פ.א. מרכז מומחים רפואי בע"מ נ' איי בי סופט בדייב בע"מ

החלטה

1.        בפני בקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת. התובעת הגיבה בכתב לבקשה וביום 11/7/2010, בדיון קדם המשפט בתיק, טענו הצדדים בעניין זה.

2.התובעת עותרת לחיוב הנתבעת בהשבת כספים ששולמו לה בעבור מכשיר להסרת שיער אותו רכשה ממנה ואשר לדבריה, נתגלו בו בעיות טכניות וכן נגרמו למטופלות כוויות כתוצאה מן השימוש בו.

3.בין הצדדים היתה התנהלות משפטית במסגרת הליך בו פתחה הנתבעת, לגביית השיקים אשר מסרה התובעת בעבור המכשיר ואשר סורבו. במסגרת הליך זה, ניתנה לתובעת (שם הנתבעת) הרשות להתגונן אך בסופו של יום, נדחתה הגנת התובעת ולנתבעת הותר להמשיך בהליכי הגבייה. בדיון קדם המשפט, טען ב"כ הנתבעת כי רק לאחר סיום ההליך בנושא השיקים, התברר כי החברה התובעת כאן הינה חדלת פרעון. לפיכך, הוגשה בקשה זו לחיובה בהפקדת ערובה.

4.במהלך הדיון, הציעה התובעת כי בנה של מנהלת התובעת, שהוא מבעלי החברה, ישמש כערב אישי למקרה בו תידחה התביעה והתובעת תחוייב בתשלום הוצאותיה של הנתבעת. ב"כ התובעת טען בדיון כי המדובר בערב אשר נמצא בארץ, אינו יוצא מן הארץ בתדירות גבוהה ואין לו חובות. בסיום הדיון, הותר לתובעת לצרף מסמכים אשר יעידו על יכולתו הכלכלית של הערב המוצע, בטרם תינתן החלטה בבקשה ואכן, היום הוגשו שני תלושי שכר של הערב, לחודשים מאי ויוני 2010. עיון בתלושי השכר מעלה כי הלה החל לעבוד בתאריך 1/5/2010 בחברה אשר שמה אינו ברור בשל אופן סריקת התלושים. משכורותיו בחודשים הללו היו 3,200 ₪ ו- 4,800 ₪. זולת מסמכים אלו, לא הוגשו מסמכים נוספים.

5.        בקשה לחיוב בהפקדת ערובה יכולה להיבחן הן בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") והן בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

בקשה זו שבפני תיבחן במשקפיו של סעיף 353א לחוק החברות ולא על פי תקנה 519 לתקנות, שכן סעיף 353א הנ"ל המהווה דבר חקיקה ראשי, מאוחר יותר וספציפי לחברה, גובר על תקנה 519, אשר היא חקיקת משנה המתייחסת באופן כללי ל"תובע", באשר הוא. (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים (29/1/08)).

6.        הכלל שנקבע בסעיף 353א הנ"ל הוא כי כאשר הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה, אשר אחריות בעלי המניות בה היא מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת, או אם הוכיחה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.

(לעניין זה רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מוטי זיסר (13/7/08).

7.       השיקולים הכלליים העומדים ביסודו של הסעיף האמור הינם "האיזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מחד גיסא לבין זכותו של נתבע ש"נגרר" להליך משפטי (שלא ייצא נפסד ולא ייפגע בקניינו גם אם יזכה) מאידך גיסא" רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11/2/2009).

לאור האמור, בשלב הראשון, על בית המשפט לבחון את מצבה הכלכלי של התובעת, כאשר הנטל הוא על התובעת להוכיח יכולת לשלם את הוצאותיה של הנתבעת.

8.        במקרה הנדון, התובעת לא רק שלא הראתה יכולת לשלם את הוצאותיה של הנתבעת, אלא אף הודתה בקשיים כלכליים במסגרת ההליכים המשפטיים אשר התנהלו כבר בעניינה, וכן באלו שבפני.

התובעת לא הביאה בפני כל ראיה לכך שתוכל לעמוד בתשלום הוצאותיה של הנתבעת. ההפך הוא הנכון, מדברים שנאמרו עולה כי, כאמור, כי התובעת אינה פעילה ומצויה בקשיים כלכליים.

9.        כעת, משנקבע כי התובעת לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאותיה של הנתבעת אם זו תזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו.

(ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4).

בהקשר זה, כך נקבע ברע"א 10376/07, יש להביא בחשבון, בין היתר את השיקולים הבאים:

"(א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א)      בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב)       בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624)."  

10.        אחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את נסיבות התיק, הגעתי למסקנה כי במקרה זה אין כל נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה וזאת מן הטעמים המפורטים להלן.