1. לפניי בקשת כונס הנכסים הזמני (להלן: "הכונס") למתן הוראות. במסגרת בקשה זו התבקש בית המשפט לאשר לכונס לפרסם הזמנה ולהציע הזמנות לרכישת הטובין שנתפסו בבית העסק ברח' מאה שערים 53 בירושלים (להלן: "המיטלטלין"). כמו כן, התבקש בית המשפט לאשר את מכירת הטובין על ידי הכונס לכל המרבה במחיר. עוד ביקש הכונס, כי לאור העובדה שמדובר בכמות עצומה של טובין שנתפסו, כ-400 ארגזים מלאים באלפי פריטים, מתבקש בית המשפט לאשר לכונס לפנות לבית מכירות פומביות על מנת לקבל הצעת מחיר לצורך מיון, סידור ומכירת המיטלטלין, וכן לבצע הערכת שווי כאשר הצעת המחיר תובא לאישור בית המשפט.
2.ברקע לבקשה זו עומדות העובדות הבאות: כנגד החייבים ניתן צו כינוס זמני. שלושה ימים לאחר מכן תפס הכונס אלפי פריטים שנמצאו בחנות. תפיסה זו נעשתה לאחר שהגיע לכונס מידע לפיו החייבים, או מי מטעמם, החלו להבריח תכשיטים מהחנות. הכונס פנה באופן מיידי לשכירת שירותי עו"ד סיגל נוימן, הנמצאת בירושלים ובקיאה בתחום חדלות הפרעון, זאת כדי שתתפוס חזקה בחנות ובתכשיטים. בעקבות כך, הכל על פי צווי בית המשפט, הגיעה עו"ד נוימן עם מנעולן כדי לתפוס חזקה בחנות. באותו שלב החלו להקיף את השניים עשרות עוברי אורח מהעדה החרדית, אשר הפריעו לפעולת התפיסה. במקום פרצה מהומה ומשטרת ישראל הוזעקה למקום. ביום 19.2.14 ניתנה החלטת בית המשפט, המורה למשטרת ישראל לסייע בפעולות התפיסה. בעקבות כך פנה עו"ד רז מנגל למשטרת ישראל ותוך תיאום עמה בוצעה פריצה לחנות, תפיסתה ותפיסת החזקה בטובין. פעולות התפיסה ולקיחת הטובין ארכו כ-20 שעות כאשר הטובין נארזו בכ-400 ארגזים מלאים ולמקום הוזמנה משאית ארוכה כדי להובילם.
3.במסגרת הבקשה מפרט הכונס את ההוצאות שהוצאו לצורך ביצוע פעולות אלו. מדובר בהוצאות בסכום של כ-48,000 ₪. לאחר שבחנתי את טיב ההוצאות, יש לאשרן ולהורות כי אלו תשולמנה מתוך כספי תמורת מכירת המיטלטלין.
4.הכנ"ר הגיש תגובה לבקשה למתן הוראות, וממנה עולה כי הצטרף לעמדת הכונס שיש לפרסם בקשה לקבלת הצעות לרכישת המיטלטלין. ביום 1.4.14 ניתנה החלטת בית המשפט, המאשרת לכונס להמשיך בפעולתו.
5.בהמשך, הגיש הכונס דוח בדבר מכירת המיטלטלין. מהדוח עולה כי המיטלטלין נמכרו ביום 8.4.14 זאת על פי אישור בית המשפט, כאמור לעיל. עוד הדגיש הכונס כי ביום 6.4.14 הגישה החייבת בקשה לביטול החלטת בית המשפט וביקשה לעכב את מכירת המיטלטלין, אולם על פי החלטת בית המשפט עוד באותו היום בקשתה זו נדחתה. הכונס מפרט בבקשתו פעם נוספת את העלויות השונות ולכך נוספו העלויות הבאות: עלות שמירה ואחסון המיטלטלין, עלות הערכת שמאי, עלות פרסום ועלות מכירת המיטלטלין. לאחר שבחנתי עלויות אלו, יש לקבוע שמדובר בעלויות סבירות ביותר, נוכח ההליך הסבוך שהיה כרוך בהוצאת המיטלטלין ומכירתם ונוכח הכמות הרבה של המיטלטלין והצורך בשמאות מורכבת, יחסית, כדי לעמוד על שווי המיטלטלין.
