פתאל נ' קליין ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.8.12 בצומת מושב אלישע.

2. לטענת התובע, עמד עם רכבו ברמזור אדום כשלפתע חש חבטה ברכבו. התובע טען כי רכב הנתבע הגיח מאחור, לא שמר מרחק כמתחייב בתקנות התעבורה, פגע ברכבו וגרם לו לנזקים. התובע טען כי אין מחלוקת בנוגע לאחריות לתאונה הנדונה והמחלוקת נסובה על גובה הנזק. הנתבעת הכירה באחריותה ופיצתה התובע בגין הנזקים, אך קיזזה שלא כדין 3,233 ₪ מסכום פיצוי.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי רכב הנתבעים התקדם מעט ונשק לרכב התובע כך שלא נגרם נזק כלשהו למי משני כלי הרכב. הנתבעים טענו כי רכב התובע היה פגוע במספר מוקדי נזק שאינם קשורים למגע שארעה בין הרכבים. הנתבעים טענו כי רכב התובע היה פגוע מבעוד מועד, טמבון הרכב היה פגוע ועבר שיפוץ, סימני התיקון הקודם ניכרים על הטמבון וניתן לראות הנזקים במכסה תא המטען, שאינם קשורים למגע בין הרכבים. הנתבעים טענו כי מעיון בחוו"ד השמאי עולה כי ברכב התובע הורכב טמבון חדש ותוקן תא המטען. הנתבעים טענו כי הרכבת טמבון חדש ולא משופץ הטיבה את מצבו של התובע, תחת החזרת הניזוק למצבו טרם קרות התאונה. הנתבעים טענו כי ניתן לראות מהתמונות כי הטמבון היה פגוע קודם לקרות התאונה ועל הרכב היו סימני מכות רבים שאינם קשורים למגע בין הרכבים. הנתבעים טענו כי ראש הנזק בגין ירידת ערך לא הוכח אף הוא ודינו להידחות. לפיכך שילמו לתובע סך של 3,451 ₪ בלבד שיש בו כדי להשיב התובע למצבו טרם קרות הנזק.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה עמד ברמזור אדום והנתבע פגע בו מאחור במהירות 30-40 קמ"ש. בנוסף, הנתבע לא מסר לו את פרטי בעלי הרכב והביטוח הנכונים. התובע הודה כי לתא המטען נגרם נזק קודם לתאונה בגין פגיעת הרכב בעמוד. התובע טען כי בגין פגיעה זו נוצרה גומה שלא תוקנה על ידו. אשת התובע העירה בדיון כי הגומה תוקנה אף היא. התובע טען כי הטמבון לא ניזוק כתוצאה מהעמוד אלא רק תא המטען מהטעם שהעמוד ניצב על מדרכה. התובע טען כי המתין זמן רב לקבלת הפיצוי וטען כי יש לפצותו בהתאם לדו"ח השמאי.

אשת התובע העידה אף היא וטענה כי הנתבע איננו דובר אמת וכי מדובר היה ברכב חדש.

5. הנתבע 1 העיד כי התרשם במועד התאונה שהיו פגיעות קלות ברכב הקודמות לתאונה וכי לא נגרם כל נזק כתוצאה מהתאונה. הנתבע 1 טען כי התמונות מדברות בעד עצמן.

נציג הנתבעת 2 טען כי התובע הודה בחקירתו כי היתה פגיעה קודמת לתא המטען כתוצאה מכניסה בעמוד. לפיכך, קוזז סך של 650 ₪ שצויין בדו"ח השמאי כירידת ערך בגין מכסה תא מטען. בנוסף, קוזז סך של 2,548 ₪ מאחר ולטמבון היו מספר פגיעות קודמות והורכב לרכב טמבון חדש, על אף שכאשר מדובר ברכב בן ארבע שנים היה מקום להתקין טמבון תחליפי בעלות נמוכה יותר.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני קובעת שיש לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה רכבו עמד ברמזור אדום כאשר רכב הנתבע פגע בו מאחור. עדות זו נתמכה בעדותה של אשת התובע ושל הנתבע עצמו שהודה כי פגע ברכב התובע מאחור אך טען בניגוד לתובע כי מדובר היה בפגיעה קלה בלבד. לאור האמור, אין מחלוקת בנוגע לאחריות לתאונה והיא מוטלת על הנתבעים.

כידוע, לאחר הוכחת האחריות, מוטל הנטל על התובעים להוכיח את גובה הנזק בגין התאונה.

באשר לנזק, מצאתי מקום לקבל טענת הנתבעים לפיה יש להפחית את הסך של 650 ₪ ירידת ערך מהטעם שסכום זה נקבע על יסוד פגיעה קודמת ברכב בגין תא המטען ואין לחייב הנתבעים בגינה.

ברם, באשר לניכוי בסך של 2,583 ₪ לא מצאתי מקום לקבל את טענת הנתבעים במלואה, שכן לא הוכח כי לטמבון היו נזקים קודמים למעט הנזק לתא המטען האחורי בו הודה התובע בחקירתו. לפיכך, יש להפחית סך של 649 ₪ בגין ישור מכסה מטען וסך של 1,299 בגין צביעת המטען - בלבד.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 635 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 25.2.13 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ג' אב תשע"ג, 10 יולי 2013, בהעדר הצדדים.