פש"ר 13961-03-16 ע' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

לפני בקשת הגב' נ.ג. (להלן: "המבקשת") לקציבת מזונות עבור שלושת ילדיהם הקטינים שלה ושל החייב (להלן: "הקטינים") בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, ועל בסיס מזונות בסך 3,500 ₪ לחודש.

לאחר שנתתי דעתי לבקשת המבקשת ולתגובות החייב והמנהל המיוחד ותוך שנתתי דעתי גם לשיקולים הצריכים לעניין, לרבות צרכי הקטינים, חובותיו של החייב כלפי נושיו וצו התשלומים שהושת עליו, הכנסות החייב, הכנסות המבקשת והוצאותיה, מצאתי לפסוק לטובת הקטינים מזונות בסך 2,500₪, ואפרט.

על בית המשפט לפשיטת רגל "למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, של נושי החייב ושל החייב עצמו". (ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 20.9.2007), רע"א 7568/13 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 31.12.2013) ורע"א 7677/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 19.4.2015).

במסגרת איזון זה על בית המשפט ליתן דעתו למספר רב של נתונים ושיקולים לרבות היקף חובותיו של החייב, סכום המזונות שעל החייב לשלם מידי חודש, הסכום המצוי בקופת הכינוס, הכנסותיו של החייב, והוצאותיו.

בשל הצורך לאזן בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, יכול והסכום אשר ייקצב על ידי בית המשפט, יהא נמוך, לעיתים אף משמעותית, מהסכום שנפסק על ידי הערכאה אשר קבעה את המזונות.

בבקשתה, מציינת המבקשת, כי על פי הסכם הגירושין שנערך בין הצדדים, ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, הסכימו הם כי החייב יישא במזונות הקטינים בסך של 3,500 ₪ לחודש. לטענת המבקשת, סכום זה הינו מינימאלי עבור 3 ילדים, ואינו כולל הוצאות מיוחדות כגון קייטנות, ביגוד, מדור וכל דבר חריג נוסף. עוד טוענת המבקשת, כי על אף שבין הצדדים סוכם על משמורת משותפת, בפועל הסכמה זו אינה ממומשת והקטינים מצויים בחזקתה.

לטענת המבקשת, עקב חוב שהותיר החייב היא נאלצת לנהל הליך משפטי הגורם לה להוצאות רבות, וכן נושאת בהחזרים חודשיים בגין הלוואה שנטלה במשותף עם החייב. החייבת מתארת כי שגרתה אינה קלה, היא חיה בצמצום רב, וזקוקה לדמי המזונות על מנת לכלכל את ילדיה בכבוד ומבלי להיזקק לעזרה חיצונית. לבקשתה צירפה המבקשת פירוט הוצאות והכנסות, ממנו עולה כי הכנסותיה החודשיות עומדות על סך של 11,435 ₪, בעוד הוצאותיה עומדות על סך של 12,130 ₪. בנוסף, צירפה המבקשת פירוט של הוצאות חד שנתיות שצפויות לה, בסך של 11,311 ₪, וכן אסמכתאות נוספות להוצאותיה, ביניהן דו"ח האגף לשירותים חברתיים בעיריית ראש העין, ממנו עולה כי החייב והמבקשת התגרשו בשל תלונות המבקשת על אלימות מצידו של החייב, בעקבותיהן אף הורשע החייב בהליך פלילי, והמבקשת טופלה במסגרת לנשים נפגעות אלימות.

מנגד, טוען החייב, כי בניגוד לטענות המבקשת, הוא שותף פעיל בגידול הקטינים, הם שוהים אצלו 4 פעמים בשבוע, והוא משתדל לענות על כל צרכיהם. בנוסף, הקטינים נמצאים בחזקתו כל שבת שניה, ובכל הזדמנות הוא מגיע לבקרם ונותן לילדיו את מבוקשם. לטענתו, דמי המזונות משולמים על ידו בנוסף לכל משאלות ליבם של הקטינים. לטענת החייב, למבקשת בת נוספת מנישואיה הראשונים אך היא אינה מפרטת מהם דמי המזונות המשולמים לה. עם זאת, מציין החייב כי ידוע לו כי בעלה הראשון של המבקשת נפטר ועל כן ביתה מנישואיה הראשונים מקבלת קצבת שארים בסך של 951 ₪ לחודש (סכום שעליו הצהירה המבקשת במסגרת הכנסותיה).

בנוסף, טוען החייב, כי אינו עובד כעת, ומתקשה במציאת מקום עבודה, נוכח עברו הפלילי וטראומות נפשיות שחווה, ועל כן מבקש הוא לקצוב את מזונות הקטינים בסכום שיהא לקולא ושלא יעלה על סך של 3,500 ₪ לחודש.