פש"ר 1710-09 אייזנמן יעקב ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

מונחת בפניי "בקשה דחופה למתן הוראות" (בקשה מס' 40) אותה הגיש המבקש, הנאמן (להלן: "הנאמן"), במסגרתה התבקש בית המשפט להורות כי עומדת לרשות הנאמן זכות קיזוז ועיכבון כנגד הנושה, המשיבה מס' 1, (להלן: "אשיש"), וזאת חרף החלטתי מיום 12/4/2016. קבלת הבקשה משמעותה כי אין הנאמן חייב לשלם לאשיש את כספי הדיבידנד שנקבעו לה ומוחזקים כעת על ידו וזאת עד להכרעה בבקשה נוספת בתיק שעניינה עסקה שבוצעה בין אשיש לבין הבנק הבינלאומי הראשון שהחזיק ביהלומים שהיו בבעלות החייב (בקשה מס' 24).

אשיש הינה אחת מנושי החייב אשר הגישה תביעת חוב שאושרה בחלקה, כך שתהיה זכאית לסך של 1,575,155.8 ₪. בתיק זה פעל הנאמן לחלוקת דיבידנד ראשון לנושי החייב, אך הסכום לו זכאית אשיש עוכב על ידי הנאמן, עד להכרעה בבקשה מס' 24. אשיש לא השלימה עם פעולה זו של הנאמן ומשכך פנתה בבקשה לבית המשפט להורות לנאמן על העברת הדיבידנד הראשון לאלתר. בקשתה זו של אשיש הינה בקשה מס' 37 בתיק. בהחלטתי מיום 12.4.2016 (בבקשה מס' 37) מצאתי כי הנאמן לא הצביע על כל מקור חוקי המקים זכות עיכבון והוריתי לנאמן להעביר את הדיבידנד לאלתר.

הנאמן הגיש את הבקשה הנידונה כעת ובה הוא מבקש להצביע על מקור חוקי לביצוע העיכבון. מקור אשר לא הוצג לבית המשפט במסגרת טענותיו בבקשתה של אשיש והוא סעיף 132(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. הנאמן טוען כי נוכח אופייה של ההחלטה כהחלטת ביניים ניתן לשוב ולעיין בה.

הנאמן עומד על כך שבהכרעתו בתביעת החוב של אשיש ציין:

"יודגש ויובהר, במסגרת כינוס נכסי החייב וחקירות המנהל המיוחד, נמצא כי הנושה ערך הסכם עם הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ לרכישת יהלומים בבעלות החייב שהיו מצויים בכספת בבנק הבינלאומי.

סוגיה זו והשלכות העסקה הנבחנת ונבדקת על ידי המנהל המיוחד וככול שיימצא כי הנושה תהא בעלת חוב לחייב בשל העסקה בנכסיו, יקוזזו סכומי החוב מהכספים שאושרו במסגרת הכרעת החוב" (ההדגשה אינה במקור אך הוספה בבקשת הנאמן – ח.פ)

לטענת הנאמן הכרעת נאמן בתביעת חוב דינה כדין החלטה שיפוטית ולאשיש הייתה הזדמנות לערעור על זכות קיזוז זו. כמו כן טוען הנאמן כי ההכרעה בבקשה מס' 37 עומדת "בסתירה לפסק הדין בהכרעת החוב שהפך חלוט" (ס' 2 לבקשת הנאמן) אך זאת משום שהטענות נשוא הבקשה דנן לא הובאו בפני בית המשפט בעת שניתנה.