פש"ר
בית המשפט המחוזי חיפה
|
10278-07-16
01/11/2016
|
בפני השופט:
נאסר ג'השאן
|
- נגד - |
מבקשים:
דאוד מטר
|
משיבים:
1. כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון 2. ערן בר-רבי (מנהל מיוחד) 3. פואד אסחאק (נושה) 4. מזרחי טפחות בן יהודה
|
החלטה |
1.בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 30.10.2016.
2.נושא החלטתי הוא מתן אישור לכונס נכסים אשר מונה במסגרת בקשה למימוש משכנתא להמשיך במכירת דירת החייב ורעייתו, שלא עמדו בהחזר הלוואה המובטחת במשכנתא על הדירה. המנהל המיוחד לא התנגד לבקשה.
3.החייב טען כי הוא הגיש תגובה אשר נעלמה מעיני בית המשפט.
4.אכן, עיון בתיק מגלה כי נעלמה תגובת החייב מעיניי בית המשפט ועל כן אדון בבקשה בשנית לאור האמור בתגובה שהגיש החייב .
5.עיינתי בתגובה. בגדר התגובה, אין החייב מתנגד עקרונית לבקשה אולם מבקש הוא כי המימוש יתנהל תחת פיקוחו של בית המשפט של פש"ר (סעיף 3 לתגובה) כן טען החייב כי הוא עומד על כך כי המכירה תיעשה בכפוף לזכותו לדיור מוגן או לדיור חלוף, מאחר והוא לא קיבל הסבר, באשר לויתורו על זכויותיו אלה בעת חתימתו על שטרי המשכנתא.
6.עיינתי בתגובה ומצאתי להותיר החלטתי מיום 30.10.2016 על כנה.
7.טענותיו של החייב, כבודן במקומן מונח, אולם אינן נוגעות להליך המימוש. סעיף 20 (ב) לפקודת פשיטת רגל (נוסח חדש) התש"ם- 1980 קובע, כי נושה מובטח רשאי לממש את בטוחתו למרות עיכוב ההליכים בצו הכינוס, ובית המשפט של הפש"ר רשאי לפקח על ההליך (ראו לעניין זה ע"א 8044/13 ששון לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ (ניתן ביום 13.2.2014).
ודוק, בית המשפט של פשיטת רגל משמש כמפקח באופן של "פיקוח מטריה" על הליכי המימוש, וזאת בעיקר לשם מניעת פגיעה יתרה באינטרסים של החייב ושל הנושים הבלתי מובטחים, או ניצול לרעה של כוח הנושה המובטח ונשייתו. יחד עם זאת, על הפיקוח האמור להיעשות באופן מצומצם וזהיר, מתוך תפיסה כי לצד הרגישות הקיימת במכירת דירת מגורים של חייבים, יש להיזהר ממצב של הגנת יתר (ראו: ע"א 3526/14 לאה כהן נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 17.11.2014). מטרת הפיקקוח נועדה, בעיקר, כדי למנוע מן הנושה המובטח לנהוג בבטוחה באופן שתפגע בנושים.
עוד יש לציין בהקשר זה כי במקום בו הליכי מימוש השעבוד על-ידי הנושה המובטח החלו לפני זמן רב באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, והחייב אך זה מקרוב יזם הליכי פשיטת רגל הרי שהפיקוח שיפעיל בית המשפט של פשיטת הרגל על הליכי המימוש יהא לרוב מצומצם בהיקפו. הדבר זה יחסוך את הצורך שמספר ערכאות נפרדות ידונו מבראשית בבקשות זהות של החייב לעיכוב הפינוי, תוך השחתת זמנן ותוך יצירת סיכון להכרעות סותרות (ראו: רע"א 8122/08 ריקי ישראלי נ' עו"ד פביאן סלמן – המנהל המיוחד (17.10.2008)).