1.לפני בקשת המבקשת לקציבת מזונות שני ילדיהם הקטינים שלה ושל המשיב 1 (להלן: "החייב"), האחד כבן 17.5 והשני כבן 14, וזאת ע"פ סע' 128(א) לפקודת פשיטת הרגל.
2.לחייב ניתן צו כינוס על נכסיו ביום 21.10.15.
3.ביום ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד מיום 2.3.10 , במסגרתו אושרה הסכמת הצדדים והחייב נדרש לשלם סך של 4,000 ₪ למזונות ילדיו (2,000 ש"ח לכל קטין).
4.לטענת המבקשת היא עובדת כמורה בבית ספר יסודי ומשתכרת סך של כ- 8,194 ₪ לחודש. כמו כן המבקשת מקבלת קצבת ילדים בסך של 338 ₪ לחודש וסיוע מעמותת תפנית בסך של כ- 295 ₪ לחודש, כך שסך הכנסותיה מסתכם בסכום של 8,827 ₪ לחודש.
המבקשת מתגוררת בדירה אשר הייתה בבעלות בני הזוג, ונותרה בידיה במסגרת הסכם הגירושין, ומשלמת משכנתא בסך של 2,762 ₪ לחודש.
לטענת המבקשת, הוצאותיה, מסתכמות בסך של כ- 16,200 ₪ לחודש, לרבות : תשלום לקופ"ח (147 ₪) , פלאפון ל- 3 קוים (כ- 150 ₪) , גז (40 ₪) , חשמל (520 ₪) , ועד בית (300 ₪), ארנונה (1,008 ₪) , מים וביוב (180 ₪) משכנתא (2,762 ₪), הוצאות כרטיס אשראי (לרבות כלכלת בית, מזון, ביטוח לרכב (חובה ומקיף), דברי סדקית וביגוד) בשיעור של 5,275 ₪), הוצאות שוטפות, לרבות דלק, אוטובוסים ודמי כיס לילדים (2,000 ₪), החזר הלוואה למשרד החינוך – 1,478 ₪, תשלומים לבית הספר (220 ₪), תיקוני רכב, הכנה לטסט ואגרת טסט (כ- 320-370 ₪ לחודש בפריסה שנתית), שיעורים פרטיים – 280 ₪, כבלים ואינטרנט – 350 ₪.
המבקשת הגישה בקשתה לקציבת מזונות ביום 24.5.16 ובה היא מבקשת להעמיד את סכום המזונות שייקצב על הסך שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה, אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, עומד לטענתה על סך של כ- 4,300 ₪.
5.החייב ביקש לדחות את הבקשה ולחילופין לפסוק דמי מזונות מינימאליים, מאחר ולטענתו הוא חי בדוחק ואינו מסוגל לעמוד בתשלום המזונות.
החייב נשוי בשנית, כאשר גם אשתו הנוכחית וגם הוא עצמו, מצויים בהליכי פש"ר.
לחייב ולאשתו ארבעה ילדים קטינים, בגילאי 6-16, הסמוכים על שולחנם.
החייב ואשתו משתכרים ביחד כ- 9,500 ₪ לחודש והם נדרשים לשלם לקופת פשיטת הרגל סכום חודשי בהיקף של 900 ₪. (יצוין כי מתגובת המנהלת המיוחדת עולה כי החייב ואשתו משתכרים ביחד סך של כ- 10,000 – 10,500 ₪)
החייב ואשתו אינם מקבלים קצבת ילדים, עקב חוב לביטוח הלאומי.
החייב ומשפחתו פינו את ביתם לפני מספר ימים ועברו להתגורר בשכירות.
החייב הוסיף וטען כי במשך שנים הוא שילם את דמי המזונות כסדרם ואף למעלה מכך, עד שנקלע לקשיים כלכליים אדירים שהובילו אותו להליך הנוכחי.
כן הוסיף החייב וטען כי גרושתו קיבלה את דירת המגורים של בני הזוג, ואף אינה חושפת בפני כב' בית המשפט כספים שיש לה בתוכניות חסכון.
6.המנהלת המיוחדת סברה כי יש להעמיד את חיובו של החייב במזונות ילדיו הקטינים על סך של 1,400 ₪ לחודש (700 ₪ לכל קטין). החל מחודש נובמבר 2016, עת יגיע הבן הבכור לגיל 18, יופחת סכום המזונות המשתלם לו לכדי 1/3 וסכום דמי המזונות הכוללים יעמוד על סך של 950 ₪ לחודש.
7.המבקשת הגישה תשובה מטעמה, ובה התייחסות שונות לטענות שהועלו על ידי החייב. בין היתר, הבהירה המבקשת, כי אין לה חסכונות כלשהם, וכי ללא קבלת עזרה מאביה הפנסיונר, היתה שוקעת לחובות ענק.
כן טענה המבקשת, כי החייב, העובד כמנהל אירועים, מקבל מדי ערב "טיפים" שאינם מדווחים, בסכומים של אלפי ₪, וכי נוכח מצבו הנטען, אין הגיון בשכירת דירה בעלות של 5,000 ₪ בחודש באיזור יקר.