנתבעת עד סוף חודש 2/12, ומאז אינם משולמים לתובעת. אין חולק כי ההיעדרות עד 1/12 (כולל) היתה תוך המצאת אישורי מחלה. באשר לתקופה שראשיתה 2/12 ואילך, המציאה התובעת לבית הדין אישורי מחלה המתיחסים לתקופה רצופה עד סוף חודש 1/2013 (הודעת התובעת מיום 20.9.15), והנתבעת לא חלקה על אישורים אלו. הנתבעת רשמה ברישומיה כי התובעת ניצלה 51 ימי חופשה בשנת 2011 ובחודש 1/12, בשל כך שהנתבעת סברה כי התובעת מיצתה את ימי המחלה שלה. אין טענה כי התובעת שהתה בימים אלו בחופשה. מאז חודש 3/12 לא משלמת הנתבעת לתובעת שכר כלשהו.