6.הכונס הגיש לבית המשפט את כל העתקי החשבוניות המלמדות על אותן עלויות, וכן הגיש את העתק הערכת השמאי. מדובר בדוח שמאי המשתרע על פני כ-40 עמודים ובו מפרט השמאי את אותם ארגזים בהם הייתה הסחורה שנלקחה מהחנות. הארגזים שמוספרו ועל פי מניינו של השמאי עמדו לפניו 342 ארגזים. השמאי מפרט את טיב הסחורה והפריטים שהיו בכל ארגז. מדובר בפירוט שלעניות דעתי מספק ונותן תמונה מלאה באשר לסחורה שהייתה בארגזים. יחד עם זאת יש להעיר, כי השמאי לא נקב בערכים לגבי כל אחד מהפריטים, סוגי הפריטים או הארגזים עצמם, אלא בחוות דעתו נקב בשווי כולל לסחורה, תוך שציין כי ביקר במחסנים בהם אוחסנה הסחורה. השמאי הוסיף וקבע כי תכולת החנות נארזה ב-342 ארגזים וחלק קטן מהסחורה היה בתפזורת. הארגזים מוספרו, נפתחו, תוכנם הוצא ונבדק על ידו. על פי ממצאי השמאי, מרבית הסחורה הייתה מתוצרת "האחים חדד", חברת "הצורפים" וחברת "ריגל". השמאי מציין כי חברה אחרונה זו עוסקת בייצור מוצרים זולים המהווים תחליף לשוק הסיני. כדי לקבל מידע אודות סוג הסחורה וטיבה, ביקר השמאי אצל "האחים חדד". השמאי קיבל לדבריו הסבר מקיף באותו מקום אודות טיב הסחורה וערכה. עוד הדגיש השמאי, כי על גבי כל מוצר של חברת "האחים חדד" מודבקת מדבקה עם ברקוד הספרה כאשר הספרה האחרונה בברקוד משמשת את החברה לקביעת קוד המחיר ושלוש הספרות שלפניה מציינות את משקל המוצר. כמו כן מצוינות אותיות באנגלית ST, שהן קיצור המילה STERLING זאת לציון טוהר הכסף. כמו כן, קיימות בברקוד אותיות נוספות המעידות על טיב הציפוי. כאשר החפץ מצופה, הדבר מעיד על טיבו הנמוך יותר ושוויו הנמוך יותר מאשר פריטים העשויים כסף 925. כמו כן ציין השמאי, כי נמצאו פריטים רבים ביותר המעוטרים בכסף, שכללו: מגשים, ברכות ספרי תפילה, מחזיקים לקופסאות גפרורים, ועוד. נמצאה בנוסף כמות קטנה ביותר של תכשיטי כסף, זהב ושרשראות פנינים שאינם מהווים את מרבית הסחורה. השמאי ערך סקירה בחנות "האחים חדד" בכל הנוגע לרמת המחירים על פי הנתונים המצויים על גבי המוצרים, וכן למד כי ניתן לקבל הנחה בשיעור של 20%-50% בעת רכישה של כמות גדולה על ידי סוחר. השמאי ציין כי ערך רישום של מחירי המכירה ומסכום זה למד באשר לשווי לצורך מימוש מהיר. עוד הוסיף לכך את העובדות של הוצאות הובלה, אחסנה ומימון, והגיע למסקנה כי שווי הסחורה כולה לצורך מימוש מהיר הוא סך של 250,000 ₪ כולל מע"מ. חוות דעת השמאי נערכה לצורך הגשתה לבית המשפט והשמאי חתם על אזהרה כמקובל.
7.החייבת הגישה תגובה לבקשת הכונס וכן לדוח השמאי וטענה כי הליך המכירה היה נגוע בפגמים רבים ומהותיים. במסגרת זו טענה, כי דוח הכונס הוגש רק ביום 21.5.14, היינו חודש וחצי לאחר ביצוע המכירה. לטענתה, הרכוש שנמכר היה בעל ערך רב. עוד הלינה החייבת על האופן בו נתפסו המיטלטלין ולטענתה, על פי הוראת תקנה 387ו לתקנות סדר הדין האזרחי, חלה חובה על הכונס לערוך דוח מפורט בעת תפיסת הנכסים כאשר הוא חתום על ידי הנוכחים בעת ביצוע הצו, ככל האפשר, ועל מי שאחראי על החצרים בהם בוצעה התפיסה. החייבת הדגישה, כי במידה שלא נערך דוח שכזה, לא ניתן לדעת מה נתפס. לטענת החייבת, הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בפריטים רבים שכללו דברי כסף ותכשיטים. מאחר שלא נערך דוח כזה מעולם, טוענת החייבת שלא תוכל לבדוק ולחוות דעה מה נלקח מהחנות, והאם כל שהיה בחנות נמכר. לפיכך טענה החייבת, יש להורות לכונס להשלים את החסר ולהמציא פירוט מדויק אודות הפריטים שנתפסו, ליתן הסבר מדוע פירוט כאמור לא נערך ונחתם, ומדוע כאשר נערכה רשימת המלאי על ידי השמאי, רשימה זו היא סתמית וכללית.
8.טענה נוספת בפי החייבת נוגעת לזהות השמאי. לטענתה, מדובר בשמאי שהשכלתו היא בוגר טכניון בשמאות רכב ומקרקעין והנדסאי מכונות, כאשר בפרסומים שונים מוצג שמאי זה כשמאי רכב ואינו מאוזכר כמומחה או בעל הבנה כלשהי בתחום מוצרי היודאיקה והתכשיטים. החייבת תוהה מדוע לא נבחר שמאי שהוא בעל ידע בתחום זה, ואשר קיימות רשימות שמאים אחרים הבקיאים בתחום האמור. החייבת גם ביצעה בדיקה אודות השמאי עצמו וגילתה כי הורשע בעבר ב-14 אישומים של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וב-6 אישומים בניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זאת עת עסק כשמאי רכב והיה מעורב בפרשת מרמה רחבת היקף שהתרחשה בין השנים 1996-1998, בעת שהגיש לבתי המשפט חוות דעת שמאיות כוזבות. הוטל על השמאי עונש מאסר וקנס כספי ולמרות ערעורים שהוגשו, ההרשעה לא בוטלה. לפיכך סבורה החייבת, כי על הכונס להסביר מדוע בחר שמאי זה ולא שמאי אחר.
9.באשר לטיב השמאות טוענת החייבת, כי אופן עריכת השמאות היא בעייתית כאשר נקבע מחיר כללי לכל הפריטים. עוד מפנה החייבת לכך שעו"ד טדי ארז, שמונה ככונס נכסים במסגרת הליך אחר שהתנהל בבית המשפט המחוזי בין החייבים לבין יהודה אמיתי, ערך טבלה מפורטת של הפריטים האמורים והגיע למסקנה בדבר שווי העולה כמעט פי ארבעה על השווי שהוערך על ידי השמאי (ראה: נספח 1 לתגובת החייבת). לפיכך סבורה החייבת, כי מדובר בשמאי שאין לו מושג כלשהו בתחום האמור. כמו כן, חולקת החייבת על ההנחות שהעלה השמאי בחוות דעתו, כי ניתנות הנחות גדולות כאשר מדובר במכירה רחבת היקף, למשל לסוחר, או על כך שהשמאי נעזר במידע שקיבל מחברת "האחים חדד" בלבד. לטענת החייבת, על השמאי היה לציין מחירים או הערכת שווי לגבי כל פריט ופריט. השמאי לא פירט מחירים ולא ניתן לדעת כיצד הגיע לסכום הכולל של 250,000 ₪ (בהקשר לכך מפנה החייבת להוראות תקנה 134א לתקנות סדר הדין האזרחי). לפיכך מבקשת החייבת, כי בית המשפט יורה לכונס להשלים את כל הנתונים החסרים על פי טענותיה, כפי שפורטו לעיל.
10.החייבת מלינה גם על פרסום ההודעה בדבר המכירה הפומבית כאשר בהודעה נמסר שהפריטים יימכרו ב-35 קבוצות שונות, אולם בהערכת השמאי אין כלל חלוקה לקבוצות שונות עם ערך נקוב לכל אחת מהן. כמו כן מלינה החייבת על העובדה שרק חלק מהמשתתפים הפקידו מראש ערבון שנקבע בסך של 10,000 ₪ וכי נוצר חוסר שוויון מהותי ופסול בין המשתתפים במכירה. החייבת טוענת גם, כי אם הכונס דרש ערבות בסך 10,000 ₪ עבור השתתפות בכל אחת מ-35 המכירות, הדבר אינו הגיוני שכן סכום זה עולה על שווי ממוצע של כל אחת מהקבוצות.