תם נ' הכונס הרשמי

עו"ד אלי בן חנן

להלן: "הנאמן"

בפניי בקשת החייב להפחית משכר טרחת הנאמן.

רקע

1. ביום 15.12.13 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, לבקשתו, וביום 14.12.14 הוכרז החייב כפושט רגל.

2. נגד החייב אושרו תביעות חוב בסכום של 624,548 ₪, מתוכם תביעות חוב של בני משפחה, בסכום של 210,857 ₪.

3. החייב הגיש הצעה להסדר נושים, על פי ישלם הוא לנושיו סכום של 50% מתביעות החוב. הצעה זו אושרה על ידי בני משפחתו הנושים, אך נדחתה על ידי יתר הנושים.

   החייב שיפר את הצעתו לתשלום סכום של 405,953 ₪, אשר יאפשר חלוקת דיבידנד בשיעור 65% לנושיו. כל הנושים קיבלו את הצעת החייב, למעט נושה אחת שסכום הנשייה שלה כ- 0.8%, אשר לא נתנה את עמדתה.

4. הצעת החייב אושרה ונותרה מחלוקת בדבר הוצאות ההליך.

5. על פי חישוב שערך הכונ"ר, הוצאות ההליך מסתכמות בסכום של 66,576 ₪ (47,136 ₪ + מע"מ  שכ"ט הנאמן, 2,000 ₪ הוצאות הנאמן ו- 9,427 ₪ אגרת השגחה לכונ"ר).

   עיקר טענות הצדדים

6. לצדדים טענות רבות אחד כנגד משנהו. להלן יפורטו הטענות העיקריות בלבד.

7. לטענת החייב, גרם הנאמן נזק לקופת פשיטת הרגל בכך שלא פעל לגביית כספים המגיעים לחייב, כדלקמן:

   1. תביעת חוב בנימין גמזו- גמזו קיבל הפטר ביום 30.11.14; ב- 17.12.14 הוצא לחייב מכתב מאת הנאמן על נכסי גמזו, להשלמת מסמכים; לטענת החייב, הוא הגיש תביעת חוב נגד גמזו לפני צו הכינוס בתיק זה, ולכן היה על הנאמן להיכנס בנעליו ולגבות את החוב (לא אפרט את טענות החייב לגופה של תביעת חוב); לטענת החייב, גרם הנאמן נזק של 33,333 ₪, בערכי מועד מתן פסק הדין לטובתו נגד גמזו.

   2. תביעת חוב אפרים בן יאיר- ביום 2.11.16 נדחתה תביעת החוב של החייב נגד בן יאיר; הנאמן לא פעל לתיקון הטעות שבדחיית תביעת החוב, אלא טען שאין סיכוי לערעור; ב"כ החייב פנתה לנאמן בתיק של בן יאיר, ולאחר שהסבירה לו את הטעות, אושרה תביעת החוב בסכום של 12,629 ₪.

   3. תביעת חוב שי רז- לטענת החייב, היה על הנאמן לפעול לגביית כספים מרז, נגדו אוחז החייב בספק דין בסכום של 120,000 ₪; כיוון שהנאמן לא עשה מאומה לגבות כספים מרז, גרם הוא לנזק לקופה.

   4. החייב מתלונן גם על היחס שקיבל מהנאמן.

   5. נוכח האמור מבקש החייב להפחית את שכרו של הנאמן למחצית מהסכום המחושב, דהיינו 23,568 ₪ (לפני מע"מ).

8. הנאמן טען שעניין גביית הכספים הנ"ל מחייבים של החייב נדון בבקשה 19, וביום 9.5.17 הודיעה ב"כ החייב שהיא תפעל לגביית החובות. הוסיף הנאמן וטען:

   1. תביעת חוב בנימין גמזו- החייב הגיש תביעת חוב טרם צו הכינוס בעניינו; תביעת החוב נדחתה בשל אי תקינותה; הנאמן ביקש מסמכים מהחייב על מנת לתקן את תביעת החוב, אך לא קיבל אותם;

   2. תביעת חוב אפרים בן יאיר- תביעת החוב הוגשה על ידי החייב באיחור ונדחתה; הדבר הובא לידיעת הנאמן רק כאשר ההחלטה הייתה חלוטה.

   3. תביעת חוב שי רז- הנאמן בירר את הדברים ולא היו סיכויי גבייה.

   4. הנאמן טוען טענות שונות נגד התנהלות החייב.

9. הכונ"ר השיב לטענות השונות, ובין השאר:

   1. באופן כללי, הכונ"ר מסכים שעל הנאמן להיכנס לנעלי החייב ולפעול לגביית כספים המגיעים לו; במקביל, על החייב לסייע לנאמן לגבות כספים המגיעים לו (ס' 56 לפקודה).

   2. תביעת חוב בנימין גמזו-; בנסיבות הספציפיות, כאשר החייב לא הצליח לאתר את המסמכים שנדרשו על ידי הנאמן בתיק של גמזו, אין להטיל אחריות על הנאמן; בנוסף, היה על החייב להעלות טענותיו מבעוד מועד בפני בית המשפט.

   3. תביעת חוב אפרים בן יאיר- נוכח פעולות החייב, לא נגרם נזק לקופה.

   4. תביעת חוב שי רז- חובת הזהירות מחייבת את הנאמן לבחון אם יש טעם בקיום הליכים ואם אין, עליו להימנע מביצוע פעולות.

   5. לסיכום, סבור הנאמן שהחייב לא הוכיח שנגרם נזק לקופה ולכן דין הבקשה להידחות. אולם, מאחר שמצופה מהנאמן למיקסום הגביה מצדדי ג', לרבות הגשת השגה בתביעה של בן יאיר, בו לא נגרם נזק רק בשל פעולות החייב, משאיר הכונ"ר לשיקול דעת בית המשפט.

10. ניתנו תגובות נוספות של החייב והנאמן, אך אין בהן כדי לשנות את ההכרעה.

    דיון

11. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור שבמקרה זה יש לקבל את הבקשה באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

    בטרם קביעה אם יש להפחית משכרו של הנאמן, אבחן מה השכר הנכון המגיע לנאמן בהתאם לתקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א – 1981, (להלן: "תקנות השכר").

    אני סבור שהכונ"ר טעה בחישוב הוצאות ההליך-

    הכונ"ר חישב את שכר הנאמן ויתר הוצאות ההליך מתוך סכום החלוקה לנושים, 405,953 ₪, דבר שנכון היה לעשות לו שכר טרחת הנאמן מחושב לפי תקנה 8א' לתקנות השכר, בה מחושב שכר בעל התפקיד "מתוך סך כל הנשייה שחילק בפועל לכל הנושים".

    אולם, בענייננו שכרו של הנאמן נקבע לפי תקנה 8 לתקנות השכר, ולכן יש לחשב את שכרו של הנאמן "באחוזים מתקבולי מימוש". בהתאם לתקנות 1 ו- 8(א1) לתקנות השכר, תקבולי מימוש כוללים את כל הכספים שמשלם החייב לקופה (למעט החריגים שבתקנה 8(א)), ולכן, היה על הכונ"ר לחשב את הוצאות ההליך על פי מלוא הסכום שעל החייב לשלם, כולל הוצאות ההליך.

    נוכח האמור, השכר הנכון של הנאמן צריך היה להסתכם בכ- 55,000 ₪ (לפני מע"מ), ולא כ- 47,000 ₪ כפי שחישב הכונ"ר (להלן: "השכר הנכון").

12. לגופו של עניין, כאשר מתמנה בעל תפקיד על נכסי החייב, תפקידו לאתר את כל רכושו של החייב ולפעול למימוש נכסים המוקנים לקופה.

    קשה לדעת אם ואיזה נזק נגרם לקופה נוכח העובדה שהנאמן בתיק זה בחר שלא לפעול לגביית הכספים המגיעים לחייב. יתכן שגם אם היה מוגש ערעור בתיק של גמזו וגם אם היה הנאמן פועל לגביית כספים מרז, לא היה מצליח הוא להעשיר את הקופה. ייתכן שצודק הנאמן ובכל מקרה בהיעדר מסמכים לא ניתן היה להשיג על ההכרעה בתביעת החוב של גמזו וכי לא היה סיכוי לגבות כספים מרז, עקב חובותיו הגבוהים, אולם אינני סבור שהנאמן עשה די בתיק זה כדי לנסות לגבות את הכספים.

    דוגמה לכך ניתן לראות בעניין בן יאיר, אשר פעילות החייב הצליחה להפוך דחייה של תביעת החוב, על אף שהנאמן היה סבור שלא ניתן לעשות זאת.

13. בעקבות בקשת החייב מיום 21.2.17, קבעתי בהחלטתי מיום 4.3.17 בבקשה 19 שעל הנאמן לפעול לגביית הכספים או להתקשר עם עו"ד שיעשה זאת עבורו; נוכח החלטתי, תגובת הנאמן מיום 21.3.17, תגובת החייב מיום 3.4.17 והחלטתי מיום 7.5.17, הודיעה ב"כ החייב שהיא תפעל לגביית החובות. אולם, למרות החלטתי מיום 15.5.17 (בה נקבע שב"כ החייב תסכם את שכרה עם בעל התפקיד ותגיש לאישור בית המשפט), לא קודם עניין הגביה.

    לכן, במקרה זה, אני סבור שמצד אחד לא פעל הנאמן די לגביית הכספים המגיעים לחייב, אך מצד שני גם החייב ובאת-כוחו לא עשו די לגביית הכספים.

14. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור שיש להפחית 25% מהשכר לנאמן (כלומר, שכרו של הנאמן יסתכם בסכום של 41,250 ₪, שהם כ- 75% מהשכר הנכון).

15. אולם, מההפחתה בשכר הנאמן לא נכון שייהנה החייב (אשר שילם לנושיו דיבידנד בשיעור של 65% בלבד, בסכום של כ- 406,000 ₪ מתוך תביעות חוב שאושרו בסכום של כ- 625,000 ₪) וגם לא קרובי משפחתו (אשר היו מוכנים להסתפק בדיבידנד נמוך יותר של 50%, ועל פי הבקשות השונות בתיק, סייעו לחייב, כגון אמו אשר אפשרה לו לעשות שימוש ברכבה וחתמה לו ערבות ליציאה מהארץ).

    התוצאה

16. הוצאות הכינוס יסתכמו בסכום של 58,512 ₪ (שכר הנאמן: 41,250 ₪ בתוספת מע"מ + 2000 ₪ הוצאות + 8,250 ₪ אגרת השגחה לכונ"ר).

17. מאחר שהנאמן קיבל את חישוב הכונ"ר לשכרו, ייהנה החייב מההפרש בין ההוצאות הנכונות לסכום של 66,576 ₪, אשר חושב על ידי הכונ"ר.

    ההפרש בין הסכום שחושב על ידי הכונ"ר (66,576 ₪) לסכום שנקבע לעיל (58,512 ₪), יחולק כדיבינד נוסף לנושי החייב שאינם קרובי משפחתו.

    ניתנה היום, א' ניסן תשע"ח, 17 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.

     

    עמית כהן, שופט