פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1809-06
16/11/2014
|
בפני סגן נשיאה:
איתן אורנשטיין
|
| - נגד - |
המבקשת:
מ.ע. (אלמנתו של ש.ע. ז"ל)
|
המשיב:
כונס הנכסים הרשמי
|
| החלטה |
לפני בקשה לבטל את החלטתי מיום 30.10.14 בה אישרתי שכר טרחת ביניים לעו"ד דוד גולן בתפקידו כנאמן לנכסי ש.ע. "ל בפש"ר (להלן: "החייב"). את הבקשה הגישה אלמנתו של החייב, הגב' מ.ע. (להלן: "המבקשת").
בבקשה לשכר טרחת ביניים שטח הנאמן את הפעילות הרבה שנעשתה על ידו במסגרת הליך פשיטת הרגל שהוגש על ידי אחד מנושי החייב בגין חובות החייב בשנת 2007. במסגרת ההליך מונה עו"ד גולן בתחילה למנהל מיוחד לנכסי החייב ובהמשך מונה לנאמן לנכסיו.
בגדר פעולות הנאמן שפורטו בבקשה: הליך לביטול הענקות שניתנו לגרושת החייב, הגב' א.ע. מחיקת חובות של החייב לחברת ד.ג.ש. שהייתה בבעלותו; הליכים נוספים שהנאמן היה צד להם בקשר עם נושים וחייבים אחרים של החייב; עשרות בקשות בנושאים שונים שהוגשו לבית המשפט של חדלות הפירעון ובחלקם נדונו גם בבית המשפט העליון; תביעות שהוגשו נגד הנאמן; פעילות עסקית של חברות שלחייב זכויות בהן והנאמן נדרש להיות מעורב בכל אלה; טיפול במימוש רכוש של החייב; טיפול בהליכי אכיפה נגד החייב שלא שילם את התשלומים שהושתו עליו במסגרת צו כינוס הנכסים ועוד; יצויין שבקופת הפש"ר הצטבר סך של כ 1,600,000 ₪.
הנאמן עתר לפסוק לו שכר לפי סעיף 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א- 1981 (להלן: "תקנות השכר") בסך של 124,624 ₪. כן ביקש הנאמן תוספת שכר מאמץ מיוחד וכן החזר הוצאות. הואיל ומדובר בשכר ביניים ביקש הנאמן לפסוק בשלב זה רק חלק מהסכום המגיע.
הכנ"ר לא התנגד לפסיקת שכר טרחה לפי תקנה 8(א) לתקנות השכר, כאשר לשיטתו בשלב זה יש לשלם 70% מהשכר המשוער הסופי ולפי תקנה 14 לתקנות השכר. עוד הסכים הכנ"ר לפסיקת שכר עבור מאמץ מיוחד בשיעור של 30% וכן להחזר הוצאות הגם שבשיעור מופחת מהמבוקש.
בסופו של דבר הושגה הסכמה שלפיה יפסק שכר ביניים בסך של כ-87,000 ₪, תוספת מאמץ בשיעור של 30% והחזר הוצאות בסך של 250 ₪ לחודש.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות בבקשה וכן בהסכמת הצדדים, קרי, הכנ"ר והנאמן סברתי שההסכמה משקפת בצורה מאוזנת את שכר טרחת הביניים שראוי לפסוק לנאמן ומשכך בהחלטתי מיום 30.10.14 אישרתי את תשלום השכר וההוצאות כמוסכם לעיל.
המבקשת, אלמנתו של החייב הגישה בקשה לביטול פסיקת השכר. לדידה לא היה מקום לפסוק שכר טרחה לנאמן בטרם הייתה לנושים הזדמנות להביע את עמדתם לפסיקת השכר, וזאת יש לשיטתה לעשות רק לאחר כינוס אסיפות נושים, לאחר הגשת חוות דעת שמאיות ועוד. עוד נטען שהשכר חורג מתקנות השכר שכן אין מקום לפסוק לנאמן שכר עבור תוספת מאמץ בהינתן הרשלנות המיוחסת לנאמן שעתידה להתברר בערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט העליון, ולמצער עד הכרעת בית המשפט העליון בערעור. עוד נטען שגם לא הוכח שהנאמן פעל באופן שמזכה אותו בתוספת מאמץ.
לאחר קבלת התגובות לבקשה לא ראיתי מסד לבטל את ההחלטה ואפרט